מדוע זכו הנשים דוקא בראש חודש?

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם (לב ב)

בפרקי דרבי אליעזר פרק מ״ה, "שמעו הנשים ולא רצו, ולא קבלו עליהן לתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להם לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל לא נשמע לכם, ונתן להן הקב״ה שכרן בעולם הזה, שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים".
והיינו שמדויק מקרא דלקמן "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם", ודלא כמו שאמר להם אהרן "באזני נשיכם", משום שהנשים
לא קבלו עליהם.
ובשכר זה זכו לראשי חדשים דנהגו הנשים שלא לעשות בו מלאכה.
ויש לעיין מדוע היה שכרם דוקא שקבלו את ראשי החדשים.

ובספר המנהיג הלכות הלל כתב עוד טעם למה זכו הנשים לשמור ראש חדש, מפני שהנשים הביאו נדבתן למלאכת המשכן בזריזות, שנאמר ויבואו האנשים על הנשים, והמשכן הוקם המשכן בראש חדש ניסן, לכן נתן להם הקב״ה שכרן לעשות י״ט בר״ח ניסן ובשאר ראשי חדשים, ע״כ.
וביאור הענין שמעתי מהג״ר אליאב ממט שליט״א, דזהו ענין אחד עם מה שלא עשו את העגל [וכן הוא בלשון המנהיג, עי״ש], דבאמת כאשר הנשים לא נתנו את נזמיהן לעגל, היה אפשר לומר דאין זה משום שהנשים לא טעו אחר העגל, אלא משום שחביבין עליהן תכשיטיהן כדרך הנשים, אמנם כאשר לנדבת המשכן נתנו בזריזות, ממילא הוברר שחביבות התכשיטים לא עמדה בפניהם מלהתנדב, ומה שלא פרקו נזמיהן בעגל היה משום שהוא שיקוץ ותועבה, ומעכשיו יש להם שכר על זה.
ולפי זה ניחא דניתן להם דוקא ראש חדש בשכר שלא טעו בעגל, כיון שרק בנדבת המשכן שהוקם בראש חודש הוברר צדקתן בחטא העגל.



ובטור או״ח סי׳ תי״ז כתב בשם אחיו הר״י, טעם לדבר, לפי שג׳ רגלים נתקנו כנגד ג׳ האבות, וי״ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים הם כנגד י״ב שבטים, וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא, ע״כ.
ויש לבאר דהטעם שעונשם של בני ישראל היה שניטל מהם החג של ראש חודש, משום שבעגל רצו לעשות חג, כדכתיב "חג לה׳ מחר", ותמורת החג הזה אשר בדו מלבם לעבודה זרה, ניטל מהם במדה כנגד מדה החג של ראש חודש, וניתן לנשותיהם ששלא חטאו בעגל.
ולפי דברי הטור הנ״ל ניחא הטעם דדוקא ראש חודש ניתן לנשים, כיון שבזה נענשו עובדי העגל שניטל מהם החג שהיה ראוי להיות בראש חודש, תמורת החג שהם עשו וכנ״ל.​

 

[גרינפלד]

י״ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים הם כנגד י״ב שבטים​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ויתכן להוסיף, דחודש העיבור שפעמים שהוא נוסף על י״ב חדשים, הוא כנגד מנשה ואפרים שפעמים הם חשובים ב׳ שבטים ואז יש י״ג שבטים, ופעמים נחשבים לשבט אחד, ועי׳ חידושי אגדות מהרש״א סנהדרין יב. די״ב חדשים כנגד י״ב שבטים, וחודש העיבור כנגד מנשה ואפרים, כנ״ל.

ובזה ביאר המהרש״א את דברי הגמ׳ שם, שרצו לעבר את השני ולא הניחם המושל האדומי, שהטעם שאדום רוצה למנוע את העיבור הוא משום שהעיבור הוא כנגד בני יוסף, שהם הנלחמים באדום כמו שנאמר והיה בית יוסף להבה ובית עשו לקש, וכידוע מאמר חז״ל שאין בני עשו נופלים אלא ביד בני בניה של רחל, ולכן שרו של עשו רוצה לעכב העיבור.

ובספר צמח צדקה בחי׳ עמ״ס סנהדרין שם כתב להוסיף בזה, כי מה שמנשה ואפרים נחשבים לב׳ שבטים הוא מברכת יעקב אבינו שברך את יוסף ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מיד האמורי, והיינו הבכורה שלקח מעשו, ונתנה ליוסף, ונמצא שחשיבות מנשה ואפרים היא הבכורה שנטל יעקב אבינו מעשו ונתנה ליוסף, ולכן עשו מתנגד לזה.​