מאמר תורני כללי תנא ופליג

תנא ופליג​

המושג "תנא הוא ופליג" ידוע לנו כמשפט המגיע אחרי שמו של רב. אך לא רק! אבל האמת היא שיחידים הם שנאמר עליהם דבר זה

בכמה מקומות בש"ס מובא המושג תנא ופליג אולם רוב ככל זה נאמר על רב וכמו בעירובין נ ב' ועוד כהנה

אולם בב"מ ה' א' נאמר גם על ר' חייא שהיה גם רבו של רב


ומדמצינו שרב חייא ורב הם תנא ופליג, קמה וגם ניצבה השאלה האם ישנם עוד חכמים שהיו בזמנם של רב חייא ורב שיהיה בכחם לחלוק מדין תנא ופליג, שהסברא נוטה לומר היות ורב ור' חייא היו תלמידיהם של התנאים והיו בסוף דור התנאים רב כחם לחלוק עליהם, והאם ישנם עוד חכמים שהיו באותו הדור גדולים בחכמה כמותם שגם לגבם נאמר דין זה

ר' יוחנן ושמואל האם בכלל זה​

והשמות העולים ראשונה במלכות הנם כמובן ר' יוחנן שהיה מרא דארעא דישראל ואף משמע שהיה תלמיד של רבי כדאיתא בפסחים ג' ב' הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דהלל וחד מינייהו רבן יוחנן בן זכאי, ואמרי לה קמיה דרבי וחד מינייהו רבי יוחנן ע"כ ועוד שהרי קי"ל דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כדאיתא בביצה ד' ע"א

וכן שמואל היה מגדולי הדור בדורו של רב בבבל ולמד לפני רבי כדאיתא בב"מ פ"ה ע"ב


ועיין בספר יד מלאכי [כלל תקנב] שהביא פולמוס גדול בנושא זה אי נאמר תנא ופליג גם על ר' יוחנן ושמואל והביא ראיות לכאן ולכאן, ולמען תספר אכתוב כאן את תורת העולה

ואלה שמות הספרים אשר כתבו דאף ר' יוחנן נכלל בהגדרת "תנא ופליג" הם ספר הכריתות [בלשון לימודים שער ג' סי' קמ"א], ספר הליכות אלי, מהר"י בי רב שבשיטתו לקידושין דף צ"ו ב', מוהר"י קורקוס ריש פ"ג מהלכות מתנות עניים, הר"ב שדה יהושע על הירושלמי פ"ק דכתובות דף ט' א', הפר"ח בי"ד סי' קי"ג ס"ק כ"א

אולם היד מלאכי כתב להוכיח בראיות ברורות מן הש"ס וכן הביא כמה ראשונים דר' יוחנן לאו בכלל דין זה והביא את דברי התוספות שם בכתובות, ודברי המפרש למסכת תמיד בפ"א יע"ש, וכן כתבו התוספות עוד בעירובין [דף] ל"ח ב' ד"ה אמר רבה, ובפסחים [דף] צ"ב א', וביבמות [דף] ז' ב', ובנדה [דף] כ"ג ב', וע"ע בריש יומא [דף] ג' ב' ד"ה דרביה, ובנזיר [דף] ס"ה א' ד"ה הוא, ובזבחים [דף] ל"ב ב' ד"ה ור' יוחנן, וכן הרשב"א בחידושיו ליבמות דף צ' ד', ולהריטב"א בחידושיו לכתובות דף ז' א', ולש"מ על ביצה סוף פ"ד, וכן כתב עוד מרן בכ"מ בפ"ב מהלכות ע"ז הלכה י', והש"ך בי"ד סוף סי' רמ"ב בכלליו שם, וכן מתבאר מהליכות עולם דלא אדכר רק לר' חייא ולרב, וכ"כ בהדיא הר"ב חוות יאיר בכלליו שבסי' צ"ד, והר"ב חזון נחום על סדר קדשים דף קל"ד.

ובנידון האם שמואל הוי תנא ופליג הביא את תשובת ר' שרירא גאון שכתב וז"ל הוו נמי רבנן אחריני דהוו אמוראי בלחוד כגון שמואל ורב שילא וכו' ע"ש ומשמע דשמואל לא נקרא תנא ופליג

אולם ברשב"א בשבת דף י"ד ד' כתב דרב תנא הוא וכן שמואל

הנה מצינו דעות חלוקות ברבותינו גאונים וראשונים עד רבותינו האחרונים בכלל חשוב זה

דברי האור זרוע​

ואמרתי להציע לפני הרבנים מדברי קודשו של האור זרוע בהל' עירובין אשר יש להפוך בכוונת דבריו הקד' [ולמען ירוץ הקורא בו לא אאריך אלא אכתוב לגופו של עניין]

בעירובין כב. איתא שיטת ר' יוחנן דאמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא ולכך אמר דירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבים עליה משום רה"ר

והקשו שם הראשונים כמאן ס"ל לר' יוחנן ותירצו כיד ה' הטובה עליהם אולם באו"ז מיאן בכל הנך תירוצים וכתב דר' יוחנן ס"ל שיטה חדשה דלא כמאן וז"ל:

אלא ודאי ר' יוחנן טעמא דנפשיה קאמר ולית ליה לא דר"י ולא דרבנן וכו' וה"ט מפני שהם אמוראים קדמונים ולמדו לפני התנאים ובדבר ששמעו מפי רבותיהם התנאים היה להם כח לחלוק על שאר תנאים ולעולם ר"י לית ליה בשמעתי' לא דר' יהודה ולא דרבנן אלא טעמא דנפשיה וקבלתו מרבותיו תנאים עכ"ל

והמעיין בדבריו יחזה שהביא ראיות מכמה סוגיות בש"ס דמצינו שרב ושמואל ור' יוחנן נקטו שיטה דלא כשיטת התנאים ואסדרם בקצרה

ר' יוחנן ס"ל כתפילין כך מנעלין מה תפילין בשמאל אף מנעלין בשמאל, אולם במתני' כשהוא נועל נועל של ימין ואח"כ נועל של שמאל ואמרינן בגמ' וא"נ שמיע ליה וקסבר אין הלכה כאותה משנה. הא למדת דר"י טעמא דנפשיה קאמר ופליג אמתני' אף על גב דלא אשכח תנא דקאי כותיה

והביא עוד מגט פשוט גבי מי שפרע מקצת חובו דרב פסק מטעמא דנפשיה דלא כהתנאים

ועוד מפ"ק דחולין [יח' ב'] בהלכתא דמגורמת דרב ושמואל פסקי הלכתא דלא כ' חנינא בן אנטיגנוס

ועוד מערבי פסחים גבי פורס ומקדש דפסק שמואל הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי [ואף שברשב"ם שם הרגיש בזה וכתב ליישב דשמואל חומרא החמיר אך עכ"פ האוז הביא משם ראיה לנידון דידן]

ולכאו' היה מקום לומר דכוונתו דאף שמואל ור' יוחנן יש בכוחם לחלוק על התנאים ונכללים בגדר תנא ופליג והיינו מהטעם שכתב היות ולמדו לפני התנאים

אולם מלשונו שכתב ובדבר ששמעו מפי רבותיהם התנאים היה להם כח לחלוק על שאר תנאים ולעולם ר"י לית ליה בשמעתי' לא דר' יהודה ולא דרבנן אלא טעמא דנפשיה וקבלתו מרבותיו תנאים משמע דאין להם כח לחלוק אלא משום שכך קיבלו מהתנאים שהיו רבותיהם

ואכתי י"ל דדלמא זהו כל גדר תנא ופליג המוזכר בש"ס אך לכאו' זה אינו שהרי מכל ראיות האו"ז לא הביא מקום אחד שמוזכר בו תנא ופליג אלא רק מוזכר שבפסיקת ההלכה פסקו האמוראים דלא כהתנאים

וא"כ שמא יש לומר דמצינו גדר חדש בנידון דידן ואולי ניתן ליישב בזה ולשים שלום בין הפמליות דהא דמצינו שיש אמוראים כגון ר' יוחנן ושמואל דאמרי דלא כהתנאים כנראה בדבר זה היתה קבלה מרבותיהם התנאים כמו שאמרו

כל זה אניח לפני שולחנם של תלמידי החכמים ויעלה כנסכים

 

[צריך עיון]

ולכאו' היה מקום לומר דכוונתו דאף שמואל ור' יוחנן יש בכוחם לחלוק על התנאים ונכללים בגדר תנא ופליג והיינו מהטעם שכתב היות ולמדו לפני התנאים

יש בנותן ענין לציין לתוס' ב''מ ד''ה ע''א [אך יש לחלק כמובן]

 

[שר האוצר]

ייש"כ, מאמר נפלא
בזכרוני זכרונו לברכה כי אף בריטב"א נמצא דבר זה שתנא הוא ופליג היינו דאית תנא כוותיה