תזריע מדוע לא נמנה החולק על הכהונה בדברים שנגעים באים עליהם (3 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת (יג ב)

בערכין טז. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן, על שבעה דברים נגעים באין, על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל, ועל צרות העין. והקשה בחידושי רבינו משה קזיס זצ"ל שבת פרק במה מדליקין, מדוע לא נמנה גם החולק על הכהונה, כמבואר ברש"י עה"ת במדבר י"ז ה' עה"פ ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה לו, שמכאן למדים שכל החולק על הכהונה ראוי להצטרע, וכמו שאירע לעוזיהו שלקה בצרעת על שנכנס להקטיר קטורת.

ואולי יש לומר דאלו השבעה דברים, באים בתורת עונש. אבל החולק על הכהונה, מה שהוא מתנגע אין זה רק בתורת עונש בלבד, אלא בתורת סימן שהכהונה צודקת, וכמו שהיתה מיתת קרח ועדתו להוכחה ולסימן צדקת כהונת אהרן, וכמו שאמר משה רבינו על מיתת קרח ועדתו שנבלעו באדמה, "בזאת תדעון כי ה' שלחני" וגו'. והכי נמי עונש הצרעת, שהוא במקום הבליעה שהיתה בקרח, וכמבואר בתרגום יונתן עה"פ ולא יהיה כקרח, וכן ביאר הרמב"ם בסה"מ שורש ח', דפירוש הכתוב "ולא יהיה כקרח" הוא, שמכאן ואילך החולק על הכהונה לא יענש בבליעה ובשריפה, כי אם "כאשר דבר ה' ביד משה" דהיינו צרעת כמו שנאמר במשה רבינו "והנה ידו מצורעת כשלג". וכיון דעונש הצרעת הוא במקום הבליעה, א"כ אינו בתורת עונש לחוד, אלא גם בתורת סימן והוכחה על אמיתת הכהונה, ולכן לא נמנה עם כל אותם הדברים שהנגעים באים עליהם.

ויש להוסיף בזה, דכיון שהוא בתורת הוכחה, הרי הוא בא באופן שמוכיח שהעונש בא על כך, כמו בבליעת קרח שמיד ככלות משה רבינו לדבר פצתה האדמה את פיה, וכן בעוזיה שחלק על הכהונה מיד זרחה הצרעת במצחו בעוד הקטורת בידו כדכתיב "ובידו מקטרת להקטיר וגו' והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים וגו' מעל למזבח הקטרת", באופן שהוכיח שזה עונש על שהקטיר.

וכל עיקר המימרא דעל שבעה דברים נגעים באים, הנפק"מ בזה הוא למי שבא עליו נגע ואינו יודע מחמת מה, ורוצה לפשפש במעשיו לדעת מה זה ועל מה זה ולשוב בתשובה, לכן אמרו שעל ז' דברים אלו הנגעים באים, כדי שידע מאיזה חטאים לשוב בתשובה, אבל בחולק על הכהונה אין צריך לומר זאת, כיון שהנגע בא באופן שהוא מובן ומובהק שהוא מחמת שחלק על הכהונה, וכנ"ל.
​

◆ ◆ ◆​

עוד יש ליישב דהנה מצינו בעוזיהו כתיב שהיה מצורע עד יום מותו, משום שהיה זר ונכנס להקטיר קטורת, ומזה נראה דהעונש הוא שיהיה מצורע לעולם. וכן כתבו בעלי התוס' בפרשת אחרי מות ט"ז ד' [תוס' השלם אות ד'], שמשה רבינו ניחם את אהרן שבניו היו ראוים להצטרע "לעולם" כמו עוזיהו על מה שנכנסו להקטיר שלא כדין, ומוטב להם שמתו ולא יצטערו לעולם לישב בדד.

ובתרגום יונתן שם איתא וז"ל "וסופיה להובדא ולא כמיתותא דקרח אלהן למלקי בסגירותא" וכו', היינו שמי שחולק על הכהונה סופו לאבדון כמו קרח, אלא שאין האבדון ע"י מיתה אלא ע"י צרעת, אך צרעת זו היא לעולם עד סוף ימיו, שבכך הוא הולך לאבדון.

וא"כ אי"ז דומה לשאר הדברים שהנגעים באים עליהם, שהעונש הוא הנגע עצמו, וכשמתכפר לו הנגע הולך, אלא העונש הוא "אבדון" לעולם, והצרעת היא רק הדרך שבה הוא הולך לאבדון, על ידי שיהיה מצורע לעולם, וכנ"ל.
​

◆ ◆ ◆​

עוד י"ל דהנה בעיקר הענין שהחולק על הכהונה נענש בצרעת, יש לפרש על פי מה שאמרו בתנחומא מצורע סי' ד', דמי שאומר על חבירו דברים רעים שאין בו, עונשו בצרעת, וילפינן לה ממשה רבינו שאמר על ישראל "והן לא יאמינו לי".

והנה כל החולק על הכהונה, הרי הוא אומר בזה על אהרן שנטל הכהונה מדעתו ולא מאת ה' ניתנה לו, א"כ הוא אומר על אהרן ובניו הכהנים דבר רע שאין בהם.

ומעתה מובן היטב מה דכתיב "ביד משה לו", שלמדים העונש של החולק על הכהונה ממשה רבינו שנצטרע, ובפשוטו אינו מובן למה תלאו הכתוב בצרעת שהיתה בחיקו של משה רבינו דוקא, היה לו לומר שיתנגע בצרעת, ומה הוא השייכות למשה רבינו. אמנם לפי מה שנתבאר א"ש היטב, דאותו העונש של משה רבינו שדבר על ישראל דבר רע שאין בו, הוא הוא סיבת העונש של החולק על הכהונה, ולכן "כאשר דבר ביד משה לו", שאותו העונש שנעשה ביד של משה יגיע גם לו.

ולפי"ז אפשר לומר דבאמת גם זה ענף מענפי לשון הרע, וכדחזינן בדברי רש"י (שמות ד ו) שפירש שמשה רבינו נענש על שדיבר לשון הרע על ישראל, וא"כ הרי זה בכלל מה שאמרו שהנגעים באים על לשון הרע. ואתי שפיר שלא נמנה בפני עצמו בדברים שהנגעים באים עליהם, כי הוא בכלל לשון הרע, ועי'.​