סיפורי חיזוק מחיה מתים

[יישר כח גדול]

סיפר הרב יהושע לייבזון שליט"א: "את הסיפור המדהים הבא, שמעתי לפני שנים, מידיד נעורי, הרה"צ רבי חיים מיכאל ביברפלד שליט"א, הרב דטשורטקוב - לונדון. הסיפור נסוב אודות אביו היקר, שזכיתי להכירו ולהיות מקורב על ידו בצעירותי, הלא הוא הרה"ג רבי פינחס ביברפלד זצ"ל, לפנים בתל אביב, ובסוף ימיו רבה של מינכן. הסיפור הוא מתקופת מינכן. ביקשתי מבנו, ידידי, שיעלה את הדברים על הכתב. "
היה זה מוצ"ש מושלג במינכן, בתחילת חודש שבט תשמ"ו. השעה 12:30 אחר חצות. הטלפון מצלצל. הרמתי. על הקו רופא גוי מבי"ח האוניברסיטאי: "יש כאן יהודי הנוטה למות. אולי אפשר שהרב יבוא לומר איזו תפילה ברגעיו האחרונים". אמרתי לאבא זצ"ל, שהשעה מאוחרת, הרחובות המושלגים מסוכנים לנסיעה, ואין זה בכלל תפקידו של הרב... אבא התעלם מעצתי וביקשני להסיעו מיד לבית החולים, מרחק כחצי שעה נסיעה!.
כשהגענו לשם התברר שמדובר בבי"ח בין 12 קומות, ולנו אין שום מידע באיזו מחלקה ובאיזה קומה האיש נמצא... ה' עזר ואחרי מאמצים הגענו למחלקה הנכונה - היחידה לטיפול נמרץ. הרופא קיבל את פנינו בכניסה ליחידה, באומרו שמצב החולה קשה מאד, הוא מחוסר הכרה, כל הפרמטרים מראים כי סופו קרוב ואין תקנה למצבו, ולכן הזעיקו את הרב. [לגוי במצב כזה - הם מזמינים, להבדיל, את הכומר...]. אבא ביקש להיכנס אל החולה, מאחורי הוילון. הרופא התלווה אליו ואני נשארתי בחוץ. אבא אמר פרק תהילים.
לפתע נשמע קול דובר אידיש מאחורי הוילון: "כבוד הרב, מה אתה עושה פה עכשיו?". אבא היה נדהם לרגע. הוא הרי לא יכול היה לומר לו את הסיבה האמיתית לשמה הוא בא... ולא התכונן בכלל שהאיש ידבר. אבל התעשת מיד, ואמר משהו על כך שהזדמן לבית החולים במקרה... הם המשיכו לדבר כמה דקות. אבא נפרד מהחולה שהתעורר לתחיה, ויצא מהתא. הרופא היה חיוור כסיד ואמר: "ראינו הרגע שינוי פתאומי לטובה. אין לי הסבר לכך. סליחה שהטרחתי את כבוד הרב לבוא בשעה כה מאוחרת".
כשיצאנו שאלתי את אבא: "ידעתי מכבר את צדקותך אבא, אבל עד כדי כך, להחיות מתים ?!...". אבא השיב: "האיש הזה, הוא פליט שואה בודד. בשעות אלו, כשכל מה שהוא ראה סביב, זה את הרופאים והאחיות הנכרים בבי"ח, הוא הלך ו'נסגר', וזה היה הטעם להתדרדרות הפיזית במצבו. מתוך הערפול המוחלט בו היה, הוא ראה או שמע אותי. עצם נוכחות יהודי, ועוד רב שהוא מכיר, ליד מיטתו, הפיחה בו רוח חיים חדשה”.
וראה זה פלא: בשביעי של פסח באותה שנה, ניגש אדם שלא הכרתי לרב, וברכו ב-'גוט יום טוב'. הכרתי את הקול מאותו לילה... היהודי שלנו התאושש לחלוטין - ברוך ה'".