מכות - למה באמת לא נחשוש לגמלא פרחא? | פורום אוצר התורה מכות - למה באמת לא נחשוש לגמלא פרחא? | פורום אוצר התורה

מכות למה באמת לא נחשוש לגמלא פרחא?

ש

שלמה דייטש

משתמש רגיל
פרסם מאמר
הודעות
118
תודות
395
נקודות
102
דף ה.
מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא קמ"ל (שאין חוששים)
וברש"י
גמלא פרחא - מין גמלים יש שהם קלים במרוצתם כעוף הפורח:

ולכאורה אם יש כאלה גמלים והם קיימים בעולם, והעדים טוענים שהם רכבו על גמלים ממין זה, למה לא נאמין להם?
ואם במקומם אין גמלים כאלה, מה היה ההו"א?
 
שלמה דייטש אמר:
דף ה.
מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא קמ"ל (שאין חוששים)
וברש"י
גמלא פרחא - מין גמלים יש שהם קלים במרוצתם כעוף הפורח:

ולכאורה אם יש כאלה גמלים והם קיימים בעולם, והעדים טוענים שהם רכבו על גמלים ממין זה, למה לא נאמין להם?
ואם במקומם אין גמלים כאלה, מה היה ההו"א?
לחץ כדי להרחיב...
דעת רבינו מנחם בתו' שם שאכן אם העדים יטענו שרכבו על גמלא פרחא יהיו נאמנים.
אמנם הרמב"ן סבר שאף אם יטענו כן לא יהיו נאמנים כיון שהדבר רחוק מן המציאות ז"ל הרמב"ן שם :
קמ"ל דלא שכיחי כלל ולמעוטא דלא שכיחא לא חיישינן אפילו בדיני נפשות
 
ריטב"א
מהו דתימא ניחוש לנהורא בריא. פירוש לאו למימרא דמשום מהו דתימא דלא הוי אלא במיעוטא נקטול את הנדון בעדותם אלא לומר דמהו דתימא נציל את העדים מהאי טעמא ויהיה הוא והם פטורים קמ"ל דאין ניצולים בזו דהא קיי"ל בפרק בן סורר ומורה דאזלינן בדיני נפשות בתר רובא בין לקולא בין לחומרא ועל הדרך הזה מתפרשת אידך דאמרינן בסמוך מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא להציל את העדים מיהת קמ"ל דאפילו להצלה דידהו לא חיישי' לגמלא פרחא והקשו בתוס' בפרק האשה דיבמות (דף קטז.) חיישינן לגמלא פרחא גבי ההיא גיטא דאשתכח בסורא דהוה כתב בי' אנא ענן בר חייא מנהרדעא פטרנא ובדקו רבנן ולא אשכחו אלא חד ענן בר חייא מחגרא וכו' בהדייהו הוה בנהרדעא ואמר רבא אפילו לדידי דלא חיישינן לשני יוסף בן שמעון הכא חיישינן כיון דהוחזקו מ"ט דחיישינן לגמלא פרחא א"נ לקפיצה א"נ מילי מסר וא"כ קשיא דרבא אדרבא. וכ"ת דהתם לחומרא הוה להצריך גט אחר ה"נ ניחוש לחומרא כלומר להציל את העדים משום והצילו את העדה. ובתוס' תירצו דשאני הכא שהעדים בפנינו ולא טענו מידי וכיון דכן אנן לא טענינן להו ואין זה נכון בעיני הרב רבינו הרמב"ן ז"ל ובעיני רבותי ז"ל דהא ודאי משום והצילו העדה כל מאי דאפשר להו למטען טענינן להו בכל דוכתא דדילמא הכא משום ביעתותא לא טענו כסבורין דלא מהימני משום דהוי מלתא דלא שכיח. והרב ר' אברהם אב ב"ד ז"ל תירץ דהתם עיקר טעמא דרבא היינו משום מילי מסר ואידך דקפיצה וגמלא פרחא לסניפין בעלמא נקטיה דזמנין דעביד תלמודא הכי ותדע לך דהא בודקין את העדים באיזה מקום הייתם לקיים בהם מצות הזמה ולמה לי דהא תלינן בגמלא פרחא או בקפיצה. וכתב עליו הרמב"ן ז"ל שדבריו נכונים אבל ראייתו אינה ראיה דאפילו תימא דחיישינן לגמלא פרחא או לקפיצה אנו צריכין לבדוק העדים באיזה מקום כי אולי מתקיים תורת הזמה שיבואו עדים ויאמרו עמנו היו כל אותו יום במקום פלוני ולא זזה ידם מתוך ידינו:
 
המאירי - ואין אומרין גמל הפורח ר"ל קל המירוץ נזדמן להם שאין משערין אלא בדבר המצוי אבל לא לדברים הרחוקים אף על פי שאינן נמנעים וכן כל כיוצא בזה
 
כהן קרב אמר:
הרמב"ן סבר שאף אם יטענו כן לא יהיו נאמנים כיון שהדבר רחוק מן המציאות
לחץ כדי להרחיב...
מנחה אמר:
המאירי - ואין אומרין גמל הפורח ר"ל קל המירוץ נזדמן להם שאין משערין אלא בדבר המצוי אבל לא לדברים הרחוקים
לחץ כדי להרחיב...
מה הדין לדבריהם אילו איתרמי מילתא ועדים אכן הצליחו להגיע בגמל פורח ממקום למקום וראו עדות במקום שהם נמצאים בו כעת.
האם הם חייבים להעיד, או כיון שיכולים להזים אותם שלא כדין הם פטורים מלהעיד?
 
עליך להתחבר או להירשם כדי להגיב כאן.
חזור
חלק עליון