מנהג אכילת שיריים

[מתחילים מחדש]

ידוע הענין שנהגו לאכול משיירי מאכלי הצדיקים.
באשכול זה נביא מקורות ועובדות על ענין זה.

 

[עד נאמן]

המנח"א בדברי תורה (ח"א י"ג) כתב, בענין השיריים שר' יוחנן (ירושלמי מועד קטן פ"ב ה"ג) היה הולך בשחרית לביהכ"נ שישבו שם אתמול בסעודת מצוה, והיה מלקט מהפירורין שנפלו ואוכלם, מפני שהיתה סעודת מצוה.

 

[מעיינות]

המנח"א בדברי תורה (ח"א י"ג) כתב, בענין השיריים שר' יוחנן (ירושלמי מועד קטן פ"ב ה"ג) היה הולך בשחרית לביהכ"נ שישבו שם אתמול בסעודת מצוה, והיה מלקט מהפירורין שנפלו ואוכלם, מפני שהיתה סעודת מצוה.

הוא אכלם משום שהיו שיירי סעודת מצווה, ולא משום שהיו משיירי סעודת הצדיקים.

 

[צפנת פענח]

הוא אכלם משום שהיו שיירי סעודת מצווה, ולא משום שהיו משיירי סעודת הצדיקים.

זה לשונו:

ענין השיירים שנהגו החסידים ליקח ממאכל רבם, הנה מצאתי מקורו בירושלמי וכו', והרי זה מפורש דמסעודת מצוה צריכין לחבב ולאכול שירי הפרורין, ושירי מצוה מעכבין את הפורעניות, והיינו לדידן סעודת שבת ויו"ט ור"ח או שארי סעודת מצוה כגון ברית מילה ונשואי תלמיד חכם וכיוצא, וגם הצדיק שאוכל בימות החול בכונות ויחודים הרי זה סעודת מצוה ושירי' מעכבין את הפורענות.​

 

[אחד מן החבורה]

מסילת ישרים פרק כ"ו:
אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח, וכמאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה פב, ו): ויעל מעליו אלהים, האבות הן הן המרכבה, וכן אמרו (רש"י בראשית יז, כב): הצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש.

והוא הענין שאמרו עליו ז"ל (כתובות קה, ב): כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב בכורים. וכן אמרו (יומא עא, א): ימלא גרונם של ת"ח יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו הת"ח להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי הת"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים. ועל דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך, הנה עילוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק, וכבר הזכירו ז"ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין צא, ב): אמר רבי יצחק מלמד שנתקבצו כולן והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק ראשו.

 

[הצעיר שבחבורה]

וגם הצדיק שאוכל בימות החול בכונות ויחודים הרי זה סעודת מצוה

ורק אציין, שלזה אין מקור מהירושלמי.

מעכבין את הפורענות

וגם לזה איני יודע מקור.

 

[הצעיר שבחבורה]

מסילת ישרים פרק כ"ו:
אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח, וכמאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה פב, ו): ויעל מעליו אלהים, האבות הן הן המרכבה, וכן אמרו (רש"י בראשית יז, כב): הצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש.

והוא הענין שאמרו עליו ז"ל (כתובות קה, ב): כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב בכורים. וכן אמרו (יומא עא, א): ימלא גרונם של ת"ח יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו הת"ח להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי הת"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים. ועל דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך, הנה עילוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק, וכבר הזכירו ז"ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין צא, ב): אמר רבי יצחק מלמד שנתקבצו כולן והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק ראשו.

כ"ז במה שהוא אכל, אך שייריו אינם כדין בשר קדשים הנאכל לכהנים או לכל אדם.

 

[צפנת פענח]

וגם הצדיק שאוכל בימות החול בכונות ויחודים הרי זה סעודת מצוה​

ורק אציין, שלזה אין מקור מהירושלמי.

המקור מהירושלמי הוא שיש ענין שיריים בסעודת מצוה, וזה שסעודת הצדיק הוא סעודת מצוה בודאי יש לזה מקור

ושירי מצוה מעכבין את הפורעניות

וגם לזה איני יודע מקור.

סוכה לח.

 

[עד נאמן]

ורק אציין, שלזה אין מקור מהירושלמי.

וגם לזה איני יודע מקור.

אבל המנח"א חולק עליך ומביא ראי' משם.

סוכה לח.

הרב @הצעיר שבחבורה התכון לכאו' לומר שאין מקור על זה לענין צדיק.

 

[הצעיר שבחבורה]

אבל המנח"א חולק עליך ומביא ראי' משם.

כמדו' שלא לזה הביא ראיה זו.