למה החסידים שותים לחיים אחרי התפילה

[יישר כח גדול]

אל היכלו של הרה''ק השרף מרוז'ין זי''ע נכנסה פעם קבוצה גדולה של מתנגדים לדון בכמה עניינים שעל הפרק.
בין הדברים קנטרו לפניו: הנה אנו נוהגים לקום עם עלות השחר, מתפללים 'ותיקין', ואחר כך עוד יושבים ללמוד משניות וכו', ואתם קוראים לנו ''מתנגדים''. – ואילו אתם מתפללים שחרית בשעה מאוחרת, ואחר התפילה יושבים עוד לשתות משקה 'לחיים' וכו', ועל כך אתם קוראים לעצמכם ''חסידים?!''...

הגבאי הנאמן שעמד ליד הרבי לא היה יכול להתאפק לעברם, ואמר בבת שחוק: הרי זה פשוט ביותר, אתם בתפילתכם קרים וצוננים כמו מת, ואחרי תפילת-מת שכזו צריכים לימוד משניות כמו שלומדים אחר המת... אבל אנו שתפילתנו מלאה חיות ושמחה, צריכים כוס משקה אחר התפילה...

אבל הרוז'ינער נענה ואמר, שבהיות שיודע השטן היטב גודל כוח התפילה, שיכולים להתפלל על כל דבר שירצו, ויפריעו בזה כל עבודתו... לכן מבלבל מעוד את המחשבות האדם בתפילתו. – לפיכך התחכמו החסידים להתיישב יחדיו אחר התפילה ומאחלים 'לחיים' זה לזה, וברגע של התקרבות פותח איש ישראל את ליבו בפני חברו, ומשיח את אשר עם לבבו, ומגלה צורכו, וחברו מאחל לו מכל לב שתתמלא בקשתו. – והנה זו הברכה אף היא נחשבת כתפילה, שהרי תפילה נאמרת בכל לשון וכשמברכים ישראל קדושים זה לזה אף היא תפילה תחשב! ובתפילה שכזו אין היצר הרע שם אל ליבו, שהרי משוחחים החברים ושותים ואוכלים... וברגעים אלו יכולים להעלות את כל התפילה כולה, עכד''ק ושפח''ח.
ואמרתי כמו כן בחג הפורים, אף אם אולי אין אנו מנצלים כראוי את כוחה העצום של תפילה בזה היום, מכל מקום על ידי שמברכים זה לזה באהבת רעים ובגילוי לב אל לב, מתקבלים ונשמעים כל אלו הברכות שמברך איש ישראל לחברו מתוך המשקה והשתייה כדת, ופועלים ומושכים הרבה ישועות גדולות ונשגבות לישראל.

 

[גנזי נסתרות]

אף שכבר עבר עלינו היום הגדול הזה, מ"מ לא אתעכב מלהביא פנינה נאה זו

ואמרתי כמו כן בחג הפורים, אף אם אולי אין אנו מנצלים כראוי את כוחה העצום של תפילה בזה היום, מכל מקום על ידי שמברכים זה לזה באהבת רעים ובגילוי לב אל לב, מתקבלים ונשמעים כל אלו הברכות שמברך איש ישראל לחברו מתוך המשקה והשתייה כדת, ופועלים ומושכים הרבה ישועות גדולות ונשגבות לישראל.

וכבר מתאמרא ע"י צדיקי הדורות שהמשילו זאת כמעשה שהיה, שפעם שלח הבעש"ט את תלמידיו לקחת ברכה מיהודי שיכור המתגולל באשפתות רח"ל, וקיבלו הימנו ברכה ונתקיים באורח פלאי, וסיפר להם הבעש"ט שפעם עשה היהודי הנ"ל מצווה רבה של הצלת נפשות ונתנו לו משמים בשכר זאת שכל היוצא מפיו יעשה, וטען השטן לפני הבורא ב"ה שא"כ ברגע שיבקש על ביאת גו"צ הרי יוכרח להביאו, וע"כ נתנו לו רשות לשכר את היהודי ולשבש את דעתו וכך לא יהא חשש זה. ע"כ המעשה.
ופירשו צדיקים שכך הוא יום הפורים שידוע מעלתו העצומה וכל הפושט יד נותנים לו, וע"כ יש ציווי של חייב אדם לבסומי בפוריא
אך החכם עיניו בראשו ואינו מבזבז היום הנשגב הזה על דברים של מה בכך, ויבקש ממרומים ויוושע בכל טוב