צו מנין שכה"ג מוריש כהונתו לבנו?

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות המרקחים':
תחתיו מבניו יעשה אותה (ו טו)

בתורת כהנים (פרק ה'), ילפינן מהאי קרא "מבניו יעשה אותה", שבנו של כהן גדול קודם לכל אדם לרשת את כהונתו של אביו. והקשה החתם סופר (שו"ת ח"א סי' י"ב), למה צריך לימוד לזה, הרי בספרי (שופטים פיסקא קס"ב) דרשו מדכתיב לגבי מלך "הוא ובניו", שבנו עומד תחתיו, "ואין לי אלא זה בלבד, מנין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם, ת"ל הוא ובניו בקרב ישראל, כל שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו". א"כ כבר למדים משם לכל מינוי שררה שהוא, ולמה צריך קרא מיוחד לכהן גדול.

ובשו"ת לבושי מרדכי או"ח סי' י' הביא ליישב בשם רבי יצחק אהרן לנדסברג זצ"ל, שבכהן גדול בן כהן גדול מבואר בכריתות שאינו נעשה כהן גדול מאליו, אלא טעון משיחה, וילפינן זה מקרא, וא"כ ס"ד שאינו יורש כלל את הכהונה גדולה.

עוד נראה ליישב, דהלימוד ממלך הוא היכן שעיקר מינויו הוא על ישראל, כגון מלך או אפילו דיין, שמינויו הוא לשפוט את ישראל וכדומה. אבל כהן גדול עיקר מינויו הוא לשרת לה' ולעבוד עבודתו, והני כהני שלוחי דרחמנא נינהו, ולא בתורת שררות לישראל הם, ואמנם נגזר מזה ג"כ שמחוייבים להם כבוד ויש להם שררות, אבל לא זה עיקר מנויו, ועי' שו"ת לבושי מרדכי שם.​