ספירת העומר ול"ג בעומר ל"ג בעומר בבית המדרש או בקבר הרשב"י?

[הפקדתי ש.]

בספר מחשבת מוסר (משיחותיו של הרב שך) בפרשת קדושים הביא את שיחת מרן הגרא"מ שך בנוגע לאירועי ל"ג בעומר, ובפרט הילולת הרשב"י.
בשיחה מסיק "האבי עזרי" ללמוד מהחזון איש -שלא נהג ללכת למירון בל"ג בעומר, שאין הלכה כזאת..
תוכן דבריו, שאילו מרן החזון איש שדקדוקו בהלכה ידוע לכולם -ועם זאת- לא נהג ללכת למירון, כנראה שאין הלכה או דין "ללכת למירון בל"ג בעומר"....
(מה שלא הזכיר שם את הנהגת מרן הגרי"ז, ייתכן שהנהגת החזו"א שהיא הנהגת פוסק, יש תוקף חזק וגדול, ואם כך, כוונת הרב שך נוגעת לגדרי ההלכה ממש...הווי אומר אם עובר על ביטול תורה או לא...ובענין השטחות בקברי צדיקים התיחס במק"א שם שאין בכחם לדחות ת"ת וכל ענינם אינו אלא בבין הזמנים)

וכאן עולות שתי שאלות, שראוי לעמוד בהם וללבן אותם.
(רק נבהיר, אותם מגזרים קדושים בעמ"י כמו החסידים, או חלק מהירושלמים, שנוהגים ללכת כפי מצוות רבותיהם, שלא לדבר על ההולכים בשיטת האר"י, אין הדברים נוגעים לגביהם. כל שאלתי מתיחסת לאותם בני תורה שמרן החזו"א והרב שך ושאר רה"י הם מורי דרכם.)

א. איך ייתכן אם כך שאברך בעוד ששהה בישיבה הוא נשמע לדעת רה"י, ובל"ג בעומר נשאר מול הסנטדר והגמרא. ולאחר חתונתו מורה לעצמו אחרת מכפי שנהג עד כה.

ב. האם ידוע על ראש ישיבה חשוב, שכן נותן גושפנקא לענין הזה (בהקצנה) או לחילופין לא מעכב מבחוריו ללכת למירון. (עיקר השאלה מתיחסת לגבי בחורים צעירים. רה"י שיניח לאלטער שתקוע בשידוכים לשפוך את נפשו מול ציון הרשב"י זה קצת שונה ואולי..מובן).

כתב מרן החזו"א בקובץ אגרות א' אות ג' "ללמוד שעה אחת ולהפסיק שעה אחת הוא קיום התוהו, האפס וההעדר. הרי זה זורע ושולח עליהם מים לסחפן. שעיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק, בלימוד התמידי הוא סוד הקדושה וזה שעושה תורתו קרעים קרעים אסף רוח".
ואחרי שרבינו החזו"א הציב לנגד עינינו את החסרון הגדול בהפסק הלימוד לשעה, מה יש להוסיף בגנותו של הפסק הלימוד בתוך הזמן במשך יום שלם (לנוהגים כמותו)

 

[מנורה בדרום]

איך ייתכן אם כך שאברך בעוד ששהה בישיבה הוא נשמע לדעת רה"י, ובל"ג בעומר נשאר מול הסנטדר והגמרא. ולאחר חתונתו מורה לעצמו אחרת מכפי שנהג עד כה.

תמיד הוא רצה ליסוע רק שהישיבה מנעה בעדו, עכשיו שאין את המחסום הזה הוא נוסע

 

[אחד יחיד]

בספר מחשבת מוסר (משיחותיו של הרב שך) בפרשת קדושים הביא את שיחת מרן הגרא"מ שך בנוגע לאירועי ל"ג בעומר, ובפרט הילולת הרשב"י.
בשיחה מסיק "האבי עזרי" ללמוד מהחזון איש -שלא נהג ללכת למירון בל"ג בעומר, שאין הלכה כזאת..
תוכן דבריו, שאילו מרן החזון איש שדקדוקו בהלכה ידוע לכולם -ועם זאת- לא נהג ללכת למירון, כנראה שאין הלכה או דין "ללכת למירון בל"ג בעומר"....
(מה שלא הזכיר שם את הנהגת מרן הגרי"ז, ייתכן שהנהגת החזו"א שהיא הנהגת פוסק, יש תוקף חזק וגדול, ואם כך, כוונת הרב שך נוגעת לגדרי ההלכה ממש...הווי אומר אם עובר על ביטול תורה או לא...ובענין השטחות בקברי צדיקים התיחס במק"א שם שאין בכחם לדחות ת"ת וכל ענינם אינו אלא בבין הזמנים)

וכאן עולות שתי שאלות, שראוי לעמוד בהם וללבן אותם.
(רק נבהיר, אותם מגזרים קדושים בעמ"י כמו החסידים, או חלק מהירושלמים, שנוהגים ללכת כפי מצוות רבותיהם, שלא לדבר על ההולכים בשיטת האר"י, אין הדברים נוגעים לגביהם. כל שאלתי מתיחסת לאותם בני תורה שמרן החזו"א והרב שך ושאר רה"י הם מורי דרכם.)

א. איך ייתכן אם כך שאברך בעוד ששהה בישיבה הוא נשמע לדעת רה"י, ובל"ג בעומר נשאר מול הסנטדר והגמרא. ולאחר חתונתו מורה לעצמו אחרת מכפי שנהג עד כה.

ב. האם ידוע על ראש ישיבה חשוב, שכן נותן גושפנקא לענין הזה (בהקצנה) או לחילופין לא מעכב מבחוריו ללכת למירון. (עיקר השאלה מתיחסת לגבי בחורים צעירים. רה"י שיניח לאלטער שתקוע בשידוכים לשפוך את נפשו מול ציון הרשב"י זה קצת שונה ואולי..מובן).

כתב מרן החזו"א בקובץ אגרות א' אות ג' "ללמוד שעה אחת ולהפסיק שעה אחת הוא קיום התוהו, האפס וההעדר. הרי זה זורע ושולח עליהם מים לסחפן. שעיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק, בלימוד התמידי הוא סוד הקדושה וזה שעושה תורתו קרעים קרעים אסף רוח".
ואחרי שרבינו החזו"א הציב לנגד עינינו את החסרון הגדול בהפסק הלימוד לשעה, מה יש להוסיף בגנותו של הפסק הלימוד בתוך הזמן במשך יום שלם (לנוהגים כמותו)

לכאורה הם אוחזים שיש הבדל בין הוראה כללית, להוראה פרטית לאדם שנפשו בוערת בו לעלות מירונה ביום שמחתו של רשב"י.
ואין הכי נמי, אם הוא נוסע להנאה בעלמא אין לו שום היתר.

 

[דברי התלמיד]

אגב הגר''ד שמידל סיפר בשם הגר''ש גריינמאן שהחזו''א נסע פ''א למירון בסמוך לזמן ביאתו לא''י

ועוד סיפר שהחזו''א עמד ארבעה אמות רחוק מהמצבה וסרב להתקרב וא' העיר לחזו''א שעדיין עומד בתוך ד' אמות של המצבה אז נסוג החזו''א עוד צעד אחורה

ושאל הגר''ד את הגר''ש האם זה מטעם שאסור לומר ד''ת /תפילה בתוך ד' אמות של מת או מטעם חרדת קודש אמר הגר''ש שהיה משמע כצד ב' שהחזו''א אחז שאין ראוי להתקרב אל התנא האלוקי לתוך ד' אמותיו
(ספר עמד עמדי עמ' שצח)

 

[חסיד המתחסד]

כנראה שאין הלכה או דין "ללכת למירון בל"ג בעומר"....

אני מנסה להבין באמת, ועם כל הכבוד המתבקש כלפי גדולים, כתלמיד הדן בפני רבותיו, אשאל שאלה פשוטה. מי אמר שיש 'הלכה או דין' ללכת למירון בל"ג בעומר??? להבדיל אלף אלפי הבדלות, אין גם 'הלכה או דין' להשתזף בחוף הים בחופש הגדול, ובכל זאת נהגו 'בני תורה' ללכת לשם.
ושוב שאלה לגבי 'ביטול תורה' וכי זה יותר ביטול תורה מכמה שבועות של 'בין הזמנים'? אין כאן שאלות על מנת לקנטר, אלא אנכי כחסיד פשוט לא מבין את ההקשר של הדברים. ואשמח לקבל תשובה שמניח את הדעת. תודה.

 

[למאן]

האדמורים הלב שמחה והפני מנחם מגור היו אומרים לבחורים השואלים האם אפשר לנסוע לרשבי בל"ג בעומר שר' שמעון נמצא בגמרא ואפשר ללמוד מימרות של ר' שמעון ולפעול.

 

[מעיינות]

ערוך השולחן:
ורגילין לקרותו "הלולא דרבי שמעון בר יוחאי", ובארץ ישראל מרבין בתפילה ובהדלקת נרות על קברו הקדוש. ואומרים שנסתלק ביום זה, וגם יצא מהמערה ביום זה.