קדושים לפני עוור לא תתן מכשול (1 צופה)

[מבקש תורה]

באח' מצאנו חקירה בעניין איסור 'לפני עוור'
האם הוא איסור בפנ"ע, שהמכשיל חבירו באיסור עובר על 'לפני עוור',
או שכל המכשיל, מכוח איסור לפנ"ע, הרי הוא נהיה שותף באיסור שעובר הנכשל.

מקור החקירה היא בלקח טוב כלל א' סקמ"ח עיי"ש בראיותיו לכאן ולכאן

ומצאתי כמה ראיות לנידון אמרתי הביאם כאן, ונשמע חוו"ד הרבנים דפורומינו.

ראשית הביא דברי הקובה"ע סי' מ"ח סק"ט שדן אי יש יהרג ועל יעבור בהכשלה לג' עבירות,
עיי"ש שהביא מהרמב"ן דלפנ"ע לא מיקרי אביזרייהו ובקובה"ע שם דחה דדווקא לענין עכו"ם.

ויעוי' במנ"ח בטעם שאסר החינוך למכור לישראל החשוד למכור לגוי דמה לי להכשילו בסתם איסור ומה לי להכשילו באיסור לפנ"ע, ומשמע מדבריו דהוי לאו בפנ"ע,
ועי' בקרית ספר פ"ט מע"ז שכתב דלמכור לישראל החשוד למכור לגוי הוי רק דרבנן, ובמשאת המלך (הל' רוצח פי"ב הי"ב) ביאר סברת הדבר כיוון שכל הלאו שלפני עוור הוא חלק מהאיסור הנגרם א"כ לא שמענו שיתחייב הראשון בגלל השלישי, רק מדרבנן אפשר לומר כן.

עי' ביד מלאכי (כללי ל' או' שס"ז) וביד דוד (מו"ק י"ז ע"א) שכתבו דעובר כל לפנ"ע בעצם נתינת המכשול אפי' אם לבסוף לא נכשל,
ומוכח שהוי איסור נפרד שהרי חלק באיסור לא נעשה.

עי' ב"מ י' ע"ב בסוגיא דאין שלד"ע בכהן שאמר לישראל לך וקדש לי אישה גרושה והק' בתוס' מ"ט דווקא באומר לישראל אף באומר לכהן נמי, ותי' שכהן הוי בר חיובא דאי מקדשא לעצמה חייב אבל ישראל אע"ג דאית ליה לפנ"ע לא מיקרי בר חיובא,
ובתוס' רבינו פרץ בי' טעמא דמילתא וז"ל דהאי לישנא סבר דבעי' שיהא עובר על דברי הרב באותה העבירה עצמה.
ומשמע שלפנ"ע לא מיקרי באותה העבירה עצמה.