אם דעת י"ב דיינים לקבל את ההזמה, וי"א שלא לקבל, ודאי שמקבלים את ההזמה להציל הנדון.
באר דבריך
אם דעת י"ב דיינים לקבל את ההזמה, וי"א שלא לקבל, ודאי שמקבלים את ההזמה להציל הנדון.
ואז מתחייבים מיתה ב' אנשים.אם דעת י"ב דיינים לקבל את ההזמה, וי"א שלא לקבל, ודאי שמקבלים את ההזמה להציל הנדון.
לזכות את הנדון, ברור לי שכך הוא.
שהרי אין מחייבים מיתה כשיש רק רוב של אחד.לזכות את הנדון, ברור לי שכך הוא.
לחייב ב' אנשים, איני יודע בוודאות, אך מדוע לא?
לכאו' הרוב, הוא שיוצר את הסיבה לחיוב מיתה. ואינו כהכרעה בעלמא.
אמתאם דעת י"ב דיינים לקבל את ההזמה, וי"א שלא לקבל, ודאי שמקבלים את ההזמה להציל הנדון.
האור שמח נסתפק בזה, וכוונתי היתה לפי צד זה
כן, אבל בדיני נפשות רוב של אחד לא מספיק, אלא שבציור כזה נסתפק האור שמח וכנ''ללכאו' הרוב, הוא שיוצר את הסיבה לחיוב מיתה. ואינו כהכרעה בעלמא.
ושוב, איני זוכר כעת מקור לכך.
ונר' מדבריו שיש צד שלא יזכו את הנדון, וצע"ג.
אכן. ויותר מזה, נראה שהיה פשוט לו שא''א לחלק [עכ''פ בספיקו הראשון], אלא או יהרג הנידון או העדים הזוממין, אא''כ יהיה כהכחשה
לכאו' זהו הטעם שמסתפק, מחמת שא"א לחלק בין הנדונים.אכן. ויותר מזה, נראה שהיה פשוט לו שא''א לחלק [עכ''פ בספיקו הראשון], אלא או יהרג הנידון או העדים הזוממין, אא''כ יהיה כהכחשה
נכון, בהדיא מבואר בדבריו כן
תוספות סנהדרין ג ב
גם אנוכי נתעוררתי לזה מתוך דברי התוס' הנ''ל, ואחר העיון הראוני דברי האו''ש הנ''לוקצת משמע מדבריהם דאין העדים מתחייבים עד שיהא רוב של שנים.
וילה"ס אי כוונתם שלא יפטר הרוצח אלא בחיוב העדים, אלא דכיון דאפשר דיפטר בהכחשה סגי בזה להחשב רעות, וצל"ע בזה.