מדוע משה שכח דוקא אֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים

[געגועים]

וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים

במדרש רבה: עד שהוא יושב ומחשב שכח באלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל מה שעשה ווים לעמודים, התחיל יושב ומתמיה אמר עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמר משה נטלן, מה עשה, האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוים ווים לעמודים. ועיין עוד כאן.

הטעם ששכח דוקא את האלף תשע"ה, אפשר לבאר ע"פ מ"ש בפי' רבינו אפרים: וְאֶת הָאֶלֶף, אלופה של תורה שנתנה לאלף דור, וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת אלו ת"ש הלכות אשר נשתכחו בימי אבלו של משה והחזירם עתניאל בן קנז בפלפולו וכו', עיי"ש.
אמנם במסכת תמורה טז. הגירסא ש' הלכות ות"ש ספיקות, ולא נזכר שם שהיה בימי אבלו של משה אלא שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה.

וכיון שמספר ת"ש מורה על ת"ש הלכות שנשתכחו לכן נפעל שכחה אצל משה דוקא במספר זה.

ובתמורה (טז. כגירסת השיטה מקובצת) בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך, אמר לו רבי כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר, לא כך כתבת בי ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל, מיד תשש כחו של [משה] (יהושע), ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות וכו' במתניתין תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה, אמר רבי אבהו אעפ''כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו.

וברש"י: ונשתכחו ממנו. מיהושע, בעון שגרם להחליש דעתו של משה, שנצטער משה על יהושע [שנשתכח] בעצמו שהיה גדול כמותו.

ובפי' רבינו אפרים פ' פינחס: שבשעה שא"ל הקב"ה למשה עלה ומות בהר, הלך משה אצל יהושע אמר לו חזור תלמודך, אמר איני צריך שכבר כתוב עלי ויהושע נער לא ימיש מתוך האהל, מיד תשש כחו של משה, ועל אותה גאוה נשתכחו ממנו שבע מאות הלכות וכו', עיי"ש. אולי היה לו גירסא אחרת בגמ' או שמצא מדרש כזה.

יש לומר שנרמז עשה ווים אותיות מיהושוע, שנשתכחו הלכות מיהושע, ותש כחו של משה, ונולדו ת"ש ספיקות, ונשתכחו אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים. תש"ע עולה בגימטריא כמספר עתניאל בן קנז בדיוק, שהחזירם עתניאל בן קנז בפלפולו.​