מצוות קיומיות בפרשה

[גרינפלד]

מצאנו בפרשה לכאורה כמה מצוות קיומיות
א' רציעה - לשיטת החזו"א שאין זה חיוב,
ב' ייעוד - עי' בכורות י"ג א' וספר החינוך,
ג' לכלב תשליכון אותו בטריפה, שדנו בזה בחקרי לב ובשפת אמת, ולכאורה יש מקום לדון שזה מצווה קיומית.

ומצאנו במקומות נוספים בתורה כזאת;
מיהו עי' בספר בית ישי להגר"ש פישר שכתב שלא מובן גדר מצווה קיומית מהו, [ועי"ש בדברי הגר"א במצה כל שבעה], וכנראה יש לו ביאור אחר בכל עניינים אלו.

 

[גרינפלד]

א' רציעה - לשיטת החזו"א שאין זה חיוב,

משפטים - האם רציעה היא מצווה?

נחלקו האחרונים האם עבד עברי שאומר שאינו רוצה לצאת - חייב האדון לרוצעו, מדברי המקנה (קידושין כ"ב א') נראה בפשטות שזהו חיוב, וס"ד שאפי' באינו אוהבו חייב האדון, וקמ"ל מדרשא שלא. וע"ע בזה בדברי שאול לשואל ומשיב ובחתם סופר על התורה. והחזו"א כתב שאין חיוב; והקשה האבן ישראל, מרש"י קידושין כ"א ב' על...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[צריך עיון]

מצאנו בפרשה לכאורה כמה מצוות קיומיות

ג' לכלב תשליכון אותו בטריפה, שדנו בזה בחקרי לב ובשפת אמת, ולכאורה יש מקום לדון שזה מצווה קיומית.

היכן מצאנו מצוה שנאמרה בתורה בלשון ציווי והיא קיומית??

 

[גרינפלד]

ג' לכלב תשליכון אותו בטריפה, שדנו בזה בחקרי לב ובשפת אמת, ולכאורה יש מקום לדון שזה מצווה קיומית.​

היכן מצאנו מצוה שנאמרה בתורה בלשון ציווי והיא קיומית??​

מנחת חינוך מצוה עג אות ג:
אם כן לפי זה האוכל טריפה עובר בלאו ועשה, וגם מצוה עליו בקום ועשה להשליך כלב.

וב'בשולי המנחה' הובא:
כן משמע מדברי המכילתא (משפטים פרשה כ), שניתנה הטריפה לכלב בשכר שלא נבחו כשיצאו ישראל ממצרים. וכן פירש האשכול (ח"ג הל' ע"ז סי' מו) דברי המכילתא שיש חיוב ליתן טריפה לכלב, אלא שכתב שאין חיוב זה נוהג אלא בטריפה שדמיה מועטין, ולא באופן ששוה הרבה (ובחקרי לב יו"ד ח"א סי' שיט, נקט שאף לדברי המכילתא חייב בעשה זו רק אם אין דעתו למכור את הטריפה, ובזה הזהיר הכתוב שיתננה לכלב ולא לשאר בעלי חיים).

עוד הובא שם:
הראב"ע (בספרו יסוד מורא (על מנין המצוות) שער ב) תמה על מי שמנה מצוה זו, שכוונת הכתוב רק בדרך רשות, שמותר להשליכו לכלב, ודיבר הכתוב בהווה שהוא שומר על הצאן ומצוי להשליך לו את הטריפה, אבל אין חיוב לעשות כן (וכן הוא בדבריו שמות כב, ל, שכוונת הפסוק רק לומר שאינה מותרת אלא לכלב, ועי"ש בשם רבי משה הכהן. וראה גם יבין שמועה לרשב"ץ על הל' שחיטה בדיני העופות הדורסים, שכתב שמה שכתוב לכלב תשליכון אותו, בא לרמוז שאין הטריפה ראויה למאכל אדם מחמת הארס שבה, ולכן יש להשליכה לכלב ולא להאכילה לגוי). וכן מפורש בטור ורמ"א (יו"ד סי' קיז) שמי שיש לו טריפה בביתו מותר למוכרה, ומעשים בכל יום שנוהגים כן (חקרי לב שם). ודברי המכילתא שניתנה הטריפה לכלב בשכרו, י"ל שרק בדרך רשות אמרו כן, אבל אין חיוב לעשות כן (דרכי תשובה יו"ד סי' כט סק"ב. והגרי"פ פערלא במבוא לביאורו על ספר המצוות לרס"ג אות ו, כתב שכן משמע בשבת קנה, ב, וחולין נג, ב וצד, ב, ועי' גם מנחת סולת שדקדק כן מכמה דוכתי).​

 

[צריך עיון]

מנחת חינוך מצוה עג אות ג:
אם כן לפי זה האוכל טריפה עובר בלאו ועשה, וגם מצוה עליו בקום ועשה להשליך כלב.

וב'בשולי המנחה' הובא:
כן משמע מדברי המכילתא (משפטים פרשה כ), שניתנה הטריפה לכלב בשכר שלא נבחו כשיצאו ישראל ממצרים. וכן פירש האשכול (ח"ג הל' ע"ז סי' מו) דברי המכילתא שיש חיוב ליתן טריפה לכלב, אלא שכתב שאין חיוב זה נוהג אלא בטריפה שדמיה מועטין, ולא באופן ששוה הרבה (ובחקרי לב יו"ד ח"א סי' שיט, נקט שאף לדברי המכילתא חייב בעשה זו רק אם אין דעתו למכור את הטריפה, ובזה הזהיר הכתוב שיתננה לכלב ולא לשאר בעלי חיים).

עוד הובא שם:
הראב"ע (בספרו יסוד מורא (על מנין המצוות) שער ב) תמה על מי שמנה מצוה זו, שכוונת הכתוב רק בדרך רשות, שמותר להשליכו לכלב, ודיבר הכתוב בהווה שהוא שומר על הצאן ומצוי להשליך לו את הטריפה, אבל אין חיוב לעשות כן (וכן הוא בדבריו שמות כב, ל, שכוונת הפסוק רק לומר שאינה מותרת אלא לכלב, ועי"ש בשם רבי משה הכהן. וראה גם יבין שמועה לרשב"ץ על הל' שחיטה בדיני העופות הדורסים, שכתב שמה שכתוב לכלב תשליכון אותו, בא לרמוז שאין הטריפה ראויה למאכל אדם מחמת הארס שבה, ולכן יש להשליכה לכלב ולא להאכילה לגוי). וכן מפורש בטור ורמ"א (יו"ד סי' קיז) שמי שיש לו טריפה בביתו מותר למוכרה, ומעשים בכל יום שנוהגים כן (חקרי לב שם). ודברי המכילתא שניתנה הטריפה לכלב בשכרו, י"ל שרק בדרך רשות אמרו כן, אבל אין חיוב לעשות כן (דרכי תשובה יו"ד סי' כט סק"ב. והגרי"פ פערלא במבוא לביאורו על ספר המצוות לרס"ג אות ו, כתב שכן משמע בשבת קנה, ב, וחולין נג, ב וצד, ב, ועי' גם מנחת סולת שדקדק כן מכמה דוכתי).​

אחר העיון הקל בכל זה מבואר דאין מי שסובר להדיא שהוא מצוה 'קיומית'
דהמנ''ח כ' דהוא מצוה ולכאו' הי' חיובית, וכ''מ באשכול שהוא חיוב וכו', והראב''ע קאמר דרק בא לחדש רשות וכו'.
הלא כן הרב @גרינפלד ?

 

[גרינפלד]

אחר העיון הקל בכל זה מבואר דאין מי שסובר להדיא שהוא מצוה 'קיומית'
דהמנ''ח כ' דהוא מצוה ולכאו' הי' חיובית, וכ''מ באשכול שהוא חיוב וכו', והראב''ע קאמר דרק בא לחדש רשות וכו'.
הלא כן הרב @גרינפלד ?

לכאורה צדקו דבריך, רק מה כוונת הדרכי תשובה שהמכילתא זה רשות?
והלא אין סיבה שיגיע לכלב ולא למישהו אחר אם אין מצווה, וע"כ שזו מצוות רשות.
ויש לשון במשנה בביצה רשות על קצת מצווה.

 

[גרינפלד]

ג' לכלב תשליכון אותו בטריפה, שדנו בזה בחקרי לב ובשפת אמת, ולכאורה יש מקום לדון שזה מצווה קיומית.

שו"ר במנחת דבר להגרד"ל שליט"א על המנ"ח,
שהביא דברי הדרכי תשובה בשם האבן עזרא ביסוד מורא.
עוד הביא שהתוס' הרא"ש פסחים כ"ב א' מקשה שיהא אסור למכור טריפה לגוי.