בחוקותי מקדיש מוסיף חומש האם תלוי בבעלים או במקדיש (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו (כז טו)

מבואר כאן דהמקדיש מוסיף חומש, ולא אדם אחר, ומבואר בגמ' נדרים לו: דהמקדיש ע"מ שיתכפר חבירו, המקדיש מוסיף חומש ולא המתכפר, והיינו דלישנא דקרא דתלוי ב"מקדיש". ויש להסתפק בקדשים קלים למ"ד שהם ממון בעלים, אם מכר אותם לאדם אחר, דעכשיו השני הוא הבעלים על הקרבן, האם כשפודה מוסיף חומש, ואינו דומה למקדיש ומתכפר, דהכא קנה כל מה שהיה למקדיש ג"כ והוא לבדו בעלים גמור.

והנה לגבי מעשר שני מצינו בקידושין נד: דאחד שהוא שלו ואחד שניתן לו במתנה [למ"ד מע"ש ממון הדיוט] מוסיף חומש, וא"כ דומיא דהכי בהקדש דהניתן לו במתנה יהיה חייב חומש. אך י"ל דאיכא חילוק גדול בין מע"ש לבין הקדש, דבהקדש לישנא דקרא הוא "המקדיש", ואילו במעשר שני כתיב "ממעשרו" דהיינו שיהיה המעשר שלו, ואינו תלוי במי שעשה את פעולת ההפרשה.

ובמנחות פב. איתא דהמתפיס מעות מע"ש לשלמים למ"ד דקנה שלמים, כשהוא פודה מוסיף ב' חומשים, אחד על המע"ש ואחד על ההקדש, ואליבא דריו"ח שם מוקי לה גם למ"ד מע"ש ממון גבוה עי"ש, והקשה מהרי"ט אלגאזי בספר נאות יעקב סי' ד' (ד"ה איברא דכפי), דכיון דהוי ממון גבוה א"כ איך שייך חומש להקדש הרי אינו הבעלים. ולפי מה שנתבאר דבהקדש החומש הוא משום שהוא המקדיש ולא משום שהוא הבעלים, שפיר איכא חומש כיון דהקדיש מכח עצמו.

ובקהלות יעקב ערכין סי' ט' [ונדפס גם בב"מ סי' מ"ד וזרעים סי' כ"ג], כתב לדון האם תוספת חומש בהקדש היינו משום שהוא "המקדיש" או משום שהוא ה"בעלים" והיינו שהיה הבעלים קודם ההקדש עי"ש, וכתב דכיון שלגבי מעשר שני מצינו דהתוספת חומש תליא בבעלות דהרי גם הלוקח והניתן לו במתנה מוסיפין חומש, מסתבר דהוא הדין בהקדש, ולהנ"ל יש לחלק טובא דהכא לישנא דקרא "המקדיש" דהיינו עושה פעולת ההקדש, והתם הלשון "ממעשרו" דהיינו בעלות.

[והג"ר חנניה שיף שליט"א העיר לדברי הרדב"ז מע"ש פ"ג הכ"ה, שכתב שהמקדיש מע"ש שלו לבדק הבית כשפודהו מוסיף ב' חומשים, וקשה למה מוסיף חומש על פדיון המע"ש הא הוי הקדש, ועמד בזה בגור אריה יהודה תרו"מ סי' י"ג סק"ו, ולכאו' צ"ל בדעת הרדב"ז דס"ל דתלוי במפריש של המעשר, והא דמבואר דלמ"ד ממון הדיוט אם מכרו הלוקח מוסיף חומש, היינו משום דהא בהא תליא, דאם מע"ש ממון הדיוט א"כ תלוי בבעלים, אבל אם ממון גבוה ואין לו בעלים, על כרחך תלוי במפריש, עכ"ד. אמנם בב"ק סט: מפורש דגם למ"ד ממון גבוה הא דמוסיף חומש היינו משום דאוקמיה רחמנא ברשותיה עי"ש, א"כ מבואר דאף למ"ד ממון גבוה תלוי בבעלים ולא במפריש, ובדברי הרדב"ז צ"ל דכל מה שמתפיס לבדק הבית היינו רק בתורת הקדש עילוי, ובע"כ כן הוא דהא הרמב"ם פסק דהמתפיס מעות מע"ש לשלמים לא מהני].​

 

[גרינפלד]

ובקהלות יעקב ערכין סי' ט' [ונדפס גם בב"מ סי' מ"ד וזרעים סי' כ"ג], כתב לדון האם תוספת חומש בהקדש היינו משום שהוא "המקדיש" או משום שהוא ה"בעלים" והיינו שהיה הבעלים קודם ההקדש עי"ש, וכתב דכיון שלגבי מעשר שני מצינו דהתוספת חומש תליא בבעלות דהרי גם הלוקח והניתן לו במתנה מוסיפין חומש, מסתבר דהוא הדין בהקדש, ולהנ"ל יש לחלק טובא דהכא לישנא דקרא "המקדיש" דהיינו עושה פעולת ההקדש, והתם הלשון "ממעשרו" דהיינו בעלות.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים':
והנה בסוכה מ: איתא דילפינן מהקדש דשביעית תופסת את דמיה, ושאלני הר"ר אפרים גרש שליט"א א"כ נילף נמי דמוסיפין חומש על פדיון שביעית כמו בהקדש. והנה בפרי ראשון לא קשה, די"ל דהתוספת חומש היא על היציאה לחולין ושביעית תוספת דמיה ואינה יוצאה לחולין, ועוד דבפרי ראשון מסקינן שם בדף מ. דמהני רק פדיון דרך מקח ולא דרך חילול, ובדרך מקח המעות שעליהם חלה הקדושה אינם של בעל הפירות שביעית אלא של הלוקח, וא"כ אין זה חילול של הבעלים, והוי כמו ההיא דמערימין על מעשר שני דכאשר אין הפירות והמעות של אדם אחד אין זה ממעשרו ואין תוספת חומש.

ואין להקשות דמ"מ בפרי שני יהיה תוספת חומש, דפרי שני יוצא לחולין, דהרי גם בהקדש גופא קי"ל בב"מ נה. דעל הקדש ראשון מוסיף חומש ולא על הקדש שני, היינו דהקדש שנפדה וחוזר ופודהו אין בפדיון השני חיוב חומש.

אכן באמת נראה דמעיקרא לא קשה, לפי מה שנתבאר בפנים, דבהקדש תוספת חומש תליא ב"מקדיש" ולא ב"בעלים", והרי שביעית ילפינן מפדיון של הקדש, ובשביעית אינו המקדיש דהרי ממילא קדוש, וק"ל.​

 

[גרינפלד]

אך י"ל דאיכא חילוק גדול בין מע"ש לבין הקדש, דבהקדש לישנא דקרא הוא "המקדיש", ואילו במעשר שני כתיב "ממעשרו" דהיינו שיהיה המעשר שלו, ואינו תלוי במי שעשה את פעולת ההפרשה.

לחץ כדי לכווץ...

וכזאת בשערי יושר.

 

[גרינפלד]

אמנם בב"ק סט: מפורש דגם למ"ד ממון גבוה הא דמוסיף חומש היינו משום דאוקמיה רחמנא ברשותיה עי"ש,​

לחץ כדי לכווץ...

והראב"ד שם (מובא גם ברשב"א) כתב "דהא הקדש ודאי ממון גבוה הוא, ולענין פדיה אוקמיה רחמנא ברשותיה לענין חומש",
ומשמע שגם בהקדש כן הוא.
[אכן פעם חשבתי לפלפל שלמסקנת הראב"ד זה משתנה].

ועי' תוס' רי"ד (ב"ק עו, א; וכ"ה בפסקיו), וז"ל: "מכרו לשמים מעיקרא תורא דראובן והשתא נמי תורא דראובן. פי'... ואם הקדישו לבדק הבית נמי שמו עליו, שהרי הבעלים מוסיפין חומש בפדיונו וכל אדם אין מוסיפין חומש".
ומשמע גם שזה סוג של בעלות, ולא כי הוא עשה את פעולת ההקדש.

וכמדומה שבראב"ד בתו"כ על "אם גאל יגאל איש ממעשרו" לרבות את היורש, משמע שגם בבדק הבית מי שהוא בגדר בעלים מוסיף חומש.

ועי' חזו"א (או"ח סי' קכו ס"ק לד, ועיי"ש סק"ח) "ונראה דבכל הקדשות רמי הקדש למצותו מכח המקדיש... והרי הוא כאילו משועבד ההקדש להמקדיש".

והנה בכל הקדש פה ביאר מו"ר הגר"ד מילר שליט"א שלהרבה דברים נחשב שנשאר של הבעלים, והביא גם מדברי הריטב"א (ב"מ נז, א).
אכן כאן לכאורה אין זה מהאי טעמא, כי כאן זה גם אחרי שבא לידי הגזבר, עיי"ש בריטב"א שאז משתנה גדר הממון;
וכדהאריך בזה מוהגרד"מ.​

 

[אוהב ספר]

וכמדומה שבראב"ד בתו"כ על "אם גאל יגאל איש ממעשרו" לרבות את היורש, משמע שגם בבדק הבית מי שהוא בגדר בעלים מוסיף חומש.

לחץ כדי לכווץ...

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14026&st=&pgnum=288&hilite

 

[גרינפלד]

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14026&st=&pgnum=288&hilite

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח!
וז"ל:

 

[גרינפלד]

יישר כח!
וז"ל:

לחץ כדי לכווץ...

ומש"כ שהקדש אינו יכול לא ליתנו במתנה ולא להורישו, ואפילו הכי [יש חומש ביורש] - אולי אפשר לדייק מכאן לגבי מה שהסתפק החדושים ובאורים לר' יוסי הגלילי שקדשים קלים ממון בעלים, [לשי' רבינו פרץ והגר"ח והחזו"א שגם הכפרה נמכרת] אם מכר ונפל בו מום אם יוסיף הלוקח חומש,
ובלשון הראב"ד שאם היה שייך לתת מתנה המקבל היה מוסיף חומש,
וכן לכאורה צריך להיות בפשטות דברי הראב"ד ב"ק והתוס' רי"ד, שכיון שתלוי בבעלים - אם כן המקבל הוא בעלים,
ורק לפי השערי יושר והמגדלות מרקחים שזה תלוי במקדיש, לכאורה יל"ד שלא יוסיף הקונה חומש.​

 

[גרינפלד]

מצאנו בנדרים (לו, ב) [שהביא המגדלות מרקחים] שאם אחד הקדיש שיתכפר חבירו, מקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה,
ומ"מ יתכן שהמקדיש זה גם סוג של בעלות, כמובא לעיל מהחזו"א באו"ח,
ולשון הר"ן "מקדיש קרוי בעלים לענין שצריך להוסיף חומש".

 

[גרינפלד]

אולי אפשר לדייק מכאן לגבי מה שהסתפק החדושים ובאורים

לחץ כדי לכווץ...

וזה בעצם הספק של המגדלות מרקחים בתחילת דבריו.

 

[גרינפלד]

והקשה מהרי"ט אלגאזי בספר נאות יעקב סי' ד' (ד"ה איברא דכפי), דכיון דהוי ממון גבוה א"כ איך שייך חומש להקדש הרי אינו הבעלים. ולפי מה שנתבאר דבהקדש החומש הוא משום שהוא המקדיש ולא משום שהוא הבעלים, שפיר איכא חומש כיון דהקדיש מכח עצמו.

לחץ כדי לכווץ...

אולי אפשר לחדש שכיון שהתורה העמידה את זה ברשותו ונחשב בעלים לגבי החומש של המעשר שני -
גם לגבי ההקדש נחשבה כבעלים.

 

[גרינפלד]

אולי אפשר לחדש שכיון שהתורה העמידה את זה ברשותו ונחשב בעלים לגבי החומש של המעשר שני -
גם לגבי ההקדש נחשבה כבעלים.

לחץ כדי לכווץ...

עוד יתכן שאמנם בהקדש זה בעלות, אבל אין זו בעלות רגילה, אלא כנראה על דרך מה שנתבאר מהחזו"א באו"ח,
וזה יש גם במעשר שני שהוקדש,
ובפרט שזה לקרבן שגם מיועד להשחט לשמו.