אחרי מות מנין שדם הפר אינו מבטל דם השעיר (3 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב (טז יח)

במנחות כב. אמרינן, והלא הדבר ידוע שדמו של פר מרובה מדמו של שעיר, וא"כ מדוע אינו בטל ברוב, ומכאן למד רבי יהודה שמין במינו אינו בטל, וחכמים למדו מכאן שעולין אין מבטלין זה את זה. והקשו במושב זקנים מבעלי התוס' בשם הר"י, מנא לן דכל דם הפר היה מערב בדם השעיר, דילמא לא היה מערב ממנו אלא מקצת כנגד דם השעיר, ולכן לא שייך ביטול ברוב. וכן הקשו בשפת אמת ובחידושי הגרי"ז במנחות שם, ובאמת כבר הקשו כן בעלי התוס'.

ולכאורה יש ליישב [וכ"כ בשפת אמת שם], דהנה בזבחים כה. "אמר רב, השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר, שנאמר ואת כל דמו ישפוך", וא"כ לא קשה מ"ט מקבל את כל דם הפר, אלא הקושיא היא שיקבל את כל הדם, ולא יערב את כולו לקרנות. ויש לומר דכיון דהילפותא היא מדכתיב ואת כל דם הפר ישפוך, אפשר לומר דאין זה דין רק בקבלה לקבל את כל הדם, אלא לעשות גם את הזריקה בכל הדם, דבלא זה הוי שאר הדם דחוי ואין בו דין שפיכת שיריים כמבואר ביומא נז: עי"ש, ובירושלמי יומא פ"ה ה"ד מבואר, דבחטאות הפנימיות שכל המתנות מעכבות, בכדי שיחול דין שפיכת שיריים על הדם צריך שיעשו ממנו את כל המתנות, עי"ש. וא"כ אם לא יערב את כל הדם, לא יהיה בו דין שפיכת שיריים, ולא יהיה אפשר לקיים בו שום דין, רק יהיה דחוי וישפך לאמה. ולכן מחוייבים לערב את כל הדם.

ובהא דבעלי התוס' מיאנו בתירוץ זה, יש לומר דאזלי לשיטתם, דהנה התוס' בזבחים יג: ובמעילה ז. כתבו, שאם נשפך מקצת מן הדם על הרצפה, אין מצוה לאוספו, משום שיכולים לקיים המצוה בשאר הדם. והוכיח מזה בחזו"א בזבחים סי' ה' סק"ה, שהדין "קבלת כל הדם" הוא רק בשעת הקבלה, אבל אין צריך להביא את כל הדם לקיום דינו, ולכן שפיר קשה מנלן שמערבין את כל הדם.​

 

[גרינפלד]

וא"כ אם לא יערב את כל הדם, לא יהיה בו דין שפיכת שיריים, ולא יהיה אפשר לקיים בו שום דין, רק יהיה דחוי וישפך לאמה. ולכן מחוייבים לערב את כל הדם.

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:

ועוד י"ל, דאפילו אם נימא דמצד עצם המצוה של קבלת כל הדם הוא רק בקבלה עצמה, מ"מ כדי שלא להביא את הדם לבית הפסול להיות דחוי, צריך לערב את כל הדם, מדין "משמרת" דצריך לשמור את הקדשים מלהפסל.​