תולדות ליקוט על יעקב אבינו עליו השלום

[געגועים]

יעקב אבינו

א] מצאתי כתוב משם רז"ל שכאשר רדף אליפז אחר יעקב להרגו במצות אביו, כשהשיגו ישב אצלו ברחוק ד' אמות והתחיל לבכות, אמר לו יעקב למה אתה בוכה, אמר לו אליפז, אבי גזר עלי להורגך וחייב אני לקיים מצות אבי, ועוד שנשבע לכרות את ראשי אם לא אוליך לו את ראשך, ואני א"א להורגך כי אתה רבי שלמדתני תורה, לכן לא ידעתי מה אעשה. א"ל יעקב טול את נכסי מעל ידי ועי"ז תקיים מצות אביך שהעני חשוב כמת, ולענין הראש תאמר שפגע בך ארי וזרקת אותו אליו להציל את נפשך. ונתרצה לו אליפז בזה, מיד נתקרב יעקב בשפת הנהר ופשט כל בגדיו ונכנס בנהר ונטלם אליפז והלך לו, ונשאר יעקב ערום בתוך המים וידיו פרושות השמים בוכה ומתפלל, מיד נזדמן לו פרש אחד מהרצים רוכבי הרכש ונפל מהסוס בשפת הנהר ורגלו אחוזה בתוך הרכש ונטבע בנהר ומת, ויעקב פשט את בגדיו וכבסן ולבשן, וזה היה קרוב לבית מדרשו של שם ועבר, ונתעכב שם י"ד שנים ושם למד חכמה, ונטמן שם פן יפגעו בו קרובי ההרוג ויאמרו שהוא הרגו. לאחר י"ד שנה יצא ממדרשו של עבר. (בעלי ברית אברם להרב המקובל ר' אברהם אזולאי ז"ל)

ב] ומה שנראה לי לומר בזה הוא כי ויבואו עד גורן האטד אשר בעבר הירדן האמת הוא שהוא חוצה לארץ כנען כמו שנראה מהמובן וכו' כי בכוונה מכוונת הוליכוהו לשם, והוא על דרך מה שאמרו ז"ל בפסוק ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם וגו' כי הלך לשכם להתפלל על השבטים שלא יסתכנו כשעשו אותו מעשה בשכם וכו' וכן בפסוק בין בית אל ובין העי אמרו ז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלא שהתפלל אברהם שם בעי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, וכן הכא ידוע הוא כי סגולתם של ישראל הוא להיות גוי אחד בארץ ולא יתערבו בגוים, וזהו שאמר שהיתה מטתו של יעקב אבינו ע"ה שלימה שלא נמצא פסול בזרעו, ועל כן זכו לצאת ממצרים וכו' וכשבאו לשטים אבדו אותה הטהרה ונטמאו בזנות בבנות מואב כמו שאמר הכתוב ויחל העם לזנות אל בנות מואב וכו' ובראות יעקב אבינו ברוח קדשו כל מה שהיה עתיד להיות במקום ההוא צוה לבניו שישאו אותו שם במקום ההוא כדי למתק את תוקף הדין וזכותו יהיה להם שארית בארץ כמו שעשה אברהם אבינו ע"ה בשכם ובעי. וזהו שאמר ויבואו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן הוא מקום השטים וכו' ואמר ויעשו שם מספד גדול וכבד על כל הרעה העתידה להיות שמה במקום ההוא זנות ועבודה זרה וכו' ואמר ויעש לאביו אבל שבעת ימים לפי שבאותו העון יעקב אבינו ע"ה הרגיש יותר מכל האבות, לפי שמאברהם יצא ישמעאל ובני קטורה, ומיצחק יצא עשו ואלופיו, אבל יעקב היתה מיטתו שלימה שלא נמצא בו פסול בזרעו, ועתה נהפך לאבל מחולו. (שמן הטוב להרב שלמה אוהב פ' ויחי, מובא במדבר קדמות מערכת ג' אות טז)

ג] ד' צרות שארעו ליעקב כנגד ד' גלויות וצרת דינה כנגד יון. (של"ה)

ד] וישחטו שעיר עזים, ר' טורנאי אומר מהיכן הביאוהו, מבית לוט הביאוהו. תניא שעיר זה אין לו קרנים, וכשבא אליהם אמר להם שתי נפשות אתם הורגים, מלמד שהיא נקבה והיא עוברה, ומנא לן, דאמר עזים משמע שנים. וכשבאו לשחטו צווח קול, עד שהגיע למרום, וירדו מלאכי השרת לראות, והוא אומר "יוסף חי ואני מת מי יגיד ליעקב", הלכה אחת הרוחות וספרה ליעקב מה הוא אומר בסוף ויפג לבו כי לא האמין להם, והיה צווח ואומר ארץ אל תכסי דמי, ועד עכשיו דמו של שעיר לח בקרקע, עד שיבא המלך המשיח, שנאמר וצרפתים כצרף את הכסף, זה כסף שמכרו בו יוסף, שנאמר וימכרו את יוסף, שעיר עזים שדמו דומה לדם האדם. שעיר יוסף נתפלל עליו יעקב וחייה כמה שנים, והוא שהיה עם ישראל במדבר, והוא שעלה לעזאזל גורל לה', אמר לו הקב"ה בשביל שנצטערת במכירת יוסף, חייך שאני בוחר לך קרבן לפני. (ילקוט מדרשים תימני מובא בתורה שלימה)

ה] ש"מ שנה היה מדור המבול עד דור הפלגה שהיו בשלוה, וכנגדו היה ש"מ שנה משנולד יעקב עד שעמדו בניו ואמרו שירה על הים, שהיו שנים של צער. (ילקוט סוף נח רמז סב)

ו] וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ, ופליאה גדולה היתה זאת הלידה בעבור שכל בן אדם יוצא בשליא שהיא מכסה עליו, והנה שתי השליות נפתחו רגע אחד. (אבן עזרא)

ז] וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, נכתב זה בתורה להודיע חסידותו אף מרחם אמו, שמכיון שנפתח הקבר דקדק לצאת יחדיו בפעם אחת שלא תצטער אמו פעמיים. (פענח רזא בשם רי"ח)

ח] מצאתי כתוב בשם ר' נחשון גאון, יעקב אבינו הכין בדרך חכמה מנחה לעשו אחיו עזים מאתים ותישים עשרים המנין הזה לסוד נסתר, ועירב עמהם מנינים אחרים להסתיר הסוד, אמנם לכך אמר עדר עדר לבדו ורוח תשימו בין עדר ובין עדר וכו' ורק יעקב ידע הסוד כמו שידע סוד המקלות, ואנחנו איש בער לא ידע. (אמרי שפר לר"י חלאווה; בעלי ברית אברם להרב המקובל ר' אברהם אזולאי)

ט] ויעש האתת לעיני העם, מה ת"ל האתת, שבתחילה קרא יעקב לבניו, שנאמר ויקרא יעקב אל בניו, השליך מקל לפניהם ונעשית נחש שלח ידו ואחז בה ונעשית מקל, הוציא ידו לפניהם ונעשית שלג חזר והכניסה לחיקו ונעשית כבשרו, אמר להם יודע אני שמצרים משעבדים אתכם, ראו שאם יבא אדם ויטעה אתכם ויאמר לכם הגיע זמן ותאמינו בו ותצאו אחריו ויעמדו מצרים עליכם ויהרגו אתכם, אלא אם בא אדם ועשה לפניכם כאותות הללו האמינו בו וצאו אחריו, ולסוף כשבא משה ועשה כל אותות הללו האמינו בו ויצאו אחריו, לכך נאמר ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם. (מדרש הגדול שמות)

י] יעקב רחל ולאה דברו בתורה אלף תת"כ תיבות כמנין שמות של הוי"ה בתורה וכו' שבטי י"ה דברו ג"כ אלף תת"כ תיבות. (אהבת תורה בראשית)

יא] וירא יושב הארץ, ראה שעמד הירדן מפני ארון הצדיק, שנאמר הים ראה וינס מפני ארונו של יוסף, הירדן יסוב לאחור מפני ארונו של יעקב. (ילקוט נר השכלים כת"י)

ויש אומרים שהירדן נבקע להם בשעה שהגיע אליו ארונו של יעקב, הה"ד הים ראה וינס, מה ראה, ראה ארונו של יוסף, הירדן יסוב לאחור מפני ארונו של יעקב, וירא יושב הארץ, ראה שעמדו מי הירדן מפני ארונו של יעקב, לפיכך עמדו וגמלו להם חסד, שנאמר על כן קרא שמה אבל מצרים. (מאור האפלה)

יב] כיון שראה עשו שלא הצליח במעשיו, הלך לרבקה אמו ואמר לה קחי חרבי יהא פקדון בידך, שיחטאו בני יעקב ואקח חרבי ואהרגם, מה עשה אליהו נטלו והוליכו ליעקב, ואמר לו קח חרב של עשו, שמא יכה בניך בה, שנאמר חרב פתחו רשעים חרבם וגו' וקשתותיהם תשברנה וכו'. (תו"ש בשם כת"י ילקוט מדרשי תימן)

יג] מה ראה פרעה לשאול ליעקב כמה ימי שני חייך, לפי שהיה איקונין של יעקב אבינו דומה לאברהם אבינו, וכסבור היה שהוא אברהם. (מדרש לקח טוב)

רבים מתמיהים והדין עמהם, איך שייך לשאול על השנים ומאי נפקא לו מיניה, וביארתי וכן מצאתי בקונטרס ישן שמנהג מלכים על המאורעות גם לצייר בהיכלי המלך שיהא לזכרון לכל, ואשר ירד אברהם למצרים ולקה פרעה על ידה לכך ציירו צורות אברהם ושרה וצורות פרעה בהיכל המלך, והיה דמות דיוקנו של יעקב דומה לאברהם לכך חשב פרעה שזהו אברהם והאריך ימים עד כאן. (משיבת נפש לה"ר יוחנן לוריא)

ונמצא כתוב כי כשבא אברהם ליכנס בפתח טרקלין של פרעה כשנלקחה שרה, הפתח קטן והנכנס שם יהיה צריך לכרוע גופו, ובכותל שבפנים כנגד הפתח היה שם דמות צלם מצוייר כדי שיכרע לו כל הנכנס שם, ונעשה לו נס וגבה המשקוף בשעת כניסתו כדי שיכנס בקומה זקופה, ואח"כ נשאר המשקוף כאשר בתחלה, ובאותו כותל כתבו הענין לזכר, וכשנכנס באותו הפתח נעשה לו גם כן אותו הנס, וחשב פרעה שהוא הוא אברהם, לפיכך שאל לו כמה שני חייך, כי תמה איך חיה כל כך. (אמרי שפר לר"י חלאווה)

ומה גם כי ידעו את ישראל אביהם אשר בניו הם, כי מבואו מצרימה פסק הרעב, ובהיכנסו בית פרעה הוגבה משקוף הפתח לבל יראה כשוחה לעבודה זרה אשר נוכח הפתח הנמוך. (אלשיך שמות)

והמדרש כותב שהפרעה הזה היה אצל אבימלך בשעה שאברהם ביקר אצל אבימלך, ואצל אבימלך היה פתח נמוכה, דאליל עמד למול הדלת, דמי שנכנס על ידי הדלת היה מוכרח להתכופף, וממילא השתחוה להאליל שלו, אבל כשאברהם היה צריך להכנס נעשה נס שהדלת התרוממה כדי שאברהם לא יצטרך להשתחוות, וכן כשיעקב הצטרך להכנס אצל פרעה היה גם אותו הדבר, שנעשה והדלת התרומם ויעקב נכנס בלי להשתחוות, וכשראה פרעה את זה, חשב פרעה שזהו אברהם, ועל כן שאל אותו בן כמה הוא, כי חשב שזהו אברהם שהדלת התרוממה אצל אבימלך אז כשהצטרך אברהם להכנס. (צאינה וראינה)

יד] תני מה עשה יעקב אבינו כשהביאו בניו את הכתונת בדם לא האמין כל עיקר, מנין דכתיב וימאן להתנחם, לפי שאין מקבלין תנחומין על חי, אבל שמת הוא מעצמו משתכח מן הלב, שנאמר נשכחתי כמת מלב, ומה עשה, הלך בהרים וחצב שנים עשר אבנים והעמידן שורה, וכתב על כל אחת ואחת שם שבטו ושם מזלו ושם ירחו היאך הוא, על האבן האחת ראובן טלה ניסן, וכן לכל אבן ואבן, התחיל משמעון ואמר להו גוזרני עליכם שתעמדו לראובן ולא עמדו, לשמעון ולא עמדו, לכל שבט ושבט ולא עמדו האבנים, וכיון שהזכיר להם שם יוסף יוסף מיד עמדו וכרעו לפני אבן יוסף. ועוד הלך ובחן באלומות כדעת הראשון, וכתב עליהן שמות השבטים והמזלות והחדשים, ואמר להן גוזרני עליכם שתשתחוו ללוי שהוא לבוש אורים ותומים, ולא עמדו, ליהודה שהוא מלך, ולא עמדו, וכשהזכיר להן יוסף עמדו וכרעו כולן ליוסף, ועדיין לא נתברר כל עיקר שהוא חי. (סוף מסכת סופרים)

טו] ויגיע הדבר ליצחק בן אברהם אבי יעקב, ויבך בכי גדול על יוסף הוא וכל ביתו, וילכו מהמקום אשר גר שם בחברון ואנשיו עמו וינחם את יעקב בנו, וימאן להתנחם. ויהי אחרי כן ויקם יעקב מהארץ ודמעותיו נוזלות על פניו, ויאמר אל בניו קומו וקחו חרבותיכם וגם קשתותיכם וצאו השדה ובקשו אולי תמצאו גויית בני והבאתם אותה אלי וקברתיה, ואתם בקשי נא בעד החיות וצודו אותם, ואשר תמצאו לקראתכם בראשונה ותפשתם אותה והבאתם אותה אלי, אולי יראה ה' בעניי היום הזה והכין לכם את אשר טרף את בני, והבאתם אלי, ואנקום נקמת בני. ויעשו בניו כאשר צוה אביהם, וישכימו בבקר ויקחו איש חרבו וקשתו בידו ויצאו השדה לצוד החיות. ויעקב עודנו צועק ובוכה הולך ובא בבית ומכה כף על כף ויאמר יוסף בני יוסף בני. ובני יעקב הלכו המדברה אל החיות לתפשם, והנה לקראתם זאב אחד, ויתפשוהו ויביאו אותו אל אביהם, ויאמרו אליו זאת מצאנו בראשונה ונביא אותו אליך כאשר צויתנו ואת גויית בנך לא מצאנו, ויקח יעקב את החיה מיד בניו ויצעק עוד בקול גדול ובבכי ובידו החיה, ויאמר במר לב ונפש אל החיה מדוע אכלת את יוסף בני, ואיך לא יראת מאלקי הארץ והצרתני על יוסף בני, ותאכל את בני חנם על לא חמס, ותשימני עליו, ולכן האלקים יבקש את הנרדף. ויפתח ה' את פי החיה בעבור נחם את יעקב בדבריה, ותען את יעקב ותדבר אליו כדברים האלה, חי האלקים אשר בראני בארץ וחי נפשך אדוני, לא ראיתי את בנך ולא טרפתיהו, אך מארץ רחוקה באתי לבקש את בני גם אני, כי כאשר קרה לך עם בנך קרה לי עם בני גם אני, כי זה עשרה ימים אשר באתי בארץ הזאת מבקש את בני אשר הלך מאתי היום שנים עשר יום, ולא ידעתי אנה הוא אם מת ואם חי הוא, ואבא היום בשדה לבקש את בני, וימצאו אותי בניך ויתפשוני ויוסיפו לי יגון על יגוני ויביאו אותי אליך היום, ואדבר אליך את כל דברי, ועתה בן אדם הנני בידך ועשית לי כטוב בעיניך היום, אך חי האלקים אשר בראני בארץ, לא ראיתי את בנך ולא טרפתיהו, ולא בא אל פי בשר אדם כל ימי חיי. ויהי כשמוע יעקב את דברי החיה, ויתמה מאד, וישלח מידו את החיה, ותלך לדרכה. ויעקב עודנו צועק ובוכה על יוסף יום יום, ויתאבל יעקב על יוסף ימים רבים. (ספר הישר, מובא בסדר הדורות)

טז] כתב מהר"א הכהן ז"ל בשם הרמ"ק ז"ל דפסוק י"י צבאות עמנו אמרו אברהם אבינו עליו השלום, ופסוק שני אמרו יצחק אע"ה, ופסוק ג' אמרו יעקב אע"ה, לכן ר"ת יעננו ביום קראנו עם ע' של יעננו הם אותיות יעקב. (בן איש חי הלכות פרשת פקודי; יוסף תהלות תהלים מו)

יז] אברהם היה מחבב את יעקב ביותר, ומרוב חיבה היה קורא אותו בני. (רבינו אפרים ויצא)

יח] ועוד איתא במדרש שהבריח התיכון היה ממקלו של יעקב כד"א כי במקלי עברתי את הירדן הזה והביאו למצרים וכשיצאו העלוהו עמו. (דעת זקנים תרומה)

יט] ויותר יעקב לבדו אמרו ז"ל אל תקרי לבדו אלא לכדו מאין בא לו זה הכד כשיעקב שם האבנים מראשותיו והשכים בבוקר ומצאן אבן אחת ונתבצר לו כד של שמן ויצק על ראשה וחזר הכד ונתמלא אז ידע יעקב שהוא מזומן לברכה ואמר אין זה ראוי להניחו כאן והוא השמן שנמשחו ממנו המשכן וכל כליו והמזבח ואהרן ובניו והמלכים ועדיין כולו קיים כמו שאמרו חז"ל זה לי לדורותיכם, והוא כד השמן של הצרפית שאמר לה אליהו כד השמן לא תכלה והוא אסוך שמן של אשת עובדיה הנביא, כשראה יעקב שכל כך ניסים עתיד להיות בו סיכן עצמו והביאו כך מצאתי. (ש"ך על התורה וישלח)

ופשוט בעיני שגם אותו הפך נתגלה לבני חשמונאי שהיה חתום בחותמו של כהן גדול הוא אהרן הכהן. (ברכת שמואל מקץ, מובא בדברים אחדים להרב חיד"א סוף דרוש ל"ב והאריך בזה עיי"ש)

כ] כאן הודיעך דבר נסתפקתי מיום שעמדתי על דעתי, והוא כי אם תסתכל בצורת הלבנה בזמן מלואה, תראה בה כצורת פני אדם ממש, ושאלתי על זה את פי חכמי המחקר וחכמי הכוכבים, ואין בהם מי שידע בזה טעם, ואיך מצטייר בה הצורה הזאת, שהרי אז היא מלאה אור השמש, והיה ראוי שתהיה זהירה ומברקת כולה, ולדעתי זה סוד נפלא מפלאות הטבע, והיא רמז למה שאמרו רז"ל חכמי האמת (בר"ר פב, ב) כי דמות יעקב חקוקה בכסא הכבוד, והכסא הזה הוא עטרת תפארת, ויעקב הוא יעקב סבא, והלבנה היא דמות הכסא, ועל כן דמות יעקב אבינו ודיוקנו חקוק ומצטייר בלבנה התחתונה. ועל כן תקנו רז"ל "ראה והתקין צורת הלבנה", ולא אמרו ראה והתקין הלבנה, אלא צורת הלבנה, ולא תמצא אותם האומרים צורה אלא ללבנה ולא לשמש, לרמוז על זה הסוד, והבן בו היטב. (מגן דוד להרדב"ז אות היו"ד)

כא] קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה. יש עוד לפרש על פי דברי רבותינו ז"ל (תיקו"ז תי' י"ח) שצורתו של יעקב נראית בלבנה, שעל כן תקנו בברכת הלבנה ברוך יוצרך וכו' ראשי תיבות יעקב, כפי הנוסחא שבידינו. ובבראשית רבה (סח, י) אמרו על פסוק והנה השמש והירח, אמר יעקב מי גילה לו ששמי שמש, שנאמר בא השמש, ואמרו רבותינו ז"ל לשם, שהמלאכים אמרו זה לזה אתא שמשא. והנה על פי זה אמר, קרא לשמש ויזרח אור, פי' אור של שכינה השרויה על זיו איקונין של יעקב ששמו שמש, ראה והתקין צורת הלבנה כדי שיהא אור של השמש מכה ומאיר על הלבנה, שע"י כן הגיע צורתו של יעקב מצויירת בלבנה, לפי שהלבנה מקבלה אורה מן השמש שהיא צורתו של יעקב ממש. (ב"ח או"ח סי' רפ"א)

כב] אמר רב, אבוקה והוא, כשנים, ירח והוא, כשלשה, ונראה לפרש כי הירח היא ופני יעקב החקוקים בה הרי כאן שנים, והאדם, הרי שלשה. (הלכות אלפסי להרמ"ע מפאנו, ברכות פ"א דף ג.)

כג] לפיכך שבחי רבנן לברך על הלבנה במוצאי שבת, הואיל ופני יעקב חקוקים בכסא ובירח, הוסף מספר יעקב על מספר ירח, הנה שניהם יחד בגימטריא השמימה, האמור בראשו של סולם. (עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו מאמר שבתות ה')

כד] יעקב אבינו עליו השלום היתה נשמתו בקנה של אדם הראשון, שלא נהנה מעץ הדעת וכו', והוא הטעם דיעקב אבינו ע"ה לא מת. (פני דוד ויחי)

כה] ולבכתה כ"ף קטנה, יעקב חי כ' שנה יותר משרה, והוא נקרא על שמה ישראל כי שרית, כי שרה נקברה במערה תחילה ויעקב באחרונה, לכן הכ"ף קטנה. (תורה שלמה בשם תלמיד הרוקח)

כו] מה שזכה פרעה להיות לו בתיה שגידלה למשה רבינו ע"ה ושכרה רב כדאיתא בזוהר הקדוש, נראה שהיה על ידי ברכת יעקב, שכתוב ויברך יעקב את פרעה. (שפת אמת ליקוטים שמות)​