סיפורים לעתיד לבוא. (1 צופה)

[י"ג מידות]

היו אלו ימי טרום הגאולה, העם היהודי עמד בפני האתגר הגדול של הקמת בית המקדש השלישי,

ואז התפשטה מחלוקת עמוקה ברחבי הארץ. כל פינה בישראל הייתה מלאה בדיונים סוערים, כאשר שני צדדים נפרדים החלו להתגבש. הכשרים באמת, אלו שהחזיקו באמונה ובתורה, חיפשו את הכהן הגדול שיבחרו בו, בעוד שהפורקים עול טוענים בתוקף שהם היהודים האמיתיים, והם בלבד צריכים לבחור את הכהן הגדול לפי הבנתם.

לא היתה פינה שלא נראו ויכוחים ועימותים, ידי השוטרים היו מלאי עבודה להפריד בין הניצים,

ואז יצא נשיא המדינה בהכרזה, לאחר הדברות עם שני הצדדים, הוחלט על פשרה, אני בטוח שאתם בוודאי זוכרים את הכתוב בתנ"ך על מעמד המזבחות בהר הכרמל, בעצה אחת עם הרבנים וראשי המדינה, החלטנו לעשות זאת שוב, כל קבוצה תבחר את הכהן גדול שלה ואנו נצא להר הכרמל שני הכהנים יעלו קרבן ונראה איזה קרבן אלוקים יקבל,

ברחובות החרדיים נשמו לרווחה, היה זה ברור למי תרד האש, הרבנים הכריזו על שלו ימי הכנה למעמד הוד, בתי הכנסת התמלאו בלומדים "הכנה להקרבה הגדולה" אמרו אחד לשני, בחיידרים ובבתי ספר למדו ושננו את המעמד שהיה לאליהו הנביא בהר הכרמל, ההרגשה היתה ברורה "דידן נצח".

הגיע היום האוטובוסים והרכבות התמלאו, העם עלה לכרמל, הסדרנים כיוונו את הקהל למתחמים המיועדים להם, במרכז נראו שני מזבחות ענק מוכנים,

משני הצדדים עלו המתמודדים בנסיון, מצד אחד עלה המועמד החרדי, כהן מיוחס, עובד השם, צדיק גדול, מהצד השני עלה איזה שהוא יצור שספק אם הוא יהודי בכלל,

הסדרנים העלו זוג עגלים מפוטמים, במקום נערך גורל, הנציג החרדי נבחר למתמודד הראשון, הוא קרא לשני בניו שיעזרו לו, בדק את הסכין עם היא חדה, דממה השתררה במקום, ואז בקול צלול וברור הכריז הכהן גדול "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה" רעם של "אמן" נשמע מכל עבר בהתרגשות גדולה,

אחד הכהנים השלים את השחיטה והמיועד להיות כהן גדול קיבל את הדם וזרקו על המזבח כהלכתו, שני הבנים הפשיטו את העגל בזריזות, ניתחו אותו לנתחיו, והחלו לעלות את החלקים למזבח,

לאחר שכל החלקים עלו על המזבח פתח הכהן גדול בתפילה "ענינו הה' ענינו" זרם של התרגשות עבר בקהל, "הנה האש כבר יורדת, לחשו אחד לשני,

אך לאחר כמה דקות של תפילה החלו לשים לב כי העניינים לא בדיוק מסתדרים, האש לא יורדת, שקט מתוח השתרר במקום, שלפתע נשמע קולו החלול והמזלזל של המתמודד השני "קִרְא֤וּ בְקוֹל־גָּדוֹל֙ כִּֽי־אֱלֹקים ה֔וּא כִּ֣י שִׂ֧יחַ וְכִי־שִׂ֛יג ל֖וֹ וְכִי־דֶ֣רֶךְ ל֑וֹ אוּלַ֛י יָשֵׁ֥ן ה֖וּא וְיִקָֽץ" רעד וזעזוע עבר בקרב הקהל החרדי, מה הולך פה? לחשו אחד לשני.

לאחר כמה שעות של תפילה החליטו המארגנים שכעת תורו של הצד הליברלי, המתמודד השני לבש כפפות לקח את העגל והעלה אותו על המזבח קשר אותו היטב,

רק ירד המתמודד השני מהמזבח, ואש גדולה ירדה מן השמיים וליככה העגל באחת,

הלם. זעזוע. בלבול. תדהמה. ירד על הציבור החרדי. מה הולך פה. שאלו אחד את השני. בעוד הקהל החילוני חוגג את נצחונו,

יתכן והם צודקים? הרהרו החרדים לדבר השם, הרי האש ירדה להם ולא לנו?

----

המקור הוא ב'דברי שמואל' פר' נח... ר' שמואל מסלונים זיע"א וכתב שם על פס' בא אתה וכל ביתך אל התיבה וז"ל: "והנה איתא במדרש, כי בימים שלפני הגאולה האמיתית כאשר יצטרכו כבר להקים את בית המקדש יתפלגו בנ"י לשני צדדים, הכשרים באמת יחפצו באותו כהן גדול שהם יבחרו בו כמתאים לעטרה זו ואילו הפורקים עול יאמרו שהם היהודים האמיתיים והם הם שצריכים לבחור את הכה"ג לפי הבנתם, ויכריעו אז ביניהם כדרך הבחינה שהיתה בימי אליהו ז"ל, דהיינו שיעשו ביניהם סימן שכל מי שיענו לו באש מן השמים האמת אתו, והנסיון הגדול יהיה אז באופן זה שהאש מן השמים תרד לצדם של אלו שהתרחקו מן התורה והם יצליחו במלחמתם, אך זה יהיה הבירור האחרון כי הכשרים באמת לא יתבטלו אפילו בפני המופת הזה, והעצה להחזיק מעמד במצב נורא זה לכל יהודי הוא שיהיה מקושר לצדיקים וליהודים כשרים המקושרים לתורה, כי התורה היא נצחית, ובכח זה אפשר להחזיק מעמד בכל העיתים והמצבים.​

ובספר 'קול יעקב' (לרבי יעקב טיטלבוים תלמיד מרן רבי מאיר אריק זצוק"ל, עמ' פב') הביא מה ששמע בשם הרבי מרוז'ין שאמר: " תדעו יהודים שלפני ביאת המשיח יחזור על עצמו הדבר שהיה בהר הכרמל שירד אש מן השמים לאלי' הנביא. אלא, שלעתיד לבוא האש ירד לנביאי הבעל, ויצטרכו לטפס על קירות חלקים כדי להחזיק עצמם באמונה". והוסיף הרוז'ינער שהעצה לזה הוא: "היאספו ואגידה לכם", פירוש התכנסו ותעשו אגודה אחת "את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" שעמלק יתאמץ בכל כוחותיו להתעות את בני ישראל מן האמונה.עכ"ל. כשיהי' קר לכם מכל הצרות בעת חבלי משיח, אין עצה אלא להתאסף יחד. וזהו הדבר היחיד שאני מבקש מכם שתאמרו לאחרים, אולי יהי' בזה חיזוק באמונה ויועיל לעמוד בנסיונות.

 

[אוהב ספר]

העם היהודי עמד בפני האתגר הגדול של הקמת בית המקדש השלישי,

לחץ כדי לכווץ...

צ''ע דהלא ירד מן השמים

 

[אחד יחיד]

צ''ע דהלא ירד מן השמים

לחץ כדי לכווץ...

ואיך תסביר שאין מוציאין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש.

 

[אוהב ספר]

ואיך תסביר שאין מוציאין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש.

לחץ כדי לכווץ...

אתה שואל עוד קושיא
במה זה מיישב את הקושיא הראשונה?

 

[אחד יחיד]

אתה שואל עוד קושיא
במה זה מיישב את הקושיא הראשונה?

לחץ כדי לכווץ...

שיהיה איזשהו בניה למטה ואז ירד הבית מלמעלה.

 

[אוהב ספר]

שיהיה איזשהו בניה למטה ואז ירד הבית מלמעלה.

לחץ כדי לכווץ...

לא מצינו כן
אלא דשמא הכוונה לשאר ההכנות ולא לבנין עצמו

 

[מחכה]

יש את התיווך הידוע של הרבי מליובאוויטש שע''י התקנת השערים עבד ביה חזקתא עבור כלל ישראל בשליחותם וכל ביהמ''ק ירד משמים מלבד השערים שטובעו בארץ שעריה ואת השערים שיתגלו יתקין משיח וסרה בזה הסתירה ברמב''ם

 

[זיקה ונפילה]

אבקש סליחה על תגובתי
אבל כמדומני שחובה למחות על תיאור הקרבת קודשים בחוץ רח"ל [מלבד עוד שאר פנינים, וכמובן הדברי שמואל התכוון כמשל בעלמא ופשוט]

 

[מחכה]

קודשים בחוץ

לחץ כדי לכווץ...

אולי זה נכנס במח' אם הקרבת אליהו מותרת מעיקר הדין או בהוראת שעה

 

[אוהב ספר]

וכמובן הדברי שמואל התכוון כמשל בעלמא ופשוט

לחץ כדי לכווץ...

אולי כוונתו שגם אז יהיה הוראת שעה ע''ז

 

[זיקה ונפילה]

מעיקר הדין

לחץ כדי לכווץ...

רח"ל
רק משום מיגדר מילתא ובהוראת חכם מישראל [ולא בהוראת הנשיא הרצוג...]
ולענ"ד אין בדורנו מי שיורה כהוראת שעה להקריב קדשים בחוץ

אולי כוונתו שגם אז יהיה הוראת שעה ע''ז

לחץ כדי לכווץ...

אתה באמת סבור שכך יהיה בפועל? [אגב, לאחר "נבואתו" של הדברי שמואל כבר לא שייך בזה מיגדר מילתא כי ידוע לנו שירד על מזבח החפשים...]

 

[מחכה]

רח"ל

לחץ כדי לכווץ...

לקוטי שיחות חי"ד ע' 70 (שופטים ב)
קיצור
על הפסוק (יח, טו) "איליו תשמעון" דרשו חז"ל (יבמות צ, ב, ובספרי) "אפילו אומר לך עבור על אחת ממצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל, הכל לפי שעה, שמע לו". ועל הפסוק (יב, יג) "השמר לך פן תעלה עולתיך בכל מקום אשר תראה" דרשו רז"ל בספרי "אבל אתה מעלה בכל מקום שיאמר לך הנביא כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל".

וצריך להבין מדוע צריך לימוד נוסף בנוגע לדיני במה, לאחר שכבר נאמר "אליו תשמעון"?

והביאור: בהקדים שבסיום מסכת זבחים ישנה אריכות בדיני במה. וצריך להבין הרי דינים אלו אין שייכים עתה ואם כן "מאי דהוה הוה"? והביאור: דיני במה שייכים גם עתה, במקרה שיבוא נביא ויצוה על זה. ואף שזה מקרה רחוק, ובאם יבוא נביא יש לומר שיכול גם לשנות את פרטי דיני במה בהוראת שעה, יש לומר שזהו חלק מדיני במה, שנביא יכול להתיר במה גם בזמן איסור הבמות ואז שייכים כל דיני במה. ומכיון שזהו חלק מדיני במה לכן מאריכים גם בפרטי הדבר שאינם מצויים כעת.

וזהו הביאור בשני המקורות הנ"ל, שבתחילה נאמר שהנביא יכול לשנות את התורה בהוראת שעה, אך אח"כ, בדיני הבמה, נאמר שזהו דין בבמה כנ"ל.

והנה אי אפשר להקריב קרבן חובה בבמה, כי אין בכח קדושת הבמה לפעול על האדם שמחוץ להבמה, כמו שאין בכחה להמשיך קדושה במקומה. ואם כן בבמה שנעשית ע"י ציווי הנביא, ישנו מעלה על במה סתם כי אז ישנו ציווי הנביא להקריב, ומקיימים הציווי - החיוב - בבמה.

וזהו הקשר דהתחלת וסיום המסכת, דבהתחלה נאמר "כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה", שהקדושה שבזבחים אלו אינם פועלים על האדם, ולכן אין מוציאים אותו ידי חובתו. וחסרון זה מודגש בסיום המסכת שאפילו בבמה שנעשית על פי ציווי הנביא, וכל שכן ע"י ההקרבה בבהמ"ק, נמשכת הקדושה גם על האדם.

 

[אוהב ספר]

בהקדים שבסיום מסכת זבחים ישנה אריכות בדיני במה. וצריך להבין הרי דינים אלו אין שייכים עתה ואם כן "מאי דהוה הוה"? והביאור: דיני במה שייכים גם עתה, במקרה שיבוא נביא ויצוה על זה. ואף שזה מקרה רחוק, ובאם יבוא נביא יש לומר שיכול גם לשנות את פרטי דיני במה בהוראת שעה, יש לומר שזהו חלק מדיני במה, שנביא יכול להתיר במה גם בזמן איסור הבמות ואז שייכים כל דיני במה. ומכיון שזהו חלק מדיני במה לכן מאריכים גם בפרטי הדבר שאינם מצויים כעת.

לחץ כדי לכווץ...

וצ''ע א''כ מדוע לא הביאם הרמב''ם

 

[מחכה]

מדוע

לחץ כדי לכווץ...

איני יודע איך לצרף אך יש תח''י את זה עם המ''מ ואפשר למצוא בלקו''ש שציינתי

 

[זיקה ונפילה]

לקוטי שיחות חי"ד ע' 70 (שופטים ב)
קיצור
על הפסוק (יח, טו) "איליו תשמעון" דרשו חז"ל (יבמות צ, ב, ובספרי) "אפילו אומר לך עבור על אחת ממצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל, הכל לפי שעה, שמע לו". ועל הפסוק (יב, יג) "השמר לך פן תעלה עולתיך בכל מקום אשר תראה" דרשו רז"ל בספרי "אבל אתה מעלה בכל מקום שיאמר לך הנביא כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל".

וצריך להבין מדוע צריך לימוד נוסף בנוגע לדיני במה, לאחר שכבר נאמר "אליו תשמעון"?

והביאור: בהקדים שבסיום מסכת זבחים ישנה אריכות בדיני במה. וצריך להבין הרי דינים אלו אין שייכים עתה ואם כן "מאי דהוה הוה"? והביאור: דיני במה שייכים גם עתה, במקרה שיבוא נביא ויצוה על זה. ואף שזה מקרה רחוק, ובאם יבוא נביא יש לומר שיכול גם לשנות את פרטי דיני במה בהוראת שעה, יש לומר שזהו חלק מדיני במה, שנביא יכול להתיר במה גם בזמן איסור הבמות ואז שייכים כל דיני במה. ומכיון שזהו חלק מדיני במה לכן מאריכים גם בפרטי הדבר שאינם מצויים כעת.

וזהו הביאור בשני המקורות הנ"ל, שבתחילה נאמר שהנביא יכול לשנות את התורה בהוראת שעה, אך אח"כ, בדיני הבמה, נאמר שזהו דין בבמה כנ"ל.

והנה אי אפשר להקריב קרבן חובה בבמה, כי אין בכח קדושת הבמה לפעול על האדם שמחוץ להבמה, כמו שאין בכחה להמשיך קדושה במקומה. ואם כן בבמה שנעשית ע"י ציווי הנביא, ישנו מעלה על במה סתם כי אז ישנו ציווי הנביא להקריב, ומקיימים הציווי - החיוב - בבמה.

וזהו הקשר דהתחלת וסיום המסכת, דבהתחלה נאמר "כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה", שהקדושה שבזבחים אלו אינם פועלים על האדם, ולכן אין מוציאים אותו ידי חובתו. וחסרון זה מודגש בסיום המסכת שאפילו בבמה שנעשית על פי ציווי הנביא, וכל שכן ע"י ההקרבה בבהמ"ק, נמשכת הקדושה גם על האדם.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי מה הקשר

ברור שצריך נביא ו\או למיגדר מילתא ובלא זה צריך לומר

רח"ל

לחץ כדי לכווץ...

 

[אוהב ספר]

לא הבנתי מה הקשר

לחץ כדי לכווץ...

הוא התכוון להגיד שזה לא היה כהוראת שעה גרידא אלא זה מדיני התורה לכתחילה שע''פ נביא אפשר להקריב