מי ייטיב לבאר כח בירורא דחזקה?

[א' היהודים]

אולי יואילו עמלי תורה, רצי פורום האוצר,
לבאר נא כח בירורא ד"חזקה דמעיקרא",
באשר מעולם לא זוכה שכלי הקט הבינה -
דהא כיצד נוכל לצוות להאדם ירא השם,
להחזיק בדעתו חזקת גוף, וחזקת דין,
וטעמנו: כי בשעה דהאתמול כך וכך הי',
- וזאת בעוד אין לזה הצד איזה צל סיכוי והסתברות?!
ושמעתי אשר בבתי המדרש מתבדרי שמעתתא,
עניני "פשטות" ו"סתמא דמילתא" ודומיהן,
ובעוניי עוד לא ניבונתי: כיצד עניני פשטות והסתכלות
יועילו לטעון איזה צד על המציאות,
אשר לא לחוקי הסתכלות ראוי' ניתנה - כי אם לצווי ההסתברות בלבד?

 

[אחד יחיד]

אולי יואילו עמלי תורה, רצי פורום האוצר,
לבאר נא כח בירורא ד"חזקה דמעיקרא",
באשר מעולם לא זוכה שכלי הקט הבינה -
דהא כיצד נוכל לצוות להאדם ירא השם,
להחזיק בדעתו חזקת גוף, וחזקת דין,
וטעמנו: כי בשעה דהאתמול כך וכך הי',
- וזאת בעוד אין לזה הצד איזה צל סיכוי והסתברות?!
ושמעתי אשר בבתי המדרש מתבדרי שמעתתא,
עניני "פשטות" ו"סתמא דמילתא" ודומיהן,
ובעוניי עוד לא ניבונתי: כיצד עניני פשטות והסתכלות
יועילו לטעון איזה צד על המציאות,
אשר לא לחוקי הסתכלות ראוי' ניתנה - כי אם לצווי ההסתברות בלבד?

לא הבנתי למה אתה אומר שאין הסתברות.
טבע העולם הוא שדברים לא משתנים כמעט.
רוב ככל חוקי הטבע הם כך מאז ומעולם.
ולכן כל עוד לא הוכח אחרת אנו דנים כאילו לא השתנה שום דבר.

 

[דבר היושר]

הרב @א' היהודים שליט"א.

אתה צודק במאת האחוזים, ואכן זה גזירת הכתוב, כהנת' בחולין י: לגב הבית המנוגע, וכך כתבו רוב האחרונים (ש"ש ו-כב, גרש"ש כתובות ט, קו"ש ב"ב עח, וכ"כ שו"ת רעק"א מהדורא קמא קלו, חמדת שלמה יו"ד ד).

 

[מחכה]

ראשית יש לחלק ולייסד כל אחת מג' סוגי החזקה על יסודה היא - חזקה דמעיקרא, חזקת ממון, חזקת הגוף, (ונקל למוצאם באנציקלופדיא תלמודית, קובץ יסודות וחקירות וכיו''ב) - ולא לכלול בהנחה ראשונה את כולן כ'חזקה', ורק לאחר הבנת היסוד דכ''א לקשרם יחדיו.

לאחמ''כ יש לחלק בין חזקה המבררת (והיא היוצרת בעלות), חזקה המערערת (המחלישה כח האחר) ו'חזקת הנהגה' שאינה עוסקת בבירור המציאות, אלא דין כיצד לנהוג בפועל. ובחזקות שהובאו למעלה דנו באחרונים אם הן שייכות לסברא או להנהגה.

והנה כתב המהרי''ק שרש עב
חילוק יסודי בין חזקת הגוף לחזקה מסברא ואמר גבי חזקת הגוף את הלשון 'אין לנו לבדות את הנולד...'

ובתה''ד רס''י ר''ז באר דבריו בסגנון אחר וקרא לחזרה מסברא 'חזקה שאינה פוסקת' ואילו לחזקת הגוף 'חזקה הפוסקת' ואע''פ שפשיטא לן שתשתנה אעפ''כ חזקה היא .

הצ''צ בשו''ת אה''ע סי' שז' הרחיב בזה דחזקה מסברא היא מדין 'רוב' (והחולקים במקור הלימוד דדין רוב חולקים גם בה), משא''כ חזקת הגוף שהיא דין בפ''ע.

אם ירצו הקוראים אאריך בזה עוד

 

[א' היהודים]

ישר כח המגיבים שיחיו,

וארצה לבהיר מעט דבריי, כי הנני רואה שכבר החלו לנטות מינייהו:

דבר ברור הוא כי מוסדה של ה"חזקה" איננו על הסתברות - ואנו רואים זה משלל הכרעות החזקה [שהם גם בדאיתא ריעותא, ובתרתי דסתרי. וחזקת הדין (שלדעות רבות נלמדת אף היא מבית המנוגע) - מאן דכר שמי' דליכא בזה אף סברא. וכן הא ד(לכמה דעות) מחזיקין מאיסור לאיסור. וכהנה רבות].

ומשכך ע"כ דזהו גזירת הכתוב שאת גדרה גופא ניתן לאמר בכמה אנפי כידוע - וכמו שהיטיב @דבר היושר לציין לגדולי האחרונים המפורסמים שביארו כן.

אולם השאלה היא: מה לגזירת הכתוב ולהכרעה על המציאות?

דהרי חוקי המציאות ידועים לן - ה"ה חוקי ההסתברות. וכיצד אם כן אומרת התורה לאדם להחזיק את המציאות באופן שאיננו נכון!?




*הרב @מחכה - אנו מצפים להמשך דבריך.

 

[מנורה בדרום]

אולי יואילו עמלי תורה, רצי פורום האוצר,
לבאר נא כח בירורא ד"חזקה דמעיקרא",
באשר מעולם לא זוכה שכלי הקט הבינה -
דהא כיצד נוכל לצוות להאדם ירא השם,
להחזיק בדעתו חזקת גוף, וחזקת דין,
וטעמנו: כי בשעה דהאתמול כך וכך הי',
- וזאת בעוד אין לזה הצד איזה צל סיכוי והסתברות?!
ושמעתי אשר בבתי המדרש מתבדרי שמעתתא,
עניני "פשטות" ו"סתמא דמילתא" ודומיהן,
ובעוניי עוד לא ניבונתי: כיצד עניני פשטות והסתכלות
יועילו לטעון איזה צד על המציאות,
אשר לא לחוקי הסתכלות ראוי' ניתנה - כי אם לצווי ההסתברות בלבד?

הרעיון בהכרעת "חזקה" הוא יסודי מאד ועומקו מי ישורנו
איני מתיימר לבארו ואת זה כבר עשו רבותינו זיע"א,

רק איבא כאן כמה מושגים וביאורים בחזקה ומתוכם יתכן שיובן יותר העניין.

א. יסוד העניין בחזקה הוא דהתורה דרשה שלא לשנות מהמצב הידוע [או הקיים] בלא ראיה ברורה,
-הדגש הוא שיש סברא דמהיכי תיתי לשנות ולא רק סתמא ופשטות שכך היה וכך ימשיך.

ב. בתוס' בחולין (יא,א ד"ה אתיא מפרה) מבואר "דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודעה אפילו שעה אחת לא אזלינן בתרה"
ואף דמצד האמת יש כאן חזקה גמורה, וכן מבואר ברש"י (נדה ב,א) דהטעם דאזלינן על פי חזקה דמעיקרא כנגד חזקה דהשתא הוא משום שהוחזק בשעת הספק שכך היה, והיינו דאין הנדון ביחס למה שהיה קודם הספק אלא למה שהיה בשעת הספק.

ג. מה שנראה מבואר מדברי הראשונים הנ"ל פשוט [לי] דכל היכא שבכדי לקבוע דין מסויים צריך להניח שנעשה דבר מחודש, אם כן כל עוד שלא היה נראה סיבה הכרחית לזה אין לנו לומר כן, ושוב ממילא דינו כאשר היה לולא הסיבה המחודשת, ומכיון ובשביל להשאיר את המצב הראשון אין צריך לתלות בשום סיבה ונתון מחדש, אלא הנתון הראשון כבר קיים מעיקרא, שוב אין לנו לתלות את השינוי בלא הכרח, [לצורך העניין - דמיא לדין אין ספק מוציא מידי ודאי].

אני מקוה שהדברים יתקבלו על אזני הרבנים הגאונים חברי הפורום.