מה "פתאום"?

[מגנא ומצלא]

מוישי, הוא בחור ישיבה בן 15. מאז ומתמיד היה תלמיד טוב ושקדן, לא כזה ש"עושה צרות". אחד שהולך בתלם ועושה מה שצריך.

והנה יום אחד זה קרה, בהיותו בשיעור ב' בישיבה משהו השתנה בו. "פתאום" הוא איבד טעם בלימוד והדברים החלו להיות יגעים.
לקח קצת זמן עד שצוות הישיבה שם לב שמוישי כבר אינו כתמול שלשום. הערות פה והערות שם, גם שיחה קצת מעמיקה עם המשגיח והר"מ
אבל כלום לא השתנה.

כשהדברים הלכו ונהיו חמורים יותר קיבלו גם ההורים הנבוכים טלפון מהישיבה. כל השיחות עם מוישי העלו חרס, אף אחד לא הבין מה זה קרה "פתאום" לילד הטוב והנחמד שהפסיק באחת את לימודיו. ההורים הלומי הצער והפליאה ניסו עוד פה ושם להתניע שוב את בנם ולהחזירו למסלול, אך כל נסיונותיהם עלו בתוהו.

כשכל זה לא צלח ומוישי נשלח אחר כבוד חזרה לביתו, החלו ההורים הנואשים לחפש עבורו ישיבה אחרת שתתאים למצבו החדש.
ואכן אחרי תקופה של חדשיים בבית נמצאה ישיבה ברמה לימודית מותאמת שהסכימה לקבל את הבן יקיר אל תוכה.

אחרי תקופה במקום החדש, מצא אחד מאנשי הצוות מסילות אל ליבו של מוישי וברגע של גילוי לב החל מיודענו לספר את
הסיבה אשר בגללה חדל "פתאום" למצא טעם בלימוד.

"יום אחד סיפר לי חבר על מישהו שהציע לו עבודה בחלוקת פליירים בבניינים תמורת תשלום נאה, וודאי עבור בחור ישיבה צעיר
שאין לו מושג כלשהו בכסף. כל ערב אחרי ה"סדר" הייתי מצטרף עם אותו חבר אל אותו אדם והיינו עוברים מבניין לבניין לחלק את
הפליירים.

כאשר היינו עושים את העבודה מהר וההספק היה נאה היה אותו אדם "מצ'פר" אותנו כשהיה מראה לנו במכשיר הטלפון
שלו סרטונים איומים… שסרטו את הנפש שלי ללא תקנה. זו הסיבה שהפסקתי בבת אחת לגלות כל עניין בלימוד ובשאר עניינים רוחניים"

למעשה הוסיף מוישי, גם ההורים שלי לא יודעים מאומה על כך עד לרגע זה.

סיפור זה הנו סיפור אמיתי לחלוטין, (מלבד שם הבחור...) ויש בו כדי לתת את הדעת על מקרים בהם לפתע "פתאום" חל שינוי בהתנהגות
אצל ילד, שינוי שאין לו כל הסבר והגיון נראה לעין. יכולות להיות סיבות רבות ומגוונות לשינוי זה, אך הצד השווה שבכולן הוא שלכל דבר יש סיבה.
לפעמים אם משכילים לפענח את הסיבה בזמן ניתן לחסוך הרבה עגמת נפש ותהליכי הידרדרות עם טיפול נכון ובזמן.