מוסר יהודי לעומת מוסר אוניברסלי

[אור חדש]

מצד אחד, ישנם ערכים אוניברסליים המשותפים ליהדות ולתרבויות אחרות, כמו צדק, חסד, חמלה וכיו"ב.
ומצד שני, ישנם ערכים ייחודיים ליהדות, כמו הקשר בין מוסר לקדושה והדגשת תפקידן של המצוות כחלק בלתי נפרד מהמוסר.
ועולה השאלה מה מייחד את היהדות ביחס לערכים המשותפים?

 

[נתאי הארבלי]

פילוסוף מפורסם אחד התווכח רבות עם חכמי דורו האם ישנו מושג של מוסר אנושי הנובע מהרגשה אינטואיטיבית, הוא טען שיש, ובאמת הוא משנה מפורשת שבניו של אברהם אבינו ביישנים רחמנים גומלי חסדים, להדיא כי הוא דבר תורשתי.
אמנם במס"י מבואר כי זאת למרות שהוא דבר תורשתי בכל אופן הצורה לעורר את המידות האלו היא ע"י לימוד התורה, (יעויין תניא פל"ג).
אמנם ישנו רובד נוסף בזה, הוא המבואר בפרק קניין תורה באבות כי הלומד לשמה נעשה רך כקנה חסיד ישר נאמן, ועוד מעלות מוסריות גבוהות, מבואר כי קיים מצב בו האדם עולה יותר מהתורשתיות הזו.

 

[מילתא בטעמא]

ועולה השאלה מה מייחד את היהדות ביחס לערכים המשותפים?

ההבדל ביניהם בסיבת הדבר.
היהדות נוהגת כך, כי כך רצון השם. אבל תרבויות אחרות מאמצים את הערכים האוניברסליים כי ככה העולם יתנהל טוב יותר.

 

[עמך]

יהודי לא רוצח כי זה לא הוא, עיין תרגום יונתן "לא תהוון רציחין",
גוי הוא באמת רוצח, רק שהוא לא מפיק את זממו כדי שאנשים לא יעשו לו את זה גם.

 

[כהנא דמסייע]

מצד אחד, ישנם ערכים אוניברסליים המשותפים ליהדות ולתרבויות אחרות, כמו צדק, חסד, חמלה וכיו"ב.
ומצד שני, ישנם ערכים ייחודיים ליהדות, כמו הקשר בין מוסר לקדושה והדגשת תפקידן של המצוות כחלק בלתי נפרד מהמוסר.
ועולה השאלה מה מייחד את היהדות ביחס לערכים המשותפים?

חושבני שהמטרה היא עיקר החילוק. המטרה של יהודי היא לדעת את השם. בכל מעשה ופעולה צריך להיות תכלית זו. כמבואר ברמב"ם בשמונה פרקים.
הרמב"ם כותב שאריסטו כתב ספר המידות וביאר הכל. אולם כשחקר מה התכלית של הכל חא הגיע לזה.
וכך גם היום בפסיכולוגיה ובמוסר גויי למיניו התכלית של חוקר אחד תרומה לחברה. או משמעות. או לחלופין תאוות והנאות למינהם. כל אחד כפי ענינו.
אך התורה שמה את הבורא בנרכז כתכלית אליו שואפים.
ואילו לנו המטרה היא אחת לדעת את השם!
וראה בשולחן ערוך סימן רלא.