מה לתפילה עם מקחר שנשעה באוניבסטירת אנגילת?

[נדיב לב]

תפילה ללא כוונה כגוף בלא נשמה. כך כותב בחובות הלבבות (שער חשבון הנפש פ"ג, חשבון ט').
ובשו"ע ריש סימן צ"ח כותב: "המתפלל צריך שיכוון בלבו פירוש המילות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאילו שכינה כנגדו".
ובמבי"ט כתב: "כמדבר איש אל חברו שמדבר לו פנים אל פנים". ובמסילת ישרים כתב: וכאילו "הוא בא ונושא ונתן ממש עמו יתברך, כאשר ידבר איש אל רעהו".
ועל כולם הביטוי שמצאנו בספרים שיוצא מפיו המילים כמונה מרגליות. או הביטוי כתינוק בן יומו. עיין מ"ב שם.

המון תנאים הציבו לפנינו חז"ל והפוסקים בכוונת התפילה. בדקדוק המילים. ובכוונת הלב. ועל שום מה?

בעקובת מקחר שנשעה באוניבסטירת אנגילת, זה לא מנשה באזיה סדר אתה כתוב את האותוית כל עוד האות הרשואנה והארוחנה בקמום הכנון. השאר יוכל ליוהת בגלאן שלם ואתה עיידן יוכל לרקוא בלי ביעה. זאת בלגל שנאו לא קוארים כל אות בעמצה אלא את כל המליה עם ההקשר ההגיוני שלה.

אה.. זה באמת עובד......!

ואם זה עובד בטקסט חדש, על אחת כמה בטקסט כמו נוסח התפילה, שאדם שונה אותו עשרות אלפי פעמים בחייו.
ואולי זו גם הסיבה מדוע חשוב לדקדק במילים שמוציאים מהפה. וכמו שכתב המ"ב "יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכונת הלב". כי בלי הלב, המילים הם אוסף של הברות. בלי הכוונה, המוח משלים אוטומטי את נוסח התפילה כמו סיסמא של גוגל, ואין זה אלא כמעשה קוף עכ"פ בנוגע לפנימיות התפילה. תפילה ללא כוונה כגוף בלא נשמה.