הלא כתבתי קיי"ל מצה גזולה אין אדם יד"ח. והשו"ע סי' תנד חולק על הריטב"א הנ"ל. ועיין שם מ"ב וביה"ל שהכריע דלא כהריטב"א אלא לענין ברכה.לפי הריטב"א סוכה ל"ה א' - הלעיסה נקראת שינוי,
ועי' באחרונים מדוע הרא"ש לא סובר כן.
אכן. ובמ"ב ס"ק יז כתב שאף מותר לו (למקבל) לברך עליה.מכרה לאחר וחזר וקנאה ממנו
יל"ע אם כוונתו שלגבי הברכה חוששים שלא יצא במצווה,אגב מרן הגר"ח בשונה הלכות מעיר על המ"ב מסימן יא ס"ק ל' שהביא דעת האחרונים להחמיר לא לברך על חוטי ציצית שקיבלם מגזלן לאחר יאוש.
ובשו''ע ומ''ב שם בסו''ס תנדיל"ע אם כוונתו שלגבי הברכה חוששים שלא יצא במצווה,
או שברכה חמיר טפי כמש"כ תוס' גיטין נ"ה וסוכה ל'.
עיין שם במ"ב ובביה"ל בשלהי הסימן.או שברכה חמיר טפי
בפשטות כפי שהובא שם הסיבה שלא יד"ח במצה גזולה זה מילפותא בגז"ש לחם לחם.
יעו' מקור חיים המבאר שזה כלול בפסלות דמהבב"ע [-סימן תנד]לפי הריטב"א סוכה ל"ה א' - הלעיסה נקראת שינוי,
ועי' באחרונים מדוע הרא"ש לא סובר כן.