פורים כיצד חגגו גדולי הדור את חג הפורים?

[תורה תמימה]

הרב שטיינמן זצ"ל

בשנותיו האחרונות, רכש הרב שטיינמן מגילת אסתר מהודרת במיוחד. כן עודד הרב את סדר הלימוד שנערך בישיבת 'ארחות תורה' בליל פורים. לאחר גמר הלימוד, נהגו מאות בחורי הישיבה להיכנס אל הרב, וקיבלו ממנו כוסית יין.

"ברוך ה' שיש בחורים שגם הלילה יושבים ולומדים", אמר הרב שטיינמן עם גמר הלימוד. "מי יודע כמה זה נחשב בשמיים כמה זכויות זה מוסיף לעם ישראל". הרב הוסיף ואמר: "יש כאלה חושבים שזה 'עבירה' ללמוד הלילה. אני מסכים לקחת על עצמי את ה'עבירה' הזו".

באחת השנים, הרב היה חלש מכדי להשתתף בשיחה המסורתית לתלמידי הישיבה בליל פורים, ועל כן שלח את המכתב הבא. במכתבו, כתב הרב: "לבני ישיבתנו היקרים הי"ו, כבר דיברנו כמה פעמים על הזכות שנפלה בחלקכם ללמוד תורה בליל פורים, שהוא יום של קבלו מאהבה, (ובשנה זו קשה לי להשתתף עמכם בשמחתכם) והנני לברככם שתזכו בזכות זה לעלות מאד בתורה ויראת שמים כל אחד לפי מדרגתו, ותצליחו ברוחניות וגשמיות".

הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל

בשעתו, כשנוצרה הדילמה לגבי תושבי רמות, באיזה יום הם אמורים לחגוג את פורים, נפוצו בקרב הציבור שתי דעות שונות. האחת היא של ה"מנחת יצחק" - שהיה באותה תקופה הראב"ד של העדה החרדית, שפסק שרמות אינה חלק מירושלים, וממילא התושבים צריכים לחגוג את פורים בי"ד. לאידך, עמד הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל מן העבר השני ופסק שהיות ואת המסים משלמים תושבי רמות לעיריית ירושלים, הרי הם נחשבים בני ירושלים וצריכים לחגוג את פורים בט"ו.

עם זאת, סירב הרב להפיץ את פסיקתו. כאשר שאלוהו מדוע הוא לא מפרסם את הפסק, והרי תושבי רמות שחוגגים בי"ד, עלולים להיכשל לכאורה בכך שהם לא יוצאים ידי חובת פורים לשיטתו. על כך השיב הרב אוירבך בצחות לשונו ובענוותנותו היתירה: "הרי יש חיוב על אדם להקשיב למרא דאתרא שלו. אם כן, אם תושבי רמות מקבלים את דעתי שהם חלק מירושלים - אם כן עליהם לציית לדעתו של הראב"ד הרב ווייס. ובהיות שהם צריכים להקשיב לרב ווייס, הריהם צריכים לחגוג פורים בי"ד"...

כן היה נוהג הרב שלמה זלמן זצ"ל לתת סכום כסף זכר למחצית השקל למוסדות תורה או לעניים בני תורה. אלו שאין פרנסתם מצויה בידם.

הרב שמעון בעדני זצ"ל

ביום הפורים נהג הרב בעדני להתפלל שחרית בהנץ החמה, ולאחר מכן שב לביתו. מקבל קהל במשך הבוקר עד לזמן תפילת מנחה. את סעודת הפורים הוא ערך בבית חתנו, הרב אליהו יפת, בהשתתפות בניו וחתניו ובני משפחותיהם.

הרב בעדני נהג להקריא במהלך סעודת הפורים את דברי הרמב"ן בפירושו על פרשת בא: "שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו, הכלה גזירת עליון וכו'". בסיום הסעודה הקפיד הרב לברך את כל צאצאיו, כשהוא מזכיר שם אחר שם, ומציין כי "זו היא שעת רצון".

לאחר הסעודה, המתמשכת עד אחר צאת הכוכבים, התפלל תפילת ערבית, וקורא שוב את המגילה – זאת כדי לצאת ידי חובת שיטת ה'חזון איש', הסובר כי כיוון שבני ברק סמוכה לתל אביב-יפו, שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע, יש לקיים את מצוות הפורים גם בט"ו באדר.

הרב עובדיה יוסף זצ"ל

כאשר היה הרב עובדיה יוסף זצ"ל גר בתל אביב, היה נוהג לערוך את חג הפורים גם בט"ו באדר, זאת כיוון שהיא סמוכה לעיר יפו. שהוא ספק מוקף חומה מימות יהושע בן נון. על כן נהג לקרוא את המגילה ביום ט"ו בלא ברכה.

בשעת סעודת פורים היה הרב עובדיה זצ"ל מניח ידו על פיו, והיה נושף בה והיה צליל כמו חצוצרה. בני משפחתו מספרים כי זוהי הפעם היחידה שהרב היה משתעשע בדברים. מיד לאחר הסעודה היה חוזר ללימודו, כאשר קודם לכן הוא היה הולך לישון כמה דקות שהיין יפוג (כמבואר בספרו חזון עובדיה).

כאשר קרא את המגילה בביתו, היה נוהג להוציא בברכות את אשתו ובני ביתו.

האדמו"ר מגור שליט"א

האדמו"ר מגור חוגג את חג הפורים ביום חמישי, כתושב ירושלים. האדמו"ר משתתף בקריאת מגילה בבית מדרשו הגדול ברחוב ירמיהו בירושלים. את הטיש עורך האדמו"ר בליל שבת, בשילוב 'טיש יאהרצייט' לאדמו"ר מגור זצ"ל, בעל ה'פני מנחם'.