אדר - כ"ז אדר - יום פטירת ה'לשם שבו ואחלמה' | פורום אוצר התורה אדר - כ"ז אדר - יום פטירת ה'לשם שבו ואחלמה' | פורום אוצר התורה

אדר כ"ז אדר - יום פטירת ה'לשם שבו ואחלמה'

ג

גרינפלד

משתמש מוביל
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
953
תודות
2,614
נקודות
357
הרב שלמה אלישיב (בכתיב יידי: עליאשאוו; י"ב בטבת ה'תר"א, 5 בינואר 1841 – כ"ז באדר ה'תרפ"ו, 13 במרץ 1926) היה מחשובי המקובלים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בעל ספרי ה"לשם שבו ואחלמה", על שמם הוא מכונה גם בעל הלשם. סבו של הרב יוסף שלום אלישיב.

נולד בזאגר בליטא לרבי חיים חייקל ולסתירה גיטא. למד אצל אביו ואחר כך אצל רבי גרשון תנחום ממינסק במשך שש שנים. לפני גיל 20 נישא לבת שבע אסתר בת הר"ר דוד פיין, מנכבדי העיר שאוויל.

לאחר נישואיו שימש תקופה קצרה כמו"ץ בשאוויל, אך לאחר מכן פרש מתפקידו ונסע עם בנו יצחק ל'פרישות' בישיבת טלז לתקופה של עשר שנים. בעת מגוריו בטלז למד קבלה גם מרב המקום, הרב יוסף רייזין. הוא למד בחברותא עם הרבנים מאיר אטלס וצבי יהודה רבינוביץ' תאומים. כמו כן היה מורו של בן עירו, הרב אהרן שלמה מהריל. בשנים שלפני עלייתו ארצה, גר בבית חתנו, אברהם, רב הכפר הומל.

הרב אלישיב זכה להערכה רבה מחכמי התורה של תקופתו. החפץ חיים אמר עליו "אנחנו בונים למטה ומכוונים כנגד מעלה, ואילו הוא בונה בשמים עליותיו" ואף אמר לתלמידו רבי אליהו דושניצר שעבר בשאוויל שישתדל לבקר אצל בעל הלשם "שבעולם הזה עוד אפשר לראותו, ובעולם הבא - מי יודע אם נזכה לזה". החזון אי"ש אמר עליו שהוא "המקובל האחרון".

הוא עלה לארץ ישראל בשנת ה'תרפ"ד והתיישב בירושלים. עמד בקשרים עם הרב אריה לוין.

נפטר בכ"ז באדר ה'תרפ"ו (13 במרץ 1926) ונקבר בגוש הנביאים בבית הקברות הר הזיתים. על הלווייתו סיפר רבי אריה לוין:

”ראינו פלא כשהעלו את ארונו אל מעלת הר הזיתים והתחילו להתעסק בקבורתו, זכינו כל המשתתפים שמה לראות בעינינו עמודא דנהורא כעין מראה הקשת תחת כיפת השמים ממזרח למערב עד סתימת הגולל, כולם ראו ותמהו”.​
 
ב'לוח דבר בעיתו' העיר שבדרך כלל יום פטירתו הוא בפרשת פקודי, שבו קוראים את הפסוק שממנו שם ספרו,
שמות פרק לט פסוק יב:
וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה׃
 
רבי שלמה אלישוב בעל הלשם

אחר פטירתו של רבינו יוסף שלום אלישיב זצללה"ה, מן הראוי לעסוק גם בתולדות זקינו רבי שלמה אלישוב בעל הלשם. וזה החילי,
נולד בליל שבת קודש י"ב טבת תר"ב, לאביו ר' חיים חייקל שהיה אחד מל"ו צדיקים, וכל הלילות היה עוסק בתורה, ונחשב מאד בעיני בני עירו. זוגתו מרת סתירה גיטא היתה בת ר' יצחק.
בהקדמתו לספרו הראשון, 'הקדמות ושערים', הוא כותב, "אשר לפי מה שקבלתי מזקני משפחתי, הנני הן מצד אבי והן מצד אמי מגזע האר"י ז"ל, ומצד אחד הנני גם כן מגזע הרב הקדוש מוהר"ר שמשון מאוסטרפאליא".
רבי חיים חייקל, גר בזקנותו, בבית הנגיד ר' צבי יוסף גולדברג מזאגר חדש, אשר זוגתו היתה בת רבי ידידיה ליפמאן ליפקין אחיו של רבי ישראל סלנטר. אגב, ר' צבי יוסף היה חותנו של ר' צבי פרבר מלונדון, [אחיו של ר' מרדכי חתן הלשם], והוא העיד במכתבו לרבי אברהם אלישוב, שכל לילותיו של רבי חיים חייקל עברו עליו בלימוד תורה.
נסע בגיל שלש עשרה ללמוד במינסק אצל הגאון רבי גרשון תנחום בעל אילנא דחיי, ואחר נישואיו נסע עם בנו יצחק לטעלז, שם היה קיבוץ של אברכים פרושים, שגדלו והיו לגדולי הדור, ולמד שם גם אצל רבי יוסף רייזין אב"ד טעלז בעהמ"ח עדות ביהוסף. על תקופת היותו שם, סיפר המהרי"ל בלוך מטעלז, "כי מה שזכה רשב"ח הי' ע"י רוב יגיעתו במס"נ ובכיות עצומות בשפיכת הנפש לה' שיאיר עיניו".

תמונת רבי שלמה אלישוב בעל הלשם
התחתן בהיותו כבן עשרים, עם מרת בת שבע אסתר בת ר' דוד פיין משאוויל, ונקרא בשם ר' שלמה פיין. [כך הוא נקרא בפי אנשי דורו, רבי ירוחם ממיר, בספר 'דעת חכמה ומוסר' חלק ב' עמ' קעד, כותב, "סיפר לי ר' שלמה'לע פיין, הוא בימי חורפו כבר הי' מקובל, ופעם אחת בנסעו עם הגאון רבי ישראל סלנטר, הרהיב עוז בנפשו לשאול אותו מפני מה אינו לומד קבלה...".
(ישנן עדויות נוספות לפגישה זו בין הלשם והגרי"ס, ולדו שיח שביניהם). וכך גם רבי יוסף לייב בלוך גאב"ד טעלז, כותב בשיעורי דעת חלק ב' עמוד י"ט, "לפני שנים רבות בהיותי בעיר שבל בקרתי את הצדיק המקובל רבי שלמה פיין-אלישוב שליט"א]. רעייתו בת שבע, נפטרה ביום ג' כ"ה לחודש ניסן תרע"ד בעיר שאוויל.
בשנת תר"מ לערך, בהיותו פחות מבן ארבעים שנה, נמצא ראוי ונבחר על ידי גדולי דורו להכין לדפוס את כתבי הגר"א, וכתבים ממקובלים נוספים, הרמח"ל, ורבי יצחק אייזיק חבר.
בעל הלשם בתחילה נבחר להיות דיין בשאוויל בבית דינו של הגאון רבי יוסף זכריה שטרן, והסכים לכך מפני שהיה דחוק בפרנסתו, אך כאשר הגיע למעשה, פרש מזה בעידודה של אשתו ועסק בלימוד התורה לעצמו.
לעת זקנה עבר לגור סמוך אצל חתנו בעיר האמעל. [ובשנת תרפ"א סיים שם את כתיבת ספר הכללים מתוך ספר הלשם].
ביום ד' לפר' משפטים, בשנת תרפ"ב פנה בעל הלשם במכתב אל הראי"ה קוק, במכתב בקשה לסייע בהיתר כניסה לארץ ישראל עבור אחד מתושבי העיר הומל שרצה לעלות לארץ ישראל, ובחתימתו, כתב הלשם, "יתן ד' ויזכו גם אותנו לעלות לארה"ק בקרוב, לחון את עפר ארצנו, וגם לחדות בשמחה את פני רום מעלתו". תיכף כאשר קיבל הראי"ה את מכתבו של רבי שלמה, נענה מיד ואמר, שאם ברצונו ליסע לירושלים עיר הקודש תיבנה ותיכונן, הנה מוכן לשלוח לו כתב היתר כניסה על פי הדרוש עתה מנימוסי הממשלה. ואכן, במכתב הבא ביום עש"ק אמור, כבר מודה הלשם לראי"ה על ענין זה.
כמובא להלן, לא היה זה הקשר הראשון בין הראי"ה למשפחת עלישוב.
נפטר בירושלים בליל שבת קודש פרשת תצוה, [שבה קוראים בפרשה על אבני החושן הלשם שבו ואחלמה], כ"ז אדר תרפ"ו.
תורתו נדפסה לראשונה בשנת תרנ"א, אז נדפסו הערותיו על ספרא דצניעותא בוילנא, אך לא בשמו המלא, כי אם בשם הר'שב"ח – שלמה בן חיים. לאחר מכן, נדפס הקדמות ושערים, בפיטרקוב תרסט, וספר הלשם ב' חלקים פיעטרקוב תרע"ב. וספר הלשם חלק ג' ירושלים תרפד. החלק הביאורים מספר הלשם נדפס לאחר פטירתו, על ידי חתנו רבי אברהם הרב מהומל, בשנת תרצה, וחלק ב' מן הביאורים נדפס בשנת תש"ח על ידי נכדו, רבינו יוסף שלום אלישיב.
על מצבתו נחקק בין היתר, שמן משחת קודש אור הנשמות, להבת אש קודש דובר רמות, ממרומים שולח ציר לפענח נעלמות, האיר מחשכי עולם בלשם שבו ואחלמות, הרב הדומה למלאך ה' צבקות, גאון עולם למופת ואות, רזי עולם בתורת עמת, לפניו הן פתוחות וגלויות צדיק יסוד עולם, כלי צנוע ענוה גדולה תחולתו, רבינו הגדול קדוש עליון מרי דרזין.
צאצאיו: א. ר' יצחק אלישוב, כאמור, נסע עם אביו ללמוד תורה בטעלז, לא עלה לארץ ישראל עם אביו אלא נשאר בשקוד. אמנם, בתו, מרת שולמית עלתה לארץ ישראל וחיה כאן עם בעלה אהרן פרידמן. ב. מרת הינדא אשת ר' מרדכי פרבר משאוויל, ב"ר שמעון יהודה לייב פארבער, הי"ד, היה להם בן יחיד ר' אליעזר ליפמן פרבר, ואף הוא נהרג עם משפחתו בשואה האיומה. ועוד בת אשת ר' יוסף אסטרייך, שהיה רב בפנים רוסיא, ואף הוא כנראה לא שרד את המלחמה. ג. מרת חיה מושא אשת רבי אברהם אב"ד הומל, בעהמ"ח 'ביכורי אברהם', הוא אביו של רבינו הגרי"ש, בצעירותו למד בישיבתו של החפץ חיים בראדין, ובקיבוץ הבחורים בדווינסק אצל המגיד רבי אליקים געצל. בעלותו ארצה, יסד את חברת תפארת בחורים ובית הכנסת בעלי מלאכה במאה שערים. נפטר ד' חשוון תש"ג. ד. מרת שרה לאה אשת רבי שלום צבי קרומינסקי, רב בווייגאווא, ובסוף ימיו בחיפה, נולד תרמ"ד, נפטר ט"ו סיון תרצ"ה. רעייתו מרת שרה לאה, נפטרה ט"ז אדר ב' תשי"ז.
רבינו בעל הלשם, נתמך כלכלית על ידי הגביר המפורסם רבי עובדיה לחמן.
רבי אברהם אלישוב, נסמך להוראה על ידי הרב קוק, עוד בשנת תרס"ה לערך, והיה עמו איזה פעמים בדובלין הסמוך לריגא על הרחצה בים. [אגרות לראי"ה, קלב].
 
עליך להתחבר או להירשם כדי להגיב כאן.
חזור
חלק עליון