"כי האדם עץ השדה"?

[מגנא ומצלא]

האם יש מקור כלשהו לפרשנות הפסוק כדימוי בין האדם לעץ?
(או שמא נשתרבבה אצלינו משמעות שגויה וחיצונית בגלל שירו של נ.ז.)

רש"י:
כי הָאדם עץ השדה - הרי 'כי' משמש בלשון דילמא, שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך , להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר? למה תשחיתנו?!

ראב"ע:
כי חיי בן אדם הוא עץ השדה.

רלב"ג:
כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור - רוצה לומר: האם עץ השדה הוא אדם שיוכל להיות נכנס מפני אימתך תוך העיר בסבת המצור שאתה צר עליה? והנה ה"א מלת האדם היא ה"א התימה.

 

[המאושר!]

מה השאלה?

 

[מגנא ומצלא]

מה השאלה?

השאלה, האם זו שאלה או קביעה.

 

[צריך עיון]

פשוטו של מקרא בתמיה, וכ''ת הביא בגוף השאלה מדברי ראב''ע שפירש זאת שלא בתמיה
וידועים דברי הרש''ש רפ''ב דפסחים מה שחידש חידוש מופלא עפי''ז.

 

[עד נאמן]

השאלה, האם זו שאלה או קביעה.

פשוט ביותר.
יש פשוטו של מקרא ואין מקרא יוצא וכו',
ומה שאמרו וכו' הוא דרוש.

 

[מגנא ומצלא]

פשוטו של מקרא בתמיה, וכ''ת הביא בגוף השאלה מדברי ראב''ע שפירש זאת שלא בתמיה

אכן דברי הראב"ע אינם בתמיה, אך הסברו הוא שהעץ משמש למאכל ולחיי האדם, ואין פירושו שיש הקבלה וקשר בין מהות האדם והעץ.

וידועים דברי הרש''ש רפ''ב דפסחים מה שחידש חידוש מופלא עפי''ז.

אשמח אם תפנה אותי למקום המדוייק של דברי הרש"ש

 

[חלקינו בתורתך]

גמ' תענית ז' ע"א
א"ל ר' ירמיה לר' זירא ליתי מר ליתני א"ל חלש לבאי ולא יכילנא לימא מר מילתא דאגדתא א"ל הכי אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (דברים כ, יט) כי האדם עץ השדה וכי אדם עץ שדה הוא אלא משום דכתיב (דברים כ, יט) כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת וכתיב אותו תשחית וכרת הא כיצד אם ת"ח הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרת ואם לאו אותו תשחית וכרת

 

[אחד יחיד]

פשוט ביותר.
יש פשוטו של מקרא ואין מקרא יוצא וכו',
ומה שאמרו וכו' הוא דרוש.

לכאורה פשטות המקראות הוא שנאמר בלשון תמיהה.
ומה שהביאו מהרש"ש הוא דרוש.

 

[צריך עיון]

אכן דברי הראב"ע אינם בתמיה, אך הסברו הוא שהעץ משמש למאכל ולחיי האדם, ואין פירושו שיש הקבלה וקשר בין מהות האדם והעץ.

אשמח אם תפנה אותי למקום המדוייק של דברי הרש"ש

הרש''ש נמצא בפסחים דף כ''א ע''ב.
ואעתיק לשונו תיכף, הרש''ש שם מדבר על שיטת ר''י דביעור חמץ בשריפה דוקא, וקשה לו שם איך מותר לאכול חמץ תוך ל''י הרי מבטל מצות ביעור [עי''ש כל הענין] ומבאר הרש''ש, 'יש לומר דחום הטבעי אשר בבע''ח המעכל המזון הוי כשריפה'.
ועדיין קשה לו לפי חידושו שלו במסכת שבת דס''ז דביעור חמץ לר' יהודה צריך דוקא ב'עצים'. ומתרץ הרש''ש, 'ובדרך רחוק קצת י''ל דאדם נקרא עץ, כדתכי' כי האדם עץ השדה בניחותא כפי' הראב''ע שם'

[לא רוצה להרוס, אבל סיום לשונו של הרש''ש הוא, וה''ה בהמה חיה ועוף... כמובן שהוא הוצרך לזה כי אחרת יהיה עדיין אסור להאכיל לבע''ח תוך ל''י].

 

[חלקינו בתורתך]

ליקוטי מוהר"ן תורה קס"א:

הַמַּחֲלֹקֶת מַגְבִּיהַּ וּמֵרִים אֶת הָאָדָם, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ), וְהִנֵּה עֵץ הַמֻּנָּח עַל הָאָרֶץ, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ, כִּי־אִם עַל יְדֵי שֶׁבָּאִין עָלָיו מַיִם שׁוֹטְפִין אֲזַי הַמַּיִם מְרִימִין וְנוֹשְׂאִין אֶת הָעֵץ, וְהַמַּחֲלֹקֶת נִקְרָא מַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פח): סַבּוּנִי כַמַּיִם כָּל הַיּוֹם, הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד:​

 

[מגנא ומצלא]

גם הוא כותב:

'ובדרך רחוק קצת,,, י''ל דאדם נקרא עץ"

 

[צריך עיון]

נכון. אבל הא דרחוק קאי על פלפולו דאהכי חשיב ביעור חמץ בשריפה וע''י עצים, לא על עיקה''ד דאדם כעץ השדה.

 

[חלקינו בתורתך]

פרקי דרבי אליעזר פרק כ"א:
כתיב ומפרי העץ אשר בתוך הגן. תנא רבי זעירא אומר: מפרי העץ - אין העץ הזה אלא אדם שנמשל כעץ שנאמר כי האדם עץ השדה וגו'.

 

[צריך עיון]

גם בזוה''ק פרשת וישב ונוקט הפסוק שלא בלשון תמיה עי''ש
וכ''ה בכ''ד.