סיפורים על גדולים ילמדני רבנו, מה אעשה כדי לכפר על האכילה ההיא?

[טהרת הלב]

אל מעונו של רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, נכנסה דמות בלתי שגרתית. פרופסור בכיר ובעל שם עולמי, יהודי בגיל גבורות, שהגיע לכאן בעצת מקורבו לשאול עצה וברכה מגדול הדור.

כשנכנס פנימה, פתח את סגור לבו: 'כבוד הרב, אני פרופסור בכיר ובעל שם, אני מרצה בפני סטודנטים ובקי גדול בתחום עיסוקי. אני חד תפיסה, מהיר הבנה ומעמיק חשיבה בכל התחומים. אך גיליתי כי בתחום אחד מוחי סתום וחתום, אינני מבין ואינני קולט אף מילה…'

האיש הפסיק קלות והמשיך: 'כשאני מנסה ללמוד קצת גמרא, אני פשוט לא מצליח. הכל מתבלגן לי, אני לא קולט לא קושיא ולא תירוץ, לא הוכחה ולא בדל ראיה. התופעה הזו משונה מאוד כי אני אדם מבין, אני נחשב גאון בכל התחומים, ודווקא הגמרא – לא נקלטת אצלי בכלל!

ניסיתי לחשוב למה ומדוע, ולאחרונה שמעתי כי מי שאוכל מאכלים שאינם כשרים – מוחו ולבו הופכים סתומים מלהבין דברי תורה ונשמתו אינה מסוגלת להכילם, ונזכרתי כי בגיל שלוש עשרה, לפני כמעט שבעים שנה, אכן אכלתי ארוחה מבשר טרף לחלוטין…'
האיש פרץ בבכי: 'ילמדנו רבנו, מה אוכל לעשות עכשיו כדי לכפר על האכילה ההיא? במה אפשר לתקן את התוצאה הנוראה הסותמת את מוחי ולבי מלהבין דברי תורה? איך יוכל ראשי הגאוני לבטא עצמו גם בלימוד הגמרא?' רבי חיים הקשיב היטב, הרהר קלות והשיב בקצרה: 'הצעתי היא שתצום יום אחד, אל תאכל ואל תשתה. אם הדבר קשה לך – תבחר יום חורפי קצר בו תצום מעלות השחר עד שקיעת החמה. אולי מיעוט המזון במעיך באותו היום יכפר על המזון האסור שהכנסת לקרבך לפני כשבעים שנה, ותירפא מסתימת מוחך מהבנת דברי התורה…'

האיש יצא מבית הגר"ח קנייבסקי, ועשה ככל אשר התבקש. לאחר צום מלא בן יום אחד פתח את הגמרא, וגילה כי שערי הגמרא מתחילים להיפתח בפניו. אז גילה כי אכן כן – אכילה אחת, אחת! שאינה כהלכה, עלולה לסתום את המוח והלב לעשרות שנים ארוכות. רק הקפדה בלתי מתפשרת על כשרות המזון כל יום, בכל מקום, בכל מצב ובכל זמן – מבטיחה ראש פתוח ומבין להבנה ולהעמקה בדברי התורה!

כאב אוהב, הקדוש ברוך הוא מזהיר אותנו, למעננו ולמען נפש ילדינו: 'את זה תאכלו…' 'וזה אשר לא תאכלו'. יש מזון טוב, חיובי, שבריא לנשמה ומעניק לה כח, ויש מזון רעיל, מזיק ומשחית. אל המזון הזה אסור להתקרב. מפניו יש להישמר ולשמור ממנו את ילדינו, כדי לא לסתום להם את הראש, כדי לא לחנוק את נשמתם היהודית הטהורה…

אוכל הוא לא משחק ילדים. האוכל קובע הכל עבורנו ועבור הילדים. אם אנו רוצים לרוות נחת, אם אנו רוצים לראות ילדים ערכיים, מחונכים, לומדים, מבינים, צומחים ומתפתחים לתפארה– עלינו להקפיד על חותמת הכשרות המהודרת, כשרות שאנו לא מתפשרים עליה בדיעבד, שאנו לא אוכלים אותה רק בטיסה, רק בטיול, רק פעם אחת…

עלינו לשמור על המטבח שלנו מכל רבב תולעת, מכל בדל שאלה של בשר בחלב, מכל שמץ ספק אולי משהו כשרותי לא תקין. כי זה משחק עם הדבר הכי יקר לנו – עם העתיד, עם החינוך, עם הצלחת הילדים ועם הנחת שלנו. הבה נוודא שאנו עומדים איתנים על כשרות המזון, רק כך נבטיח לעצמנו ולילדינו הצלחה רוחנית ואישית בסייעתא דשמיא!