מדוע אשה לא יכולה לסמוך על בעלה שייתן בשבילה משלו"מ ומתנו"ל?

[וישמחו בי חברי]

כתב הקיצור שלחן ערוך וז"ל:
גם הנשים חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים.
משלוח מנות תשלח אשה לאשה ואיש לאיש, אבל מתנות לאביונים יכולה גם אשה לשלוח לאיש וכן בהיפך.
קצת נשים סומכות על בעליהן שהן שולחים גם בשבילם, ואינו נכון, אלא יש להחמיר.

וצריך ביאור כוונתו, מדוע הבעל לא יכול להיות השליח של האשה.
[ולא נראה שהחשש שהבעל ישכח.]

 

[זוטא]

אולי כוונתו דכיון משלוח מנות הוא מדברי קבלה ואי דברי קבלה כדברי תורה קי"ל דבדאורייתא לא סמכין על חזקה דשליח עושה שליחותו עירובין לא:
אך זה אינו גבי משלוח מנות, שהרי משלוח מנות שייך נמי ע"י שליח כדמשמע במגילה ז. רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ע"כ ומשמע דע"י שליח מדאמר "שדר ליה" וכן שלח ליה קיימת בנו
ונראה שכוונתו שאין ראוי לאיש שיתן משלוח של אישתו לאישה אחרת אפי' שזה לא ממנו אלא של אישתו. אך גבי מתנות לאביונים אולי י"ל דכלעיל

 

[וישמחו בי חברי]

ונראה שכוונתו שאין ראוי לאיש שיתן משלוח של אישתו לאישה אחרת

חידוש גדול לומר שיהיה בזה בעיה,
וגם שמלשנו שכתוב יש להחמיר משמע שזה בעיה הלכתית, ולא עניין שלא ראוי.

 

[ג"א מצטרף]

אולי כוונתו שלא לסמוך על כך שיעשו זאת אלא לתאם אתו בבירור שישלח בשבילה

 

[זוטא]

חידוש גדול לומר שיהיה בזה בעיה,
וגם שמלשנו שכתוב יש להחמיר משמע שזה בעיה הלכתית, ולא עניין שלא ראוי.

לענ"ד מלשון ואינו נכון כן יש משמעות כמו שכתבתי

 

[חיים למוצאיהם]

כתב הקיצור שלחן ערוך וז"ל:
גם הנשים חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים.
משלוח מנות תשלח אשה לאשה ואיש לאיש, אבל מתנות לאביונים יכולה גם אשה לשלוח לאיש וכן בהיפך.
קצת נשים סומכות על בעליהן שהן שולחים גם בשבילם, ואינו נכון, אלא יש להחמיר.

וצריך ביאור כוונתו, מדוע הבעל לא יכול להיות השליח של האשה.
[ולא נראה שהחשש שהבעל ישכח.]

לכאו' כוונתו שיש נשים שסומכות על מה שהבעל שולח שמועיל גם בשבילה ואינו נכון אלא שצריכה לשלוח בנפרד (או שבעלה ישלח בשבילה בנפרד)

 

[וישמחו בי חברי]

לענ"ד מלשון ואינו נכון כן יש משמעות כמו שכתבתי

אולי...
הלשון לסמוך קצת קשה מה קשור לכאן,
וגם זה לא עניין דוקא בבעל אלא בכל איש.
בכל אופן אם זה הכוונה, לא מצאנו שנהגים לא לשלוח ע"י הבעל.

אולי כוונתו שלא לסמוך על כך שיעשו זאת אלא לתאם אתו בבירור שישלח בשבילה

מדוע יש עניין לתאם, אם זה מחשש שמא הבעל ישכח כתבתי כבר....

[ולא נראה שהחשש שהבעל ישכח.]

לכאו' כוונתו שיש נשים שסומכות על מה שהבעל שולח שמועיל גם בשבילה ואינו נכון אלא שצריכה לשלוח בנפרד (או שבעלה ישלח בשבילה בנפרד)

לפי זה מובן הלשון לסמוך,
אלא שאם זה הכוונה היה צריך לכתוב על מה ששלח בעלה, ולא שהן שולחים גם בשבילם.

 

[זוטא]

לכאו' כוונתו שיש נשים שסומכות על מה שהבעל שולח שמועיל גם בשבילה ואינו נכון אלא שצריכה לשלוח בנפרד (או שבעלה ישלח בשבילה בנפרד)

כוונת הרב @חיים למוצאיהם כנראה לומר דהבעל נותן בשביל אישתו והוו כשותפין ובכל זאת כתב הרב דאינו נכון ויש להחמיר
ומעתה יש להבין מדוע אינו נכון ויש להחמיר.
ולכאו' היכי דמי אי מיירי דיש במשלוח שיעור לב' אנשים א"ש ומדוע אינו נכון ואולי י"ל דעדיף שיתחלק המשלוח לב' אנשים ולא לאדם אחד כדי להרבות אהבה ואחווה
ואי מיירי בשאין שיעור לב' אנשים אולי יש להוכיח מכאן דמהני לשלוח בשותפות אפי' היכא דליכא שיעורא לשניהם רק שכתב דיש להחמיר,
ובחזו"ע פורים כתב לדון בכה"ג אי אזלינן בתר הנותן דאז אין לכל אחד שיעור בפנ"ע או דאזלינן בתר המקבל שהוא קיבל שיעור של משלוח מנות ויצאו יד"ח והעלה להתיר אולם הרגש"ז כתב דשרי רק אם יש שיעור לכל אחד בפנ"ע

 

[חיים למוצאיהם]

כוונת הרב @חיים למוצאיהם כנראה לומר דהבעל נותן בשביל אישתו והוו כשותפין ובכל זאת כתב הרב דאינו נכון ויש להחמיר
ומעתה יש להבין מדוע אינו נכון ויש להחמיר.
ולכאו' היכי דמי אי מיירי דיש במשלוח שיעור לב' אנשים א"ש ומדוע אינו נכון ואולי י"ל דעדיף שיתחלק המשלוח לב' אנשים ולא לאדם אחד כדי להרבות אהבה ואחווה
ואי מיירי בשאין שיעור לב' אנשים אולי יש להוכיח מכאן דמהני לשלוח בשותפות אפי' היכא דליכא שיעורא לשניהם רק שכתב דיש להחמיר,
ובחזו"ע פורים כתב לדון בכה"ג אי אזלינן בתר הנותן דאז אין לכל אחד שיעור בפנ"ע או דאזלינן בתר המקבל שהוא קיבל שיעור של משלוח מנות ויצאו יד"ח והעלה להתיר אולם הרגש"ז כתב דשרי רק אם יש שיעור לכל אחד בפנ"ע

הנידון בשותפין יפה אבל באשה מה שקנתה אשה קנה בעלה
הלשון יש להחמיר ככה"נ הוא מהמג"א

 

[צריך עיון]

כתב הקיצור שלחן ערוך וז"ל:

במח''כ, זה לשון המשנה ברורה [תרצה סקכ''ה] על מה שכתוב בשו''ע שאשה חייבת במתנל''א ומשלוח מנות:
'וכתב המג''א, לא ראיתי נזהרין בזה, ואפשר דוקא באלמנה אבל אשה שיש לה בעל בעלה משלח בשבילה לכמה אנשים, ומכל מקום יש להחמיר'.

ונמצא פשוט דהכונה דהיא לא משלחת, אבל בעלה משלח עבורה בלא הקנאה ושליחות, ובזה קאמר המג''א המובא במ''ב דיש להחמיר [ומה שאינו מדינא י''ל או משום דעת הפר''ח דנשים פטורות דכתיב משלוח מנות 'איש' לרעהו, ודלא כמחבר, או משום דיש מקום לסמיכה על הבעל, ונ''מ אם גם באלמנה זה רק 'יש להחמיר'].

 

[חיים למוצאיהם]

ונמצא פשוט דהכונה דהיא לא משלחת, אבל בעלה משלח עבורה בלא הקנאה ושליחות, ובזה קאמר המג''א המובא במ''ב דיש להחמיר [ומה שאינו מדינא י''ל או משום דעת הפר''ח דנשים פטורות דכתיב משלוח מנות 'איש' לרעהו, ודלא כמחבר, או משום דיש מקום לסמיכה על הבעל, ונ''מ אם גם באלמנה זה רק 'יש להחמיר'].

המג"א מתייחס למחבר ומיישב את המנהג בזה שרק באלמנה אשה חייבת (מעיקר הדין) אבל אשה שיש לה בעל יוצאת ידי"ח ע"י בעלה ומ"מ יש להחמיר

 

[זוטא]

הנידון בשותפין יפה אבל באשה מה שקנתה אשה קנה בעלה

מבואר בב"ב נא: דהבעל נותן מתנה לאישתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות וכן פסק השו"ע אבה"ע פה'

 

[וישמחו בי חברי]

[ומה שאינו מדינא י''ל או משום דעת הפר''ח דנשים פטורות דכתיב משלוח מנות 'איש' לרעהו, ודלא כמחבר, או משום דיש מקום לסמיכה על הבעל, ונ''מ אם גם באלמנה זה רק 'יש להחמיר']

אם הטעם כפר"ח מה ההבדל בין אלמנה למי שיש לה בעל?

 

[צריך עיון]

אם הטעם כפר"ח מה ההבדל בין אלמנה למי שיש לה בעל?

נכון, ואף רמזתי על זה בדברי

ונמצא פשוט דהכונה דהיא לא משלחת, אבל בעלה משלח עבורה בלא הקנאה ושליחות, ובזה קאמר המג''א המובא במ''ב דיש להחמיר [ומה שאינו מדינא י''ל או משום דעת הפר''ח דנשים פטורות דכתיב משלוח מנות 'איש' לרעהו, ודלא כמחבר, או משום דיש מקום לסמיכה על הבעל, ונ''מ אם גם באלמנה זה רק 'יש להחמיר'].

ואומנם העירו

המג"א מתייחס למחבר ומיישב את המנהג בזה שרק באלמנה אשה חייבת (מעיקר הדין) אבל אשה שיש לה בעל יוצאת ידי"ח ע"י בעלה ומ"מ יש להחמיר

וזו גם כונת כ''ת לכאו', דהמג''א יישב המנהג דסומכות על בעליהן, ולפי זה אלמנה אין זה רק 'יש להחמיר' אלא חיוב גמור בלי ספק.

אך לענ''ד אינו מוכרח דהמג''א לא ברירא ליה דזה טעם המנהג, ואסיק אדעתיה דסוברים מאיזה טעם שנשים פטורות לגמרי דלא כהמחבר, והפר''ח באמת השמיענו טעם לזה, ואך בדרך אפשר דן אולי זהו הטעם.
וא''כ אף באלמנה נשארנו בגדר יש להחמיר בלבד. ועי' פמ''ג.
ובדברי המ''ב ודאי יש לספק בזה, דאף שהעתיק המג''א לא בהכרח הוא מטעמיה, וכנודע.

 

[וישמחו בי חברי]

מצאתי בהליכות שלמה פרק י"ט סקי"ז,
שלומד את המג"א שודאי אין בעיה לתת בשביל האשה, ואפילו לא צריך להקנות לה.
רק צריך להודיעה לה, שנתן בשבילה ולמקבל צריך להודיעה מי שלח.
ונראה הסברא, שהטעם כדי להרבות שלום וכו', וא"כ יש עניין שלדעת.
ונראה שכך גם אפשר ללמוד בקיצור, אלא שצריך להבין מה הכוונה לסמוך.

 

[יואל שילה]

לגבי משלוח מנות ע"י שליח:
כתב המ"ב תרצ"ה י"ח: הבנין ציון (מ"ד) הסתפק בהביא את המשלוח בעצמו ולא על ידי שליח.
אמנם, המעיין שם יראה שלא הסתפק אלא היה פשוט לו שמועיל כשמביא בעצמו, אלא שסיים שאולי לכתחילה טוב כשמביא על ידי אחר.
ומה שמוציא שם מדכתיב "משלוח" ולא "מתנה" דלא בעינן נתינה ממש אלא די שישלח אף שהשני אינו מקבל, משא"כ במתנות לאביונים צריך מתנה ממש - תו אין לומר ש"משלוח" הוא דוקא על ידי שליח, וכן העיר בציץ אליעזר (ט' ל"ג).

ז"ל הבנין ציון:

ב"ה אלטאנא, יום ג כ"ח מרחשון תרכ"ד לפ"ק.
הרמ"א בא"ח סי' תרצ"ה כתב השולח מנות לחבירו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו יצא ובדרכי משה כתב כן בשם מהר"י ברין והפרי חדש כתב על זה תימא דזה מניין לו ובקרבן נתנאל תירץ שיצא לו ממה דאמרינן נדרים (דף ס"ג) האומר לחבירו קונם אם אין אתה בא ונוטל לבנך כור א' של חטין ושתי חביות של יין ה"ז יכול להפר נדרו שלא ע"פ חכם ויאמר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי זהו כבודי וכתב הרשב"א הטעם שאפילו הי' מקבל ממנו הי' יכול להחזיר לו והאי טעמא שייך גם במשלוח מנות עכ"ד.
ולענ"ד קשה דא"כ גם במתנות לאביונים אם רצה ליתן לעני והוא אינו רוצה לקבל יצא ולמה כתב הרמ"א רק לענין משלוח מנות כן גם כבר העיר בשו"ת חתם סופר א"ח סי' קצ"ו דתלוי זה בב' טעמים של משלוח מנות אם הטעם כמו שכתב המנות הלוי להראות חבה וריעות דלפ"ז י"ל דיצא בשלוח דהראה חבתו אבל לטעם שכתב התרומת הדשן דאולי לא יספיק לו סעודתו והוא מסייעו לא שייך זה ולענ"ד טעם המהר"י ברין ורמ"א כמו שכתוב ומשלוח מנות ולא כתיב ונתון מנות כמו דכתיב ומתנות לאביונים דלשון נתינה שייך גבי מנות כדכתיב ונתן לפנינה וגו' מנות ולחנה יתן מנה אחת אפים מזה נראה דלא הקפיד הכתוב אלא על השילוח דהיינו שיוצא מן המשלח אבל מתנה לא אקרי רק מה שבא מיד הנותן ליד המקבל דרק אם בא לידו נקרא מתנה ולכן אם העני אינו רוצה לקבל לא יצא ידי מתנות לאביונים אפילו אם מועיל לענין נדר לומר הרי הוא כאלו התקבלתי כיון דלא קיים כאן מצות הכתוב ויכול לקיים בעני אחר אבל כאן דכתיב ומשלוח מנות דאין זה רק מצות שילוח מששלח יצא.
ובהכי ניחא לי מה שנסתפקתי מי שמביא בעצמו מנות ונותן לחבירו אם יצא ידי ומשלוח מנות דאנן אמרינן שלוחו של אדם כמותו אבל אפכא לא מצאנו שיהא הוא כשלוחו וכיון דהכא כתיב ומשלוח מנות נימא דדוקא בעינן ע"י שליחות אבל על ידי נתינה לא ותמהתי שלא ראיתי לפוסקים שהעירו על זה.
אבל לפי מה שכתבתי י"ל כיון דב' טעמים דשילוח מנות שכתבתי לעיל שייכים גם בנותן הוא בעצמו ליד חבירו לכן יוצא גם בנתינה, ומה דכתיב לשון שליחות הוא להורות דבשילוח לבד יצא אפילו אין חבירו רוצה לקבל ולכן לא הזכירו הפוסקים איסור נתינה.
ומכ"מ אולי לכתחלה טוב יותר לשלוח המנות ע"י אחר כנלענ"ד הקטן יעקב.