מכירת חמץ מדין זכין

[נדיב לב]

ביום פורים ראובן חצה את הכביש במעבר חציה. נהג שיכור שהגיח מאחוריו, שלח אותו מעבר לד' אמותיו.. ומאז ראובן שוכב בבית חולים מורדם ומונשם.
הגיע ערב פסח, ובנו של ראובן מכר את חמצו של אביו.
האם מכירה כזו מועילה לאחר שראובן לא גילה דעתו שרוצה למכור את החמץ?
שאלה טובה.

לענ"ד יש לומר שהמכירה מועילה מדין זכין לאדם שלא בפניו. וזכות היא לו, שלא יאסר חמצו לאחר הפסח, וכמו שמצינו במכירת חמץ שעושים רבני העיר לכל בני העיר משום דזכות היא להם.
אלא שנידון זה תלוי לכאורה בדין זכין לאדם שלא בפניו בגוונא שמוציאים מרשותו שלא בפניו לזכותו. וזו פלוגתת הקצוה"ח סימן רמג ס"ק ח על דברי הרמ"א ביו"ד סימן שכח סעיף ג על דברי השו"ע שם וז"ל: אין מפרישין חלה בלא רשות בעל העיסה. וע"ז כתב הרמ"א: מיהו אם ידעינן דזכות הוא לבעל העיסה, כגון שהיתה העיסה מתקלקלת, מותר ליטול חלה בלא רשותו דזכין לאדם שלא בפניו עיי"ש, ואילו הקצוה"ח מחלק בין זוכה לבעלים ובין ניחותא שגורם לו.
אמנם יש לדון אם במצב שהוא מורדם ומונשם לא גרע משוטה שאין זכין לו (אם זכייה מטעם שליחות). ויל"ע.

 

[הצעיר שבחבורה]

אמנם יש לדון אם במצב שהוא מורדם ומונשם לא גרע משוטה שאין זכין לו (אם זכייה מטעם שליחות). ויל"ע.

שוטה? לא ישן?