צו כיבוס דם חטאת בבגד המנוגע

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בספר שומר אמת (תליתאה) כתב לדון בבגד שהוזה עליו דם חטאת ונטמא בנגע צרעת חוץ לקלעים, איך יכניסנו לעזרה לכבסו, דהרי צריך כיבוס במקום קדוש ואסור להכניס בגד טמא למקדש. והנה בשאר בגד שנטמא איתא בזבחים צד: שקורעו ואחר כך מכניס אותו ומכבסו במקום קדוש, אמנם בגד המנוגע אסור לקרוע משום "השמר בנגע הצרעת". ובזבחים צה. מבואר דמעיל שהזה עליו דם חטאת ונטמא, שאסור לקורעו משום לאו ד"לא יקרע", מכניסו פחות פחות מג' על ג' ומכבסו. אך בבגד המנוגע גם זה אי אפשר לעשות, משום שהוא משתלח חוץ לג' מחנות.

וכתב בספר הנ"ל, דבגד שהזה עליו דם חטאת, מלכתחילה הכהן לא יראנו עד שיקיימו בו המצוה ויכבסוהו במקום קדוש. ולכאורה יש להעיר דאסור לכבס את הבגד המנוגע אפילו לפני שראה אותו הכהן, דהרי משמע דהכיבוס יכול להסיר את הנגע כדכתיב בקרא דאם בסוף שבוע ראשון לא פשה הנגע מכבס ומסגיר שנית, והבגד אשר תכבס וסר מהם הנגע הרי הוא נטהר כדכתיב בסוף פרשת תזריע, א"כ לכבס כשאין דין כיבוס הרי הוא עלול להסיר את הנגע ועובר משום השמר בנגע הצרעת. וכן כתב במקדש דוד סי' נ' אות י"ב דהמכבס נגע כשאין דינו לכיבוס עובר בלאו דהשמר בנגע הצרעת. והרי כיבוס דם חטאת הוא באותו אופן של כיבוס הנגע כמבואר בזבחים צה. דם חטאת ומראות נגעים צריכים ז' סממנים.

ואין לומר דכיון דעדיין לא הראו אל הכהן וכל זמן שלא אמר הכהן טמא עדיין אינו טמא ליכא איסור קציצה, דהא בשבת קלב: איתא דגם בנגעים טהורים איכא איסור קציצה. אמנם במנחת חינוך מצוה תקפ"ד מסתפק שדוקא באדם נגעים טהורים נחשבים נגע ולא בבגדים ובתים עי"ש, וטעמו משום דבאדם איכא פרשת בוהק שהוא למטה מד' מראות נגעים וכתיב ביה והובא אל הכהן, וא"כ י"ל דהכא דאיירינן בבגדים ליכא איסור קציצה קודם שאמר הכהן טמא. אך נראה דכל החילוק הוא רק לדעת רש"י שם דגם למטה מד' מראות נגעים איכא איסור קציצה, זה שייך רק באדם דעכ"פ מיקרי בוהק ולא בבגדים ובתים, אבל בנגע גמור קודם שהראה אל הכהן בזה ודאי יש לו שם נגע גם בבתים ובבגדים, ואיכא איסור קציצה.

אכן באמת אין זו טענה, דהא בזבחים צג: איתא דאין טעון כיבוס אלא מקום הדם, וכן בנגע אין טעון כיבוס אלא מקום הנגע ומעט סביב לו, ואין הכיבוס מועיל להסיר הנגע אלא כיבוס בנגע עצמו, א"כ אם הנגע והדם אינם במקום אחד, שפיר יכולים להמתין מלהסגיר את הבגד, ולכבס את מקום הדם לחוד מבלי לכבס את מקום הנגע, ואין בזה משום השמר בנגע הצרעת. ואכתי יש לעיין איך יעשו אם הדם היה במקום הנגע ממש.

ונראה דבאמת אין איסור לכבס את מקום הנגע כשעושה זאת בשביל דם החטאת, כיון דאינו מתכוין להסיר את הנגע אלא לכבס את הדם, ואע"ג דהוי פסיק רישא, מ"מ הא אמרינן בשבת קלג. "השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות, לעשות אי אתה עושה, אבל עושה אתה בסיב שעל גבי רגלו ובמוט שעל גבי כתיפו ואם עברה עברה", ומבואר שם בסוגיא דהוי ילפותא מיוחדת דאע"פ שבכל התורה דבר שאינו מתכוין בפסיק רישא אסור, מ"מ בנגעים מותר, א"כ אף הכא שפיר יכול לכבס כיון שאינו מכוין אלא בשביל הדם.​