מדוע נצרך הפסוק "רבוע יהיה המזבח"?

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב רבוע יהיה המזבח (כז א)

הקשה בהעמק דבר למה לי קרא ד״רבוע יהיה המזבח", הא כיון דכתיב חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, ממילא הוי ליה רבוע. וכן קשה לקמן בפרשת תצוה לגבי מזבח הזהב.

והנה בזבחים סב. איתא דמדת ארכו ומדת רחבו ומדת גובהו של המזבח אינם מעכבים, ובראבי״ה סי׳ אלף וק״מ בתשובת בעל הרוקח שם מבואר דגם במזבח של משה אין מעכב אם הוסיפו על המדות, אלא דמ״מ למצוה בעינן חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו כדכתיב בקרא [ועי״ש דלכתחילה אין להקריב אם המזבח אינו כמדתו, ואם הקריבו עליו אין הקרבנות פסולים, והוי כמו סמיכה שאינה מעכבת. ולולי דבריו היה מקום לומר דהוי דין לכתחילה רק במצות עשית הכלים, אבל מצד הקרבת הקרבן אין זה דיעבד, דכיון שהוקרב על מזבח כשר אין בזה חסרון].
ולפי זה ניחא היטב, דשפיר איצטריך קרא דמ״מ אם הוסיף על מדות המזבח, אינו רשאי אלא להוסיף על האורך והרוחב בשוה, משום דאית ביה דין "רבוע".
וגם במזבח הזהב מיושב, לפי מש״כ במנ״ח במצוה ק״ג אות א׳ דגם במזבח הזהב מדת ארכו ורחבו אינם מעכבים.​

 

[הצעיר שבחבורה]

הקשה בהעמק דבר למה לי קרא ד״רבוע יהיה המזבח", הא כיון דכתיב חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, ממילא הוי ליה רבוע.

והוא תמוה, דבגמ' איצטריך למילף מינה.

והא למר לשון המדרש
במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא

אמר לו ר' יוסי ממשמע שנאמר (שם /שמות/ כז) חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב איני יודע שהוא רבוע מה תלמוד לומר רבוע יהיה אלא מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע מה רבוע האמור להלן גבהו שנים ברחבו אף כאן גבהו שנים ברחבו​

 

[הרב מרודוש]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב רבוע יהיה המזבח (כז א)

הקשה בהעמק דבר למה לי קרא ד״רבוע יהיה המזבח", הא כיון דכתיב חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, ממילא הוי ליה רבוע. וכן קשה לקמן בפרשת תצוה לגבי מזבח הזהב.

והנה בזבחים סב. איתא דמדת ארכו ומדת רחבו ומדת גובהו של המזבח אינם מעכבים, ובראבי״ה סי׳ אלף וק״מ בתשובת בעל הרוקח שם מבואר דגם במזבח של משה אין מעכב אם הוסיפו על המדות, אלא דמ״מ למצוה בעינן חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו כדכתיב בקרא [ועי״ש דלכתחילה אין להקריב אם המזבח אינו כמדתו, ואם הקריבו עליו אין הקרבנות פסולים, והוי כמו סמיכה שאינה מעכבת. ולולי דבריו היה מקום לומר דהוי דין לכתחילה רק במצות עשית הכלים, אבל מצד הקרבת הקרבן אין זה דיעבד, דכיון שהוקרב על מזבח כשר אין בזה חסרון].
ולפי זה ניחא היטב, דשפיר איצטריך קרא דמ״מ אם הוסיף על מדות המזבח, אינו רשאי אלא להוסיף על האורך והרוחב בשוה, משום דאית ביה דין "רבוע".
וגם במזבח הזהב מיושב, לפי מש״כ במנ״ח במצוה ק״ג אות א׳ דגם במזבח הזהב מדת ארכו ורחבו אינם מעכבים.​

וז"ל תוס' חולין פג:
קא מוסיף אבנין. והא דאמרינן בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סא:) שכשעלו בני גולה הוסיפו על המזבח ד' אמות מן הדרום התם קרא אשכח ודריש מה בית ששים אף מזבח ששים ור"ת מפרש קא מוסיף אבנין ולא הוה מרובע והתם יליף דריבוע מזבח מעכב ואין נראה דאכתי כשבא לכסות ידביק עפר גם סביב המזבח עד שיהא מרובע ועוד דקרא דרבוע יהיה הוה ליה לאתויי ולא קרא דהכל בכתב וגו':