אדר יז' אדר. יומא דהילולא דהג''ר שמעון סופר זללה''ה

[געגועים]

יז' אדר. יומא דהילולא דהג''ר שמעון סופר זללה''ה

ונודע המעשה שאירע עם הגאון ר"ש סופר מקראקא זצ"ל בשעה שעמד להתקבל לאב"ד בק"ק קראקא, בא לו אביו החת"ס ז"ל בחלום ואמר לו שילמוד ויחזור על הלכות ס"ת, וכשבא לשם אירע שאלה בס"ת וידע לפסוק הדין וגילה להם שאביו ז"ל אמר לו בחלום ללמוד הל' ס"ת, אמרו שבאופן כזה שאביו עומד לימינו בשמים ממעל שיפסוק כדת וכדין יכולים לקבלו. (הערות אגרא דצבי על אגרא דפרקא אות קע"ז)​

 

[געגועים]

בתחילת התמנות בנו הכתב סופר על כס הרבנות בעיר פרשבורג בהגיע שבת הגדול שבו היה עליו לפתוח פיו במילי דאגדתא ובמילי דשמעתתא להרצותם לפני בני הקהילה הקדושה ומשום מה נסתמו ממנו מעיינות החכמה ולא עלתה בידו לחדש חידושי הלכה ואגדה כראוי וכיאות לקהילה מופלגה זו כאשר היתה באמנה מאז ומקדם, ומרוב צער ועגמת נפש נפל על הכסא שלפניו, ונפלה עליו תרדמה קלה ובא אליו אביו במראה החלום ואמר לו בני חביבי מה לך נרדם ולמה אתה דואג, הלא למדת כל הצורך, ואם בכל זאת נסתמו לפי שעה מעייני החכמה לחדש חידושים כרצונך, הלא ברכתיך "וגם אני אבא אחריך ומלאתי את דבריך", בכן הא לך שמעתתא ואגדתא ונתונים המה לך ועשה בהם כטוב בעיניך, וערך לפניו חידושים נפלאים ודברים בעתם. וכשסיים הכתב סופר סיפור זה היה אומר בדרך צחות "דרשה זו היתה אב מלאכה". (סנה בוער באש עמוד רח"צ)​

 

[געגועים]

יום אחד נודע לרבינו הכתב סופר על מקרה מביש שקרה בעירו פרשבורג, באחד מבתי היהודים הועסק משרת גוי ערל אחד, שהיה אדם נבזה רע מעללים, ויהי כראותו בהזדמנות אחת את המושל שר העיר מתהלך ברחובות העיר לענייני עסקיו, הצליח בערמומיותו לשלוף ולקייס את ארנקו התפוח של השר היישר מתוך התיק שהחזיק בידו... כשקלט הפריץ את שהתחולל עמו, שנחטף ממנו הארנק מתחת האף כך לאור היום, מבלי ששם לבו לכלום, היה זה כבר זמן רב לאחר שאותו בר נש נוכל ברח והתחבא במקום מבטחים. חמתו של השר בערה בו, חוצפה שכזו לא העלה על דעתו שעלולה לקרות אצלו בעיר שלו, כך באמצע היום בהתהלכו ברחובות שלו. הוא לא היה מסוגל לעכל פגיעה שכזו, וציוה על אתר לכנס את גדולי היועצים והפקידים הממונים על שמירת העיר וניהולה התקין, הוא הציג בפניהם את המקרה המביש שקרה עמו בעצמו, ודרש במפגיע למצוא ולאתר את הפושע הגנב הממולח הזה בכל מחיר! "אסור בשום אופן להפקיר כך את בני העיר!" זעק המושל, כאשר קייס נוכל שכזה מסתובב כאן בינינו. חיש מהר יצאה הפקודה, ושוטרים ז'נדרמים התפרסו על פני כל העיר בחיפוש מדוקדק אחר הגנב - "עד שימצא!!!" היתה הפקודה, החיפושים הקדחתניים לא ייפסקו עד שיימצא הגנב ויובא לדין! כשקלט הגוי הרשע שמצבו בכי רע ואין לאן לברוח, כאשר שוטרים חמורי סבר מסתובבים בכל מקום ובולשים אחר כל אדם, החליט כדרכם של גויים שונאי ישראל מדורות עולם לחלץ עצמו מצרתו על גבו של היהודי הנכבד מעסיקו, כך - חשב - אתפטר משתי צרות גם יחד, גם מן הארנק הבוער הזה, שהמחזיק בו עכשיו מובל היישר אל הגרדום, וגם מן היהודון הזה המעביד אותי קשות. הלך אפוא הגוי והטמין את הארנק הכבד והיקר במקום סתר בביתו של מעבידו היהודי, ואכן לא חלפו כמה ימים והנה הגיעה פלוגת שוטרים שעברו מבית לבית בחיפוש אחר הארנק האבוד, ולאחר בדיקה קפדנית נמצאה הגניבה בביתו של היהודי המופתע והנדהם, שידיו לופתו תיכף ומיד בשלשלאות של ברזל. הוא בכה במר נפשו על חפותו, אך כמובן שבכיו לא הועיל ולא כלום, טענתו שאין בו אשם כלל, ומאן דהוא הטמין את הארנק בביתו שלו, העלתה גיחוך על פני המפקדים, "אם הגניבה נמצאה בביתך, הרי אתה הוא הגנב"! פסק מפקד הפלוגה. והנה להשתוממותו הרבה של היהודי ניגש משרתו הנוכל אל המפקד בפיק ברכיים מעושה, כשהוא מעמיד פני תם מתוודה, והודה כביכול על כך שהוא ביצע את הגניבה בשליחותו ובמצוותו של אדונו היהודי בהבטחה שיקבל חלק נכבד מן השלל. ליותר מזו כבר לא נצרכו המפקד ופלוגתו, הרי הארנק נמצא בבית זה, וגם עדות ברורה לפנינו על כל השתלשלות מעשה הגניבה במדויק. היהודי הובהל מיד בבושת פנים אל בית הסוהר, ודינו נחרץ במשפט מהיר למוות בתלייה על הגרדום בכיכר העיר, למען ישמעו וייראו!

משהגיעה השמועה לאזני רבינו הכתב סופר, נחרד ונזדעזע על הריגת איש כשר בישראל בעל משפחה, על לא עוול בכפיו, הוא הכניס עצמו מיד בעובי הקורה, כשהוא מפעיל את כל קשריו, ושולח את טובי העסקנים לנסות למשוך בחוטים הנכונים, אך ללא הועיל. גם כששלח את נגידי ושועי העיר עם מעטפות שוחד משומנות היטב לא הועיל לשנות הגזירה, נראה היה שמקרה זה שונה, חמת המושל שר העיר בערה בו עד להשחית, ולא היה ניתן לצנן את כעסו בשום אופן. הוא זעק ורגז על חוצפתו של היהודי, ותבע נקם מיידי באותו יהודון שההין להעיז פניו כנגדו. משראה הכתב סופר שבפרשבורג נסגרו כל השערים בפניו, קם ונסע אל עיר הבירה, בשתדלנות מייגעת ומפרכת בכל דרך אפשרית, שם בבודפשט הוא נפגש עם שרי המלוכה מהדרגים הגבוהים ביותר, וטען בפניהם ברהיטות ובלשון ברורה שהיהודי הזה חף מפשע, ובהיותו מאנשי קהילתו מכירו היטב מקרוב כאדם ישר ונקי כפיים שמעולם לא רימה איש אף לא בפרוטה אחת, והדבר ברור שיד המשרת הנוכל בנידון. אך דבריו נפלו על אזנים ערלות. ולאחר ששר העיר לא הסכים לשמוע מכלום, והגיש בפני השלטונות את ההחלטה הברורה והחד משמעית של בית המשפט שבעירו שיהודי זה הנאשם הוא אכן אחראי על כל העלילה, נחרץ משפטו ונחתם לעילא ולתתא למוות רחמנא ליצלן.

כשנוכח הכתב סופר שהמצב בכי רע, וששתדלנותו וטרחתו בבודפשט אינם מועילים מאומה, חזר אפוא פרשבורגה, הוא הגיע לביתו שבור ורצוץ באישון הלילה האחרון שלפני ביצוע גזר הדין, כשכל העיר ממתינה בציפייה דרוכה למחרת בבוקר כשיתאספו יחדיו בכיכר העיר לחזות בעונש הכבד המוטל על היהודי הנבזה שהעיז להתעסק עם ארנקו של מושל העיר בכבודו ובעצמו.

בשעה מאוחרת מאוד בלילה הניח הכתב סופר את ראשו הקדוש על יצועו, כשהוא לאה ויגע מכל עמל וטרחת הימים האחרונים, וכשכולו אפוף דאגה רבה וצער נורא על גורלו המר של איש ישראל כשר וישר מבני קהילתו החשובה, עשתונותיו נבוכו, ומחשבותיו לא עזבוהו, מה עוד ניתן לנסות להצלתו של האיש שעוד לא ניסינו? ומתוך מחשבות ודאגות שכאלו נפלה עליו תרדמה, והנה מגיע אליו בחלום הלילה אביו הקדוש מרן רבינו החתם סופר זצוק"ל, והנה רואה הוא את פני אביו זועפות עליו, הוא רעד ופחד מפני אביו הקדוש שהתקרב אליו בפנים קשות, "הייתכן? זעק החתם סופר על בנו מנהמת לבו, יהודי חף מפשע צועד אל מותו, משאיר אחריו אלמנה ויתומים חלילה, ואתה שוכב על מיטתך, ואינך פועל להצלתו? הכתב סופר נבהל לשמע תוכחת אביו הקדוש, והחל בוכה בכי נורא מאין הפוגות, "הלא כל אשר ביכולתי עשיתי, ואף מעבר למה שיכולתי, לא חסכתי בשום טרחה ויגיעה ועמל כדי להצילו, וכי ישנה איזה דרך נוספת שעדיין לא ניסיתי?" שאל הכתב סופר כשכל כולו רוטט מבכי. "יש ויש!" ענה לו אביו החתם סופר בנחרצות: מדוע אינך מתפלל? דאווענענן! דאווענענן!!! בלילה שכזה אין שוכבים לישון! עליך להפוך ולהרעיש עולמות, להעתיר בתפילות חמות, ולהקיש על כל שערי שמים, עד ירא השם וירחם, בלילה שכזה לא יושנים!!! פסק החתם סופר.

הכתב סופר קם תיכף ומיד ממיטתו בגבורה עזה ובהתלהבות עצומה, וקרא היישר למשמשו, כשהוא מצווה עליו לגשת תיכף ומיד אל ראשי הקהל שיעוררו את כל יהודי העיר כולם ממש אנשים נשים וטף ללא יוצא מן הכלל, ועל אף השעה המשונה שבאמצע הלילה, יתאספו כולם אל היכל בית הכנסת המרכזי לתפלות וזעקות עד לב השמים להצלת נפש מישראל. ואכן את פקודת רבם שמרה רוחם, התכנסו יחדיו כל אנשי ישראל קדושים וטהורים לעצרת רבתי בלב אותו לילה אפל. רבינו הכתב סופר ניגש אל הדוכן בקול בוכים, והרים קול זעקה וצווחה, שגזירה קשה זו מרחפת על בני העיר כולם, שמצד ברית הערבות הרי ערבים כל ישראל זה בזה והכל חייבים בתפילה זו. "ניסינו כוחנו בכל הדרכים והאמצעים האפשריים," הרעים הרב בקול נרגש, "אך נראה שהכל סגור ומסוגר בעדנו! עלינו אפוא לזעוק בקול גדול לבקוע ולקרוע שערי שמים בתפילותינו, כאשר תולעת יעקב אין כוחה אלא בפיה, וגדולה צעקה שמקרעת גזר דינו של אדם!" למותר לתאר את גודל הבכיות וצעקות שהיו באותו לילה בבית הכנסת הגדול של פרשבורג, בראותם את רבם הנערץ הרועה הנאמן בשבירות ליבו ורוחו זועק מרה וגונח ונאנח בתפילות נוראות. ואכן תפילת הצדיק ותפילת הציבור עשה רושם למעלה, ובעזרת תפילת הצדיקים שלמעלה, ואביו הקדוש החתם סופר זי"ע שלא נח ולא שקט כל אותו הלילה, אכן נשאו התפילות חן בעיני המקום ברוך הוא והגזירה נתבטלה.

ויהי בבוקר עם התאספותם של כל אנשי העיר אל המשפט הגדול, משהגיע ראש השופטים אל ביצוע גזר הדין, ביקש לברר היטב בירור אחרון את אמיתת הפסיקה, והאם מיצו היטב את תהליך כל החקירות. לאחר בדיקה החליט ברגע האחרון ממש להעמיד לחקירה את אותו גוי נוכל בר נש, שעל עדותו היחידה נסמך כל המשפט, והוא שהפליל את היהודי. הגוי הנבל הזה שלא היה מוכן לחקירה פתאומית זו, סתר את עצמו בכמה פרטים בחקירתו הצולבת, הוא נתפס בשקרים רבים, עד שמתוך חקירתו נודעה כל האמת, שהוא עצמו ביצע את הגניבה לבדו, והיהודי הזה אכן חף מפשע. בו במקום התחלפו הנאשמים, הגוי הגנב האמיתי נשלח אל הגרדום, ונפשו של היהודי היתה לו לשלל, לשמחת לב כל בני העיר, שראו עין בעין גודל כוחה של תפילה להפוך הגזירה על פיה גם אחר שהיתה כתובה וחתומה, ולשמחת לב רבו מרן הקדוש בעל הכתב סופר זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה אמן.
​

(טיב הקהילה ויחי)​

 

[געגועים]

ואספרה לך אהובי בני דבר נפלא, הלילה אשר למחרתו בא מכתבך האחרון, אתחזי לי בחלמא כבוד קדושת אאמ"ו זצ"ל זכותו יגן עלינו, ואמר לי בזה הלשון: "גוטע געפליך מיינע קינדער דער שכל פליעט, אבער צו געשווינד מאן מוס מיושב מעיין זיין אין יומא אונד אויך אין שבועות" ["מוחות טובים לבניי, השכל רץ, אך מהר מדי, יש לעיין מיושב ביומא וגם בשבועות"], והראה לי פנים שוחקות, ואקץ והנה חלום, וספרתי בבוקר להרבני מו"ה גאטליעב דייטש נ"י, ואמרתי לו, הן אמת אני עוסק בסוגיא דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב במס' יומא, אבל לא ידעתי בזה מקום עיון במס' שבועות, והנה בא מכתבך באותו היום, ובפתחי ראיתי אתה מתמה עלי שלא נתתי לבי ליישב לשון רש"י במס' יומא שהוא נגד מסקנת הסוגיא דמס' שבועות, עמדתי משתומם כשעה חדא, והראתי לר' גאטליעב מכתבך, ואמרנו וענינו בפה הנה זה הוא פתרון החלום אשר חלמתי, ולקחתי הגמרא מס' יומא ועיינתי בלשון רש"י וכו' ואין כאן שום קושיא.
​

(שו"ת מכתב סופר יו"ד סי' י"ז)​

 

[געגועים]

בתחילת התמנות בנו הכתב סופר ​

יום אחד נודע לרבינו הכתב סופר​

נתחלף לי בעל כתב סופר בבעל מכתב סופר