סדרת מאמרים ליקוט על יחזקאל הנביא/ חלק א'

יחזקאל הנביא

מי היה אביו של יחזקאל ולמה נקרא שמו בוזי/ האם יש נבואה בחו"ל/ למה לא נקבר בארץ ישראל/ מי הרג את יחזקאל/ היכן מקום קבורתו/ האם אפשר להוכיח כשיטת רבינו תם מזה שמצאו תפילין בקבר יחזקאל כדברי רש"י/

א] יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן, תרגום ירושלמי, יחזקאל נְבִיָא בר ירמיה נְבִיָא, ונקרא ירמיה 'בוזי', על שהיו מבזין אותו [1]. (הערוך ערך בז)

ב] רבי פנחס אומר: לאחר כ' שנה שנהרגו כולם בבבל, שרתה רוח הקודש על יחזקאל [2], והוציאו לבקעת דורא והראהו עצמות יבשות הרבה מאד, אמר לו בֶּן אָדָם מה אתה רואה, אמר לו אני רואה כאן עצמות יבשות, אמר לו יש בי כח להחיות אותן? לא אמר הנביא - "רבונו של עולם יש בך כח לעשות יותר מאילו", אלא אמר (יחזקאל לז, ג) ה' אלקים אַתָּה יָדָעְתָּ, כאילו לא האמין [3], לפיכך לא נקברו עצמותיו בארץ טהורה [4], שנאמר [5] (עמוס ז, יז) וְאַתָּה עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תקבר [6]. (פרקי דר"א פרק ל"ג)

ג] בימיו [של יהויקים] גלה יחזקאל הנביא בבבל, ועמד בבית האסורים חמש שנים, ובהיותו בן שלשים שנים כתב ספרו, ויש אומרים שהוא לא כתבו אלא חכמים אחרים. והוא היה יפה תואר ויפה מראה. ונהרג מהיהודים [7]. ונקבר בקבר שם בן נח. (שלשלת הקבלה)

​

---

[1] וכן הביאו הרד"ק. ואינו נמצא בתרגום שלנו.

[2] במסכת מו"ק (כה.) פתח עליה רבי אבא ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה ליה, מתיב רב נחמן בר חסדא ואמרי לה רב חנן בר חסדא הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, טפח ליה אבוה בסנדליה, א''ל לאו אמינא לך לא תיטרוד עלמא, מאי היה שהיה כבר. וברש"י: כלומר ההיא שעתא הוה ולא יותר. ויש אומרים שהיה כבר בארץ ישראל שרתה עליו רוח הקודש. עכ"ל.

ואפשר שיש חילוק בין ב' הפירושים ברש"י גם לגבי הניקוד, דלפי' הראשון מאי הָיָה שהָיָה כבר ההיא שעתא ולא יותר. ולפי' השני מאי הָיָה שהָיֹה כבר, שהיות שהָיֹה כבר בארץ ישראל הָיָה עכשיו בבבל. וכמו שדרשו במכילתא (תחילת פרשת בא) יש אומרים נדבר עמו בארץ ונדבר עמו בחו"ל, שנאמר הָיֹה הָיָה, הָיֹה שנדבר עמו בארץ הָיָה שנדבר עמו בחו"ל.

עוד ביארו שם במכילתא שאע"פ שנדבר עם הנביאים בחוצה לארץ לא נדבר עמהם אלא בזכות אבות ואע"פ שנדבר עמהם בחוצה לארץ ובזכות אבות לא נדבר עמהם אלא במקום טהור של מים שנאמר וכו' הָיֹה הָיָה דְבַר ה' וכו' עַל נְהַר כְּבָר.

ובזוהר הקדוש (ח"א פה. קמט.) מבאר שהיות שהשכינה כבר שרתה בתחילת הבריאה על 'נהר כבר' שהיא אחד מד' נהרות הנפרדות מנהר היוצא מעדן, לכן גם עכשיו התגלה שם ליחזקאל רק לאותו שעה לצורך ישראל, וזה מרומז בפסוק עצמו עַל נְהַר כְּבָר - שהיה כבר. עיי"ש.

[3] וכתב בפי' הרד"ל (אות קטז) דהפרקי דר"א חולק על הב"ר (פרשה יט) שדורשו לשבח: ארבעה שהקיש הקדוש ברוך הוא על קנקנן ומצאן קנקנין של מימי רגלים, ואלו הן אדם וקין ובלעם וחזקיהו וכו' אבל יחזקאל מצאו בקי מכולם שנאמר בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר ה' אלקים אַתָּה יָדָעְתָּ, אמר ר' חנינא בר פפא לצפור שהיתה נתונה ביד ציד פגע באחד אמר לו זו שבידי מה היא חיה או מתה, אמר לו אי בעית חיה אי בעית מתה. וכן אמרו בזוהר בלק (ר.) תלתא הוו חד חזקיה וחד יחזקאל וחד בלעם, תרין לא קיימו כדקא יאות וחד קאים, ומנו יחזקאל דכתיב התחיינה העצמות האלה וכו'. עכ"ל. עיי"ש שמאריך.

[4] הרד"ל גורס: בארץ ישראל.

[5] וכתב בפי' מהרז"ו: וצריך עיון שפסוק זה נאמר על אמציה כהן בית אל, ומה ראיה הוא על יחזקאל, ולגירסת הילקוט יש ליישב דגריס "כמה דאת אמר ואתה על אדמה" וגו', ולא גריס 'שנאמר', ואינו מביא לראיה גמורה, אלא לגלוי מלתא בעלמא שבבל נקראת ארץ טמאה, ויחזקאל בבבל היה. עכ"ל.

ובפי' הרד"ל (אות קיז) לא גרס שנאמר וכו', ומבאר כי לזה שנקבר יחזקאל בחוץ לארץ אין צריך ראיה, שידוע היה מקום קברו בבבל עד היום. ומה שכתב במרדכי הלכות תפילין במחלוקת דרש"י ור"ת לגבי כסדרן בתפילין, ששלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים כסדר רש"י, אין הכוונה שהקבר והבימה היו בארץ ישראל, רק הכתב שלחו מארץ ישראל שנודע להם כן מבבל. ובתנא דבי אליהו רבה (פרק ה') מביאו ממה שכתוב וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה, אין נייחא האמורה כאן אלא לשון מיתה, כמה דאת אמרת (ישעיה נז, ב) ינוחו על משכבותם, כלומר שניבא יחזקאל על עצמו שהקב"ה גזר עליו שינוח שם בבקעה הלזו בבבל. עכ"ל.

ובדרישה (או"ח סי' לד) כתב: ושמעתי משם מורי, דאין לסתור סדר ר"ת ממה שמצאו תפילין בקבר יחזקאל כדברי רש"י, שאדרבה לר"ת מצי למימר שפסולין היו כיון שכתבן באותו הסדר, ולכך נקברו בקברו, כדין ספרים פסולין שנקברין ונטמנין בקברו של צדיק. [מורי סתם הוא הרש"ל או הרמ"א, כי למד אצל שניהם כמבואר בהקדמתו לסמ"ע לח"מ יעו"ש - קובץ תורה מציון ח"ה סימן י"א].

ואמר האמרי אמת זי"ע מגור בדרך צחות דהמחלוקת בראיה זו מתאימה מאוד בדרכי לימודם של רש"י ור"ת בפירושי סוגיות הש"ס, דרש"י היה פשטן, ודרכו היתה לפרש בעומק הפשט, ע"כ כשנמצאו תפילין ישנים כשיטתו הביאו מזה ראיה לשיטתו, אולם ר"ת היה פלפלן, ודרכו היתה בחריפות ועקירת הרים, ע"כ גם כאן בדרך החריפות יש מכאן ראיה הפוכה דלמה גנזו ועל כרחך לאידך גיסא שגנזו מפני שהיה פסול. (אור ישראל - מאנסי כרך כ"א עמוד קפט - בשם אדמו"ר הרה"ק מגור זצוק"ל בעל הפני מנחם זי"ע)

[6] צריך לומר תָּמוּת. (מהרז"ו)

[7] כתב בספר מאורי אור [חלק בן נון] יבמות (מט:): ובתוספות ריב"א קלף, שיחזקאל נהרג מבני דן שהוכיחם, ואין רמז במדרשים לפנינו. עכ"ל.

ובאמת הוא פלא כי לא נזכר בשום מקום שנענשו על שהרגו את יחזקאל שהיה 'כהן ונביא' כמו שנענשו על שהרגו את זכריה הכהן הנביא.​

 

[י"ג מידות]

כלל נבואתו בדרך "בן אדם" שאין בנביא אחר מכיוון שנבואתו בדרגה נמוכה שהיא היתה בחו"ל.

 

[געגועים]

כלל נבואתו בדרך "בן אדם" שאין בנביא אחר מכיוון שנבואתו בדרגה נמוכה שהיא היתה בחו"ל.

עוד בענין 'בן אדם' באחד המאמרים הבאים