לפני עיור בגרמא

[זוטא]

נשאלתי בשבוע שעבר
משפחה שיש להם עובדת נוכריה שמנקה את הבית, וביום שישי האחרון היתה צריכה לבוא לביתם כדי לנקות את ביתם לכבוד שבת המלכה אך אותה נוכריה לא יכלה לבוא אלא כמה שעות סמוך לשבת, כך שיצא שהיא מסיימת את ניקיון הבית בדיוק בזמן הדלקת נרות. עד כאן הכל נחמד ונראה סביר.
אולם השאלה נתעוררה כאשר נודע שאותה נוכריה מתגוררת בריחוק מקום ממקום בית המשפחה בה היא מנקה כך שבשביל לחזור לביתה צריכה היא להשתמש בתחבורה והיות ובעירה של המשפחה אין תחבורה ציבורית בשבת ב"ה, צריכה העובדת הנ"ל לצאת מן העיר ולהשתמש במוניות שירות או במוניות רגילות אשר בעליהם הם מאחינו שאינם שומרים תו"מ לצערינו ולדאבונינו
ומעתה קמה וגם ניצבה השאלה האם רשאים בני המשפחה לקרוא לעובדת הנ"ל לנקיון הבית באופן הזה כיון שאח"כ בודאי תשתמש בתחבורה שבה נכשלים יהודים בחילול שבת
גדר השאלה היא האם שייך איסור של לפני עיור בגרמא כגון בנידון דידן שע"י העסקת הנוכריה יצא מכשול ליהודי להיכשל בחילול השבת
ועיין ברא"ה ע"ז ב. בהא דאיבעיא לן בגמ' מאי טעמא אסור לשאת ולתת ג' ימים קודם יום אידם האם משום הרווחה פירוש משום הרווחה שמרויח בדבר ואזיל ומודי לע"ז שלו, שהוא סבור שהצליחה אותו, ועובר משום ושם אלהים אחרים לא תזכירו ויש במשמע [לגרום] אפילו לאחרים הזכרה האסורה להם, והיינו על דעת לעבדם שהרי אסורין בני נח מן התורה או משום לפני עיור שאנו חוששין כשאנו מוכרין להם בהמה או דבר הראוי לתקרובת, שמא יעשה ממנה תקרובת, ונמצא שאנו עוברין משום לפני עור לא תתן מכשול וכתב הרא"ה דלמ"ד משום הרווחה לא עובר משום לפני עור שהוא ס"ל דלא שייך לפני עיור אלא במה שאינו יכול לעשות אלא על ידינו, מה שאין כן באזיל ומודה שהוא בידו בכל שעה, ומשום גרמא בעלמא ליכא משום לפני עור לא תתן מכשול עכ"ל
ונראה מדברי הרא"ה דכל שאין בידו של הנכשל אזי נחשב הנותן כ"נותן מכשול" אך אם יש בידו אף שגורם לו למכשול אך לא חשיב שנותן מכשול היות וזה היה בידו וכמו שכתב הרא"ה ומשום גרמא בעלמא ליכא משום לפני עיור ויש לדון הכא
כל זה נכתב בשביל לעיין ולפלפל להגדיל תורה וכו' אשמח לעוד מקורות בעניין [בראשונים אם אפשר, באחרונים יש כמה המדברים בזה]

 

[כהנא דמסייע]

לכאורה אין זה ודאי שלא תקח נהג מונית גוי. ואין כאן אלא ספק לפנ''ע.
ויש איתי לדון כאן בקצרה בענין "לפני עור" בספק, דהנה איתא בגמ' ע"ז (סג.:) מתיב רב ששת, אומר אדם לחמריו ולפועליו (עכו"ם או עמי הארץ רש"י) לכו ואכלו בדינר זה, צאו ושתו בדינר זה ואינו חושש לא משום שביעית, ולא משום מעשר ולא משום יין נסך. והחילוק בין אם נתן להם "פריטי" שאינו חושש, ואילו לשלם על האיסור חושש, מבאר רש"י דכשנתן פריטי "איהו לא ספי להו מידי, אלא פריטי יהב להו", אמנם בגוונא שאמר אני פורע "הוי איהו לוקח האיסור ומאכילו, דהשתא לא סליק נפשיה מינייהו בפריטי", דהינו שכשאומר "אני אפרע" הוא הלוקח ולא הם וממילא הוי כאילו קנה איסור והאכילם בידים ויש בו משום לפני עור, מה שאין כן כשנותן מעות, הם יקנו בזה מה שירצו, ויכולים לקנות גם איסור וגם היתר, ולא ספי להו בידים מידי, משא"כ כשהוי הוא הלוקח בזמן שקנו ברשותו איסור הרי שספי להו איסור בידים.

ובריטב"א הקשה "ואם תאמר ולמה אינו חושש בעמי הארץ אלו משום לפני עור לא תתן מכשול, מיהת יש לומר דמהכא שמעינן דכלשאין אנו נותנין לו האיסור עצמו והדבר ספק אם יקח איסור אם לאו, אין בו משום לפני עור אפילו לגבי ישראל".

המתבאר מדברי הגמרא וכפי ביאור הריטב"א שאם נותן האיסור בידים אפי' בספק יש "לפני עור", מה שאין כן אם נותן דבר שהוא רק "הכשר" איסור, וספק אם יעשה עמו איסור, שרי בכהאי גוונא.

והוא ציור הגמרא נותן להם "מעות" אינו חושש, וכשנותן להם אפשרות לקחת והוא יפרע אסור, (ובגמ' מוכח כן מ"טבל" שאפשר לעשרו, ואעפ"כ אמרו שאסור ליקח אותו על שמו, אע"פ שאפשר לעשרו ולהכשירו ורוב ע"ה מעשרין, ודו"ק).

ולפ"ז נראה שאם אדם מוכר בביתו בגדים שאפשר ליתן עליהם בגד עליון, אך יש מקום לחוש שאותו אדם שהוא "עם הארץ" ילך או תלך בזה בחוסר צניעות יהיה הדבר אסור, דהוי כאילו ספי להו בידים, ולא כנותן להם מעות. וע' בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' ס"ז) שכתב בנדון זה שאם יש לתלות שתוכל להשתמש בשמלה זאת בהיתר שרי, ולפי דברי הריטב"א נראה לפענ"ד שאין הדין כן, כמושנ"ת.
ומ''מ בנדון דידן ודאי לא חשיב שנותן האיסור בידיים, ויש כאן רק ספק. ובכהאי גוונא מותר בודאי כמפורש בגמ'. ודו''ק.

 

[זוטא]

לכאורה אין זה ודאי שלא תקח נהג מונית גוי. ואין כאן אלא ספק לפנ''ע.

יש"כ
אולם בנידון השאלה מדובר שהעובדת הנוכריה ודאי תיסע במוניות אלו מחמת ריבוי הדרך וכן היא שאלה את בעלת הבית איך היא תגיע הביתה והיא אמרה לה שיש מוניות שירות מחוץ לעיר

 

[עיני לשמיא נטלת]

השאלה היא לא על לפ''ע בגרמא, כי אין מעשה של בעל בחירה אחר נחשב גרמא.
אלא השאלה היא בדין לפני דלפני. וכמבואר בע''ז י''ד. דאלפני דלפני לא מפקדינן.
ותוס' ט''ו: ד''ה לעובד כוכבים ביאר שזה רק במכשיל גוי.
והנה בפסחים מ: איתא שבגד שאבד בו כלאים וארבא דחיטי דטבעה אסור למכור לנכרי שמא יחזור וימכרנו לישראל
וכן הילכתא בשו''ע או''ח תס''ז א' ויו''ד ש''א א'.
וברא''ש פרק ראשון ע''ז סי' י''ד
אמר אביי אמר קרא לפני עור לא תתן מכשול אלפני עור מיפקדינן אלפני דלפני עור לא מיפקדינן ודווקא גבי עובד כוכבים אבל גבי ישראל דחיישינן להכשיל חיישינן אלפני דלפני כדאמר בפסחים בפרק כל שעה (דף מ:) גבי ארבא דטבעה בחשתא דאסור לזבוני לעובד כוכבים דילמא הדר ומזבנה לישראל:
הרי שבנד''ד אסור. ותל''מ.

 

[כהנא דמסייע]

יש"כ
אולם בנידון השאלה מדובר שהעובדת הנוכריה ודאי תיסע במוניות אלו מחמת ריבוי הדרך וכן היא שאלה את בעלת הבית איך היא תגיע הביתה והיא אמרה לה שיש מוניות שירות מחוץ לעיר

לא הבנתי ומנין לך שוודאי שהנהג יהודי?

 

[עיני לשמיא נטלת]

הרי שבנד''ד אסור. ותל''מ.

לא הבנתי ומנין לך שוודאי שהנהג יהודי?

עיין ט''ז יו''ד קנ''א סק''ג שבלפני דלפני אפילו בחשש שמא יהיה יהודי, אסור.
וכדברי לעיל. וז''ל:
ולא חיישינן שמא ימכור לאחרים דלא קפדינן אלא על לפני עור ולא על לפני דלפני ואם יש חשש שישראל יהיה נכשל אמרי' לפני דלפני כדאשכחן בחיטין שנפלו למים שאסור למכור לעובד כוכבים בפסח שמא יחזור וימכור לישראל כך כ' הרא"ש: עכ''ל.
וזה פשוט גם בשו''ע או''ח תס''ז א' ויו''ד ש''א א', שזה רק חשש שמא ימכור הגוי לישראל ומ''מ אסור אף דהוי לפני דלפני.

 

[זוטא]

לא הבנתי ומנין לך שוודאי שהנהג יהודי?

בידוע שרוב נהגי מוניות השירות באזור זה יהודים
אך גם אם לא, המעשה ניתן בשביל לעורר את הנידון של לפני עיור בגרמא בנסיון להבאת מקורות לנושא זה בראשונים
המעוניין לעיין בנושא יעויין בקובץ תורני "צהר" טז' מאמר של הרב אליהו בוחבוט בשם "העמדת פתיון כדי לברר ישרות הפועל" סימן יב' שהביא שם כמה אחרונים בעניין זה

 

[עיני לשמיא נטלת]

המעוניין לעיין בנושא יעויין בקובץ תורני "צהר" טז' מאמר של הרב אליהו בוחבוט בשם "העמדת פתיון כדי לברר ישרות הפועל" סימן יב' שהביא שם כמה אחרונים בעניין זה

בעניין זה, או בעניין לפ''ע בגרמא?
זה שני נושאים שונים, וכאמור לעיל.

 

[זוטא]

בעניין לפני עיור בגרמא

 

[יורם]

בס"ד.
מחילה גדולה . לא הבנתי מה הבעיה שהגויה תחזור בשבת , הרי היא אינה מצוה לשמור שבת . חזרתה למעונה הינה לצורך עצמה .

 

[זוטא]

בס"ד.
מחילה גדולה . לא הבנתי מה הבעיה שהגויה תחזור בשבת , הרי היא אינה מצוה לשמור שבת . חזרתה למעונה הינה לצורך עצמה .

כנראה שלא הסברתי את עצמי כראוי
הנידון הוא שע"י שהגויה תחזור לביתה תשתמש בנהגים יהודים שאינם שומרים תו"מ וזה נגרם לכאו' על ידי המעסיק שלה והשאלה אם מחמת זה נקרא המעסיק כנותן מכשול לפני הנהגים היהודים שאינם שומרים תו"מ