דיון יום פטירת רחל אמנו י"א חשוון או י"א אייר?

[הפקדתי ש.]

בכל קצוות ישראל מציינים את יום פטירת רחל אמנו בי"א חשון ורבים עולם ביום זה לציון קברה ומדליקים נרות.
אמנם יש המערערים וטוענים על סמך הפסיקתא רבתי שתאריך פטירתה חל בחודש אייר. ובנוסף דוחים את מדרש תדשא על סמך כמה קושיות.

אצרף כאן דין ודברים שהיה לי עם יהודי שרצה לערער על המוסכמות, והחליט שיום פטירתה בי"א אייר.

וזה לשונו:
א.
במדרש פסיקתא רבתי דר"כ (פ"ג ה) מפורש שיעקב קבר את רחל בין פסח לעצרת [ובודאי לא המתין חצי שנה לקבורתה].
ב.
בגמרא (מגילה יז.) מפורש שיעקב עזב את בית אל בתחילת הקיץ. ובפסוקים (בראשית לה) מפורש שבעוזבו את בית אל נפטרה רחל.
ג.
בפסוק (שם לה טז) נכתב שרחל נפטרה ב"עוד כברת הארץ לבוא אפרתה" ובביאור המילים כברת הארץ הביא רש"י מהמדרש "בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה שהסתיו (-חורף) כבר עבר והשרב עדין לא בא". ובמקור הדברים במדר"ר מפורש יותר "עונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא"
- - - - - - - -

המקור היחיד לכאורה למנהג המקובל (יא חשון) הוא במדרש תדשא (ונעתק בילקו"ש ריש שמות ועוד) הביא את תאריך לידת כל אחד מן השבטים ואת שנת פטירתם. וכתב וזה לשונו:
"בנימין נולד יא מרחשון ומת בן ק"ט שנה" וזה לכאורה מקור למנהג המקובל כי הרי רחל נפטרה בעת לידת בנימין. ויש להקשות ע"ז מכל הנ"ל כמובן. ובהמשך אתרץ.

עוד כתב במדרש שם "יששכר נולד י' אב".
והנה דברי המדרש על יששכר קשים ביותר. כי הרי מפורש בפסוק (בראשית ל) "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה" ובאותו יום נתעברה לאה ומזה נולד יששכר.
והרי זמן קציר חיטים הוא בתקופת שבועות (קרבן העומר) ובהדיא כתב בתרגום יונתן שם שהיה זה בחודש סיון. ואם כן שנתעברה בסיון. כיצד ילדה בחודש אב תוך ג' חודשים? (או ט"ו אם נרצה לומר שילדה בשנה שאחרי כן)

ובתירוץ קושיות חמורות אלו נסמכתי על גרסת חלק ממדפיסי המדרש. המאומתת גם מכת"י של המדרש שהובא בקובץ "חיצי גיבורים" (אלול תשע"ד) ובו נראה בעליל שבמדרש לא נכתבו שמות החודשים כלל. רק נכתב שבנימין נולד בחודש השני. ויששכר בחודש הי"א. וכן ע"ז הדרך בשאר השבטים.

ובחלק מהדפוסים פתחו בהדפיסים את מניין החודשים כהבנתם. ומנו את תשרי כחודש ראשון. וטעו בזה. כי כוונת המדרש למנות לפי ניסן. שהוא ראשון לחודשי השנה.

לפי זה כל הקושיות אינם קשות. והמדרש לא סותר כלום.
וכוונת המדרש שרחל נפטרה ובנימין נולד בי"א אייר שזה בין פסח לעצרת. וזה אחרי ימות הגשמים ולפני השרב. וזה בתחילת הקיץ.
גם לפי זה יששכר נולד בי' אדר. שזה בדיוק ט' חודשים מתחילת העיבור בסיון.
והכל אתי שפיר. והמדרשים כולם הולכים בדרך אחת.
נמצא ברור לכאו' שיום פטירת רחל אמנו הוא ביום י"א אייר! והתאריך המקובל הוחזק בטעות מחמת שגגת המדפיסים.
עכ"ל.

---

תגובתי על דברי המערער.

עברנו על הדברים של הכותב היקר בכובד ראש וכתבנו מכח ראיות ברורות שהדברים לא מוכרחים כלל ועיקר, ומנהגם של ישראל קדוש הוא לולי שאנו מציבים נימוקים מכריעים כנגד, דבר שלא מוצאים בהשגותיו. וקודם שנציע בפני המעיינים את הדחיות לדברי הנ"ל נציע בתמצית את עיקרי טענותיו ואחר מכן נכתוב את הדחיות.
מכח שני טענות העלה הכותב כאן את הטיעון המחודש שנפלה טעות במדרש.
1) מכח ג' ראיות שהבאת קודם, א. פסיקתא ב. מגילה ג. הפסוק כברת דרך.
2) מכח תאריך הולדת יששכר.

בנוגע לטענה הראשונה [ג' הראיות] המעיין הישר יתפוס תיכף שאין כאן טענה של ממש, וכמו שנפרט בס"ד.
א. יש פסיקתא שחולקת על מדרש תדשא והילקוט שמעוני והרבינו בחיי בזה אין ספק והמדרשים חלוקם בתאריך לידת בנימין ופטירת רחל.

ב. גמ' מגילה יז. הגמ' דורשת את הפסוק י"ח חודש אחר שמסיקה מדנקט סוכות ובית, שנעשה בשני שלבים, ז"א קיץ וחורף וקיץ, ומכח זה הסיק 'הכותב' הרי מפורש שיעקב עזב את בית אל בתחילת הקיץ. שהרי בפסוקים (בראשית לה) מפורש שבעוזבו את בית אל נפטרה רחל ע"כ.

אמנם אין בזה הכרח כלל ועיקר ולהיפך. שהרי פשוטו של מקרא "הבית והסכות שניהם נעשו בזמן אחד, הבית ליעקב ובני משפחתו והסוכות למקנהו וכמו שכתב המזרחי מכח זה לתמוה על רש"י שהביא המדרש הלומד שיעקב שהה יח חודש מכח דרשת הפסוק ובזה תמה המזרחי (לג, יז) על רש"י שהביא את הדרשה הנ"ל בזה הלשון: "נסע סכותה ושהה שם שמונה עשרה חודש קיץ וחורף וקיץ. סכות קיץ בית חורף סכות קיץ. בבראשית רבה. ולא ידעתי למה הביאו רש"י ז"ל בפירושו, והלא הבית והסכות שניהם נעשו בזמן אחד, הבית לעצמו והסכות למקנהו, כדכתיב, "ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות". והמדרש שדרשו הבית והסכות לעצמו, הבית בחורף והסכות בקיץ, אינו אחר פשוטו של מקרא. ועוד, שאין כתוב "סכות" אלא פעם אחת "ולמקנהו עשה סכות", אבל "סכתה" דרישיה דקרא שם מקום הוא נסע אל סכות, והם דרשו שני פעמים סכות, ואיך הביאו רש"י בפירושו, והלא בפרשת בראשית כתב "ומדרשי אגדה יש הרבה ואני לא באתי להביא רק מאותן מדרשות שהן קרובות לפשוטו של מקרא" עכ"ל. מבואר להדיא שדרשת המדרש שיעקב שהה י"ח אינה פשוטו של מקרא ואינה מוכרחת כלל וממילא המדרש תדשא מבואר היטב דהוא לא נקט כאותו דרשה, ועל מה באה תלונת 'המערער',
כמו כן הוספנו לכם שכך מצינו בתרגום יונתן שכתב י"ב חודש ובהצטרף 6 חודשים בבית אל הרי שהגיע החורף ולא הקיץ, וע"ז אם באנו למעט במחלוקות, אין סיבה לטעון שחלק גם לגבי בית אל. כמו כן מה שכתבתם לדקדק לפי תרגום יונתן מדקדוק הפסוק להוכיח שבתחילה בנה בקיץ, כתבנו לכם שאילו ראיתם את התרגום לא היה עולה על דעתכם כדבר הזה, והארכנו בזה בהמשך הדברים.

ג. רצה 'המערער' להביא ראיה לדבריו מהפסוק (בראשית לה טז) שם נכתב שרחל נפטרה ב"עוד כברת הארץ לבוא אפרתה" ובביאור המילים כברת הארץ הביא רש"י מהמדרש "בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה שהסתיו (-חורף) כבר עבר והשרב עדין לא בא". ובמקור הדברים במדר"ר מפורש יותר "עונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא". עכ"ל המערער.

והנה שגה בזה רבות שהרי פירוש למילה 'כברת דרך' מצאנו דרשה שהובאה בכמה מדרשים, אמנם פשוטו של מקרא וכמו שמביאו רש"י הוא פירוש אחר לגמרי מד' המדרש ואם כן נפל פיתא בבירא. שהנה רש"י (לה, טז) גם מביא את הפשט שכברת דרך פירושו מרחק הדרך וזה לשונו: כברת הארץ - מנחם פירש לשון כביר רבוי מהלך רב. ואגדה בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה (ב"ר) שהניר מצוי הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא ואין זה פשוטו של מקרא שהרי בנעמן מצינו (מ"ב ה) וילך מאתו כברת ארץ ואומר אני שהוא שם מדת קרקע כמו מהלך פרסה או יותר כמו שאתה אומר צמד כרם חלקת שדה כך במהלך אדם נותן שם מדה (קרקע כמו מהלך מיל) כברת ארץ: עכ"ל. מבואר שפשטות המילים 'כברת ארץ' לא עולה בקנה אחד עם דברי הפסיקתא והמדרש רבה וכמו שכתב רש"י הנ"ל במפורש, ואם כך הרי הפסיקתא שנקטה אחרת ופירשה "שהארץ חלולה ככברה" זו דרשה, שבניגוד לה המדרש תדשא פירש כפשוטו שהוא לשון מיל בערבית, והוא אומדן מרחק הדרך, וכמו שהביא רש"י פעם בשם ר' משה הדרשן ופעם בשם מנחם עיי"ש. כמו כן יש שפרשו עת הגריד זו דוקא בתקופת מרחשון, אבל אין צורך בחידוש זה אלא הפסיקתא ומדרש תדשא כל אחד פירש אחרת.

2) הראיה שהביא 'הכותב' מתאריך הולדת יששכר אינה מוכרחת ולהיפך ומכמה סיבות.
הכותב מניח במוחלט שלאה נתעברה ביששכר בחודש סיון על סמך הפסוק 'קציר חיטים'.

א. ברש"י סנהדרין מובא שקציר חיטים אין הכוונה בחודש סיון אלא כמה חודשים מאוחר יותר וממילא גם לגבי עיבור יששכר לא התרחש בסיון אלא בחודשי תמוז או אב.

ב. כמו כן מלבד המדרש שכותב שנתעברה באותו לילה, אין זה פשטות המקרא, שהרי הפסוק שכותב ותהר לאה וגו' לא מוכרח שנתעברה באותו לילה, שכן הפסוק כותב 'ותהר' אין כונתו שנתעברה תיכף, אלא שקודם למעשה הדודאים יעקב התגורר באוהלה של רחל, וממעשה הדודאים ואילך הוא שהה אצל לאה, ולכן כמו שאצל זבולון ודאי שלא נתעברה לאה באותו לילה [עם זאת שהגמ' והמדרש מציינים שבזכות הדודאים נתעברה בשני שבטים יששכר וזבולון] כך גם אצל יששכר לא מוכרח שנתעברה באותו לילה, והראיה שהמדרש היה צריך לדרוש שנתעברה באותו לילה זאת אומרת שהפשטות לא מוכרחת לכך, ומ"מ מדרש תדשא לא מחויב לדרשה זו ודוק.

ג. גם אם נניח שנתעבר בסיון, 'המערער' מניח שהשבטים נולדו בט' כטבעו של עולם. ואילו המדרש מוכיח מפשוטו של מקרא בכמה מקומות, שבני לאה לא נולדו כטבע העולם אלא כל שבעה חודשים, כמו כן כותב המדרש הובא במעם לועז שיששכר נולד אחר י"ב חודשי עיבור, וי"א אחר י"ד חודשי עיבור עיי"ש [כמו כן הראב"ן הכריח עפ"י גמ' שנולד אחר י"ב חודש] ואם כן הראיה לא מתחילה, שכן יששכר נולד בחודש אב של שנה הבאה וכד' המדרש הנ"ל שיששכר עיבורו לא היה לא שבע חודשים כמו שאר השבטים ולא תשע כדרך העולם אלא י"ב חודש ויותר מכך. וגם לשי' שנולד י"ב חודש הבאנו ד' רש"י שקציר חיטים לא חודש סיון אלא לאחריו.

ד. כמו כן כתבו שיששכר נולד באדר. ולא היא הוא נולד בשבט וכפי שטרחתי בהודעה כאן להוכיח. ואילו יאמר שטעות בחשבון נפלה בדבריו ותו לא מידי, החרשתי.

כמו כן כתבנו שבס' היובלים שנשתמר לפני אלפים שנה כתב במפורש שבנימין נולד בי"א חשון. (אין צורך להכביר שס' היובלים הוא ספר חיצוני, אבל אם מצאנו בו שנכתב להדיא תאריך פטירה העולה במדויק למה שנכתב בחז"ל הרי שההצלבה בין הדברים היא מכריחה ולא בחינם) כמו כן רבינו בחיי כתב, כמו כן הילקוט, ולכן אילו הדברים היו נכתבים רק במדרש תדשא והיה לזה ראיות מוכרחות הניחא, אבל לא זו בלבד שהראיות לא מוכרחות, גם מקור הדברים של מדרש תדשא מוצלב משלושה מקורות חלקם עתיקים לפני המצאת הדפוס וחלקם כמו ס' היובלים עתיקים מאד.

 

[הפקדתי ש.]

כמו כן מה שכתב בזה"ל -"ובחלק מהדפוסים פתחו בהדפיסים את מניין החודשים כהבנתם. ומנו את תשרי כחודש ראשון. וטעו בזה. כי כוונת המדרש למנות לפי ניסן. שהוא ראשון לחודשי השנה". דבריו לא מבוררים כלל, מה הכרח לתלות במדפיסים טעות פשוטה והלא ידועה שראש השנה לחדשים הוא בניסן ולא בתשרי וזה פסוק מפורש, והניחא הרב רצאבי הנז', כתב נימוק הגיוני היכן טעותם, משום שמנו את גיל האדם בראש השנה של בריאת העולם וכמו שנתבאר בארוכה בדבריו שם, ואולם לדברי 'הכותב' כאן, מפני מה טעו בטעות פשוטה. וראה מה שהרחבנו במסוגר.

[כתב המערער ראיתי את דבריו הארוכים של הרב רצאבי והוא אכן כותב שם את הרעיון המרכזי שכתבתי. אך הוא מזכיר שם בתוך דבריו כמה פעמים שזה תלוי במחלוקת מתי נברא העולם. וזה לא מובן לי. ואסביר שאלתי אם כוונתו שיום הפטירה תלוי בבריאת העולם. זה לא יתכן. כי הרי לא כתוב באף מקום שנגזר על רחל למות בחודש כך וכך לבריאת העולם. אלא ודאי כוונתו. שפירוש דברי המדרש תלויים במחלוקת מתי נברא העולם. ואם העולם נברא בתשרי אז פירוש המדרש הוא חשוון. ואם העולם נברא בניסן אז פירוש המדרש הוא אייר. אך גם זה לא מובן. כי מה שניסן הוא ראש חודשים זה דבר מוחלט. ומפורש בפסוק ראשון הוא לכם לחדשי השנה. וגם מאן דאמר שנברא העולם בתשרי יפרש שלמרות זאת ציוותה התורה למנות מניסן. ואם כן מדוע יהיה פירוש המדרש תלוי במחלוקת על בריאת העולם? עד כאן לשון 'המערער'. והערתו באה על סמך הנחה בטעות שלידת האדם וגילו מונים לפי חודשי ניסן ר"ה לחדשים ועל כן באה הערתו כנגד הרב הנ"ל. ואילו הרב הנ"ל יוצא מנקודת הנחה שגילו של אדם תלוי ונמנה לפי ראש השנה של בריאת העולם- קרי ר"ה לשנים, ולא לפי ראש השנה לחודשים ולכן יש הבדל אם בריאת העולם הוא בניסן כר"י או בתשרי כר"א. ופשוט. (ובדרך אגב, גם לדבריך, שהמדפיסים שגו ותרגמו את החודש ב' מתשרי ולא ניסן, לא ידוע להם פסוק מפורש? שניסן הוא ראש השנה לחודשים ולא תשרי) ודבריו מבוארים היטב, וכמו שכתב כמה פעמים שהיתה קבלה בידי חז"ל שבנימין מת באחד עשר בחודש השני. וכמובן שהקבלה אז (בנוגע לפטירת בנימין) שנקטה חודש שני, היתה כוונתה בבירור איזה חודש משום שלא נסתפקה ממתי מונים את החודשים, ואילו בדורות מאוחרים יותר שנפל לחז"ל ספק מתי הוא 'ראש השנה לשנה' שעל פיו מונים גיל האדם ופטירתו (אם בניסן כר"י או בתשרי כר"א) על כן נחלקו במסורת של פטירת בנימין שכתוב "בחודש השני" וכל אחד פירש אחרת את החודש השני. והערה על דבריו אם כבר היא ממקום אחר, והיא על הנהוג בזמנינו הגם שקי"ל הלכה כר"י שהוא ר"ה לבריאת העולם אנו מונים לפי תשרי. וצ"ל כד' תוס' ועדין צ"ב]

וכן לפי ההמצאה שנפלה טעות בפתיחת החודשים, הרי המדרש כותב להדיא שבחודשי "אייר ושבט" לא נולדו, ולדבריך בנימין נולד באייר, ויששכר בשבט ההיפך לגמרי מד' המדרש.

כמו כן הערנו על ראיתו מדברי הגמ' מגילה דמבואר שיעקב שהה י"ח חודש, מדברי תרגום יונתן מבואר שחולק על דרשת הגמ' וכותב שיעקב השתהה בסוכות רק י"ב חודש, ולא י"ח חודשים, ולפ"ז בהצטרף ו' חודשים בבית אל הרי יציאתו משם בעת הגעת החורף שאז נפטרה רחל והוא חודש חשון.

וזה לשון התרגום יונתן (לג פסוק יז) - ויעקב נטל לסוכות ואיתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנא ליה בי מדרשא ולגיתוי עבד מטלן בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות. הנה מהתרגום נראה שלא ס"ל את דרשת הגמרא להשוות את שנות יוסף לשנות יעקב. כי הרי חולק על חשבון החודשים המובא בגמרא. וכיון שכן אין לו הכרח לסבור ששהה יעקב בבית אל 6 חודשים דווקא. כי הרי הגמרא כתבה כן רק כדי להשלים ל22 שנה. ואם לא ידוע לנו לפי דעת התרגום כמה זמן היה יעקב בבית אל כבר נפלה הראיה על פטירת רחל בתחילת החורף ובאמת שההערה נכונה.

אך י"ל גם אם נאמר שהתרגום מסכים עם הגמרא שיעקב היה בבית אל ו' חודשים. זה יהיה ראיה שרחל נפטרה בתחילת הקיץ (!) כדברי. ולא בתחילת החורף. כי הנה הגמרא שדרשה את המילה "סוכות" בלשון רבים ולמדה ששהה יעקב בסוכות פעמיים בקיץ ופעם אחת בחורף. ולכן הוכרחה לסבור שהיה זה לפי סדר של "קיץ - חורף – קיץ".

אך התרגום שלא דרש את המילה "סוכות" בלשון רבים וסבר שהיה יעקב בסוכות רק חורף אחד וקיץ אחד. יש לכאורה מקום להסתפק האם היה שם "חורף וקיץ" או "קיץ וחורף". ובהתבונן בסדר הכתוב בפסוק "ויבן יעקב בית ולמקנהו עשה סוכות" נבין בפשטות שיסבור התרגום שהיה שם חורף וקיץ. (דהיינו שאמנם הוא מוריד 6 חודשים מחשבון הגמרא. אך הוא מוריד את חודשי הקיץ הראשונים דווקא ולא את האחרונים!) וכיון שכן גם לשיטת התרגום, יעקב עזב את סוכות בסוף הקיץ, ועבר לבית אל לכל עונת החורף שאחריו, ובעוזבו את בית אל אחרי החורף נפטרה רחל. כלומר שנפטרה רחל בתחלית הקיץ. אם כן נמצא שאין בתרגום שום מקור לפטירת רחל בחורף, ואדרבא אולי יש מקור איפכא (אם גורס כגמרא, או אם סובר כגמרא לגבי ו' החודשים בבית אל) והדבר ברור למתבונן אחר עיון וחשבון עד כאן לשון 'המערער'.

והנה כדרכו גם על הטענה שהערנו בתרגום יונתן האריך הכותב בחינם. וראשית כל נפלה אצלו טעות חמורה בדברים הפשוטים ביותר וכפי שנסביר. הנה מה שכתב 'המערער' בסוף דבריו על דברי התרגום יונתן להניח שהתרגום חלק בתרתי וכתב לדייק בדקדוק מוטעה מהפסוק בכדי להכריח את דבריו, וזה לשונו "ובהתבונן בסדר הכתוב בפסוק "ויבן יעקב בית ולמקנהו עשה סוכות" נבין בפשטות שיסבור התרגום שהיה שם חורף וקיץ" ע"כ.

וטעות חמורה זו מלמדת על הרבה מן המסקנות של 'הכותב' של שם ליבו לעיין במדרשים ולרדת לעומקם של דברים כי אם להעביר שמועה מהיכן שהוא, שכן בתרגום עצמו נכתב במפורש בזה"ל -"ויעקב נטל לסוכות ואיתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנא ליה בי מדרשא ולגיתוי עבד מטלן בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות" ע"כ. וכונת הפסוק היא שסוכות בנה לעבדיו, ובית לעצמו כמו שנתבאר להדיא בתרגום ועל כן אין שום ראיה מהסדר שנקט הפסוק, יען ואין כלל סדר (לגבי קיץ וחורף) לפי התרגום בענין של סוכות ובית, אלא יעקב בנה אותם בחופף הבית לו ולמשפחתו, ואת הסוכות לעבדיו וצאנו.

והדברים פשוטים בתרגום ועיין עוד במזרחי. ועל כן מה שנשאר לו ליישב מכח הטענה שלנו (וזו טענה אחת מהתרגום מלבד שאר הטענות) לכתוב שת"י נחלק בתרתי ולאפושי בפלוגתא בניגוד למה שאתם מיצרים על הפלוגתא בין הפסיקתא ובין מדרש תדשא. דבר נוסף מה שכתבת שיש גירסא אחרת בת"י א. זה לא מתרץ לגירסא הידועה יותר שנקט י"ב חודש ולא י"ח. ב. יותר מסתבר אחרי שת"י ראיתי שמביאים את דבריו בכמה מקומות בגי' י"ב שהגי' שמצאת י"ח, היא טעות המדפיסים שנסו להשוות בין הגמ' שנקטה י"ח ובין המדרש. ואילו כאן במקום להפיל על המדפיסים בניגוד לכל הדפוסים מחליטים אחרת ממה שהחליטו בנוגע למדרש תדשא. משונה.

וראה עוד מה שכתב בספר סדר הדורות (חלק ימות עולם - האלף השלישי - ב' אלפים ר"ח) וז"ל: בספר לחם הפנים ביורה דעה סקצ"ח, כתב נפתלי שבע רצון בפרשת מקץ ויאבק איש עמו, א"ל והא אמרת לעשרא כל דילך והא אית לך תריסר בנין, מיד אפריש, אעפ"י שעדיין לא היו לו רק אחד עשר בנים, דעם בנימין שהיתה מעוברת ממנו היו י"ב דמונין מן הבטן, וכן כתב בתרגום יונתן, לפי זה היתה מעוברת ממנו שנה ומחצה עכ"פ, כי התרגום כתב ויעקב נסע סכותה ואתעכב תמן י"ב חודש ומשם נסע לשכם ושם ענו את דינה ומשם נסע לבית אל ובנסעו משם בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה נולד בנימין וצ"ע ע"ש. וכן כתב בתרגום שני באסתר בפסוק ויאמרו עבדי המלך וגו' מדוע אתה עובר את מצות המלך וגו' אמר אנא מזרעא דבנימין דכד סגיד יעקב קדם עשו בנימין לא היה ילוד כדין נטר יתיה קיים עלמא במעי אמיה עד עדן דיסקון לארעא דישראל ויתבני בית מקדשא במקור בארעיה ותשרי שכינתיה בתחומיה. בזוהר ויחי, בנימין נתעברה ממנו בבית לבן ונולד בארץ ישראל, א"כ לא ס"ל דאשתהי בדרך או ס"ל כתרגום הנ"ל דאשתהי במעי אמו עכ"ל. מבואר מדבריו כמו שכתבנו.


סיכום
מה שרצה להכריח מהגמרא מגילה, הבאנו מד' תרגום יונתן שכותב להיפך ומדבריו עולה בהצטרף שש חודשים בבית אל עם י"ב חודש בסוכות, שהגיע זמן חורף. מה שרצה להכריח מהמדרש בפירוש המילים 'כברת דרך' כבר הבאנו שאלו מדרשים חלוקים, ומדרש תדשא נקט כפשוטו של מקרא שהפירוש למילים 'כברת דרך' הוא מלשון מידה וכפי שמבואר ברש"י במפורש. מה שרצה להסיק מכח לידת יששכר כתבנו לדחות שכן מצינו שעיבורו היה יותר מתשע חודשים והבאנו מדרש שנקטו י"ב חודש, ויש שנוקטים במדרש י"ד חודש, ועל כן הערתכם לא מתחילה.

 

[הפקדתי ש.]

את הרעיון המרכזי שכתב הכותב, כבר כתבו לפניו ראה כאן-

האם י"א במרחשון הוא אכן יום פטירת רחל אמנו

www.maharitz.co.il

ג' חשון ה'תשע''ח
האם י"א במרחשון הוא אכן יום פטירת רחל אמנו.
מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי של מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק תולדות ה'תשע"ג.

קראנו בפרשת השבוע, וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה [בראשית כ"ג, א']. איננו יודעים את זמני פטירתם של אבותינו הקדושים, ושל אמותינו הקדושות. אמנם אנו יודעים כמה שנים הם חיו, כתוב בתורה על שרה, וכן על האבות. על רבקה אמנו לא כתוב, אבל חז"ל אומרים לנו [בב"ר פר' ויחי] שהאריכה ימים, מאה שלשים ושלוש שנה. רחל ולאה, מתו בגיל צעיר. רחל, בת שלשים ושש, או שבע, לפי גירסאות אחרות. ולאה מתה, בת ארבעים ושבע. בכל אופן, תאריך יום פטירתם, אינו ידוע. אמנם שרה מתה סמוך לעקידת יצחק, וממילא זה תלוי במחלוקת אם העקידה היתה ביוהכ"פ או בר"ה. אבל י"א שמתה במרחשון וי"א בניסן. בכל אופן, הדבר לא מפורסם.

הדבר שכן מפורסם, הוא לגבי רחל אמנו. כולם יודעים שרחל אמנו נפטרה בי"א מרחשון, וזהו היארצייט שלה. דיברנו בשיעורים שעברו על התאריך ז' במרחשון, שזמן שאלת טל ומטר הוא בליל ז' במרחשון. תאריך חשוב לאחר מכן בחודש מרחשון, הוא י"א במרחשון. ישנו עוד זמן, וזהו י' במרחשון. גם ביום זה יש משהו מיוחד, אולם הדבר אינו מפורסם. כותב על כך הגאון רבי' חיים פלאגי זצ"ל [בספרו מועד לכל חי סי' כ"ו], שיום זה הוא יום של הצלחה. ביום עשירי במרחשון, הוא יום של הצלחה, כי ביום זה נולד גד. גד שהוא אחד מהשבטים, הוא נולד ביום זה. גד פירושו מזל. גד גדי וסינוק לא [גמרא שבת דף ס"ז ע"ב], דהיינו, התמזל מזלי. ולכן, מי שיפתח ביום הזה עסק מסויים, יצליח ויעשה חיל.

יודעים את זמן פטירת רחל אמנו, כי יודעים מתי נולד בנימין. מובא בדברי חז"ל, רבינו בחיי מביא שמצא במדרש תדשא, על הפסוק בתחילת פרשת שמות וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא [שמות א' ו'], הוא כותב שם את זמני הלידה והפטירה של כל השבטים. ראובן נולד בארבע עשרה בכסלו, ומת בן 125 שנים וכו', שמעון, בעשרים ואחד בטבת. לוי, בששה עשרה בניסן וכו', הוא מפרט על כל כולם, גד נולד בי' במרחשון. זהו המקור של רבינו חיים פלאגי לגבי זמן לידתו של גד. הדבר מובא גם בילקוט שמעוני שם. ילקוט שמעוני זהו ליקוטים של מדרשי חז"ל, רק שהוא סידר אותם לפי פסוקי פרשיות התורה. אבל המקור הראשון, הוא מדרש תדשא. כך כתוב, בנימין נולד בי"א במרחשון, ומת בן מאה ותשע שנה. ומאחר שיודעים מתי נולד בנימין, ממילא יודעים מתי מתה רחל. כי הרי כתוב, וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם [בראשית ל"ה, י"ז-י"ט]. לא רק שזה היה באותו יום, אלא באותה השעה. ממילא התפרסם תאריך זה, של פטירת רחל אמנו.

כיצד ליישב את הסתירה במדרשים בעניין חודש פטירתה של רחל אמנו, האם הוכרעה המחלוקת בגמרא בענין החודש שבו נברא העולם, וכיצד עבדינן תרתי דסתרי.

לענייננו, אמרנו שרחל מתה בי"א במרחשון, וכך מפורסם וידוע עפ"י המקורות שאמרנו.

אבל לכאורה, אמנם אנחנו הולכים להתפלל על קבר רחל אמנו, אולם צריך לדעת שבעצם היא אינה הסבתא שלנו. הסבתא שלנו זאת לאה, כי אנחנו מצאצאי יהודה. אבא מארי זצ"ל כתב בסוף אחד ממכתביו, אני וכו' מבני בני לאה. מפורסם שרוב התימנים מתייחסים לשבט יהודה, אם כי דוקא במשפחתנו יש אומרים שאנו לויים, רק שמאיזו סיבה השתכח העניין, משום שלא היו כהנים בסביבה, וממילא אם אין כהן שיעלה ראשון, נתפרדה החבילה ולא עלה לוי וכו'. בכל אופן בד"כ מקובל, שגם משפחתנו משבט יהודה כמו כולם. בכל אופן, רחל אינה הסבתא שלנו, אבל עכ"פ היא אחות של הסבתא, זה גם חשוב.

אבל צריכים לדעת, לא רק זאת הנקודה. חושבני שהסיבה שלא מקובל ללכת להתפלל בקבר לאה שבמערת המכפלה, אפילו שקבורים שם אברהם יצחק ויעקב ואמהות, לא בגלל שישנה בעיא של סכנה, אלא גם באופן שאין בחינה של סכנה, בד"כ מקובל להתפלל בקבר של רחל ולא בקבר לאה ושאר האמהות והאבות. כנראה הדבר אינו לחנם, שהרי כתוב, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ [ירמיהו ל"א, י"ד]. דהיינו, הקשר של עם ישראל אליה, מבחינת תפילות, מי שעומד לזכותם היא דוקא רחל אמנו. רואים גם כך, מזה שיעקב אבינו קבר את רחל בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה [בראשית מ"ח, ז']. הוא לא הכניס אותה לעיר, אלא קבר אותה על הדרך. זה היה עפ"י הדיבור. כיון שצפה ברוח הקודש, הקב"ה הודיע לו שעתידים גליות ישראל, כשיגלה אותם נבורזאדן הם יעברו דרך הקבר שלה, והיא תבקש עליהם רחמים. אבל ראיתי בפסיקתא רבתי, שם נוסף, שהם הלכו אצל אבות העולם להתפלל, ולא הועיל להם. האבות והאמהות לא עזרו משום מה. לא כתוב למה. אבל רחל, כשעברו על הקבר שלה, היא קמה והתפללה והתחננה להקב"ה. כך לאורך כל הדורות. יש בזה כנראה איזה עניין נסתר. לכן מקובל ללכת להתפלל על הקבר שלה דוקא, ולכן גם יודעים את היארצייט שלה. כדי להתפלל ביום זה, לעורר את הזכות שלה, ו'כרחם אב על בנים'. משא"כ אצל כל האבות.

בכל אופן, לגבי מה שאנו אומרים שזמן פטירתה הוא בחודש מרחשון, יש כאן לכאורה פלא עצום. עורר אותי לכך ידידנו הרב יואב חלא יצ"ו. בדברי חז"ל לכאורה מפורש, שהיא לא נפטרה בחודש מרחשון. רש"י מביא מדרש זה, והדבר מפורסם, אקרא זאת רק כדי להזכיר לכם. רש"י בפרשת וישלח על הפסוק וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ [בראשית ל"ה, ט"ז]. מה פירוש המלה 'כברת'? זאת מלה קשה. מצאנו אותה בעוד מקום, אצל בני עמון לגבי אלישע, וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ. [מלכים ב ה', י"ט]. אומר רש"י, מנחם פירש, לשון כביר. רבוי מהלך רב. דהיינו, הוא לא הכניסה לקבורה בעיר, כי היה מרחק גדול עד העיר. ויעקב אבינו, עם כל המטלטלים, המשפחה וכל הילדים, לא יכל לבוא לעיר ולקָברה כפי שעושה אדם הנמצא במקום מיושב, שהולך לקבור את מתו וחוזר. לכן הוא קבר אותה בדרך. אח"כ אומר רש"י, ואגדה, בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה (ב"ר), שהניר מצוי הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא וכו'. 'הסתיו עבר'. ובלשון חז"ל, 'הגשמים עברו'. א"כ קשה, אם הגשמים עברו והשרב עדיין לא בא, פירושו שזה קיץ. אח"כ רש"י אומר בעצמו פירוש אחר, ואומר אני, שהוא שם מדת קרקע כמו מהלך פרסה או יותר וכו'. היתה בזמנם מדה ידועה לקרקע, כמו שבזמנינו אומרים קילומטר או אלפיים אמה, אצלם היתה מדה ידועה שקראו לה 'כברת ארץ'.

גם בפרשת ויחי, רש"י מרחיב על הנושא הזה, כאשר יעקב אבינו מתנצל לפני יוסף, ומבקש ממנו לקברו בא"י, ידע שיש בלבו על שלא קבר את אמו, אפילו לא הכניסה לעיר. הוא הסביר לו, שהיו לו סיבות לכך, ושזה היה על פי הדיבור, כך היה רצון ה'. הוא מצידו היה עושה זאת, אבל היו לו נימוקים נוספים. בכל אופן, אומר רש"י, כברת ארץ - מדת ארץ. והם אלפים אמה, כמדת תחום שבת, כדברי ר' משה הדרשן. ולא תאמר שעיכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, הסיבה שלא לקחתי אותה עד מערת המכפלה, עת הגריד היה, שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה. גריד היינו יובש, כמו שמצינו בגמ' מסכת פסחים דף נ"ה ע"א ודף צ"ד ע"ב ברבי' חננאל. דהיינו, זמן של יובש. מרוב החום, הקרקע מתייבשת, הארץ חלולה ומנוקבת ככברה. נהיה סדקים באדמה, כמו אריגה ממש. ואקברה שם" - ולא הולכתיה אפי' לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שע"פ הדבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים. שנא' (ירמיהו לא) קול ברמה נשמע וגו'. והקב"ה משיבה, יש שכר לפעולתך נאם ה' וגו' ושבו בנים לגבולם. היא נענתה, והרבה בזכותה. אח"כ מביא רש"י פירוש אחר, ואונקלוס תרגם, כרוב ארעא, כדי שיעור חרישת יום. כמו לשון חז"ל 'מסיק תעלא מבי כרבא', דהיינו, שיעור שחורשים ביום אחד, זה היה ידוע בזמנם, לכן קראו לזה 'כברת ארץ'. בלשון ארמית, 'כרבא' היינו חרישה. א"כ, יש פה כמה פירושים מה הפירוש 'כברת ארץ', אולם בכל אופן לפי מדרש חז"ל, הדבר היה בזמן הקיץ, בזמן החום שהארץ מנוקבת ככברה. כברת מלשון כברה. הדבר מפורש יותר בפסיקתא רבתי, כתוב שם כך, אמר לו יוסף ליעקב, שמא שלא הכנסת אותה לקבורה משום שעונת הגשמים היתה. יוסף מנסה להגיד לאביו, כנראה זאת הסיבה שהיתה לך. אמר לו, לא, בעוד כברת ארץ, בין פסח לעצרת, בזמן שהארץ מנופה. א"כ זה ממש במפורש. גם במדרש שכל טוב כתוב, שמרוב החום, הארץ מעלה אבק, ולכן לא רצה יעקב שח"ו יהיה בזיון בלוויה, שתתמלא אבק כשאקח אותה, לכן העדפתי לקָברה מה שיותר מהר.

אם כן יוצא כך, מצד אחד אנו רואים, לפי רבינו בחיי וילקוט שמעוני, שזה היה בחודש מרחשון. מצד שני, במדרשים שרש"י מביא, ובפסיקתא רבתי ובשכל טוב, רואים שזה היה בין פסח לעצרת. כתוב במפורש שזה היה בקיץ. א"כ איך מתיישבים שני הדברים הללו? איך ניישב את הסתירה הזאת?

מובא בשם החת"ס, שישנם הרבה קושיות שמתגלגלות בבתי מדרשות, ואין פותר. לפעמים ישנן קושיות, ומתרצים ואומרים, 'מדרשים חלוקים'. הללו אומרים כך, והללו אומרים כך. ישנם כאלה שהולכים לישון אחרי זה, התירוץ הזה טוב להם. אבל אצלינו, אין דבר כזה. אלו ואלו דברי אלד'ים חיים. הכל אמת, ואין מדרשים חלוקים. ואם ישנם כאלה, זה רק נראה לנו כך, שהם חלוקים. ואכן בסייעתא דשמיא, אפשר לומר תירוץ, ותירוץ נפלא. לא תירוץ דחוק.

כידוע, יש במסכת ראש השנה [דף י' ע"ב], מחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע, תנאים גדולי עולם, רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה, נחלקו מתי נברא העולם, האם בחודש תשרי או בחודש ניסן. עוד מעט נראה, שגם מחלוקת זאת אינה מחלוקת במציאות, אלא שניהם אמרו אמת. שני הדברים נכונים, ובל"נ נגיע לכך בהמשך. בכל אופן, לפי פשטות הדברים, רבי אליעזר אומר, בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות וכו', והוא מביא לכך ראיות. ורבי יהושע אומר, בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות וכו'.

עיינתי במדרש תדשא עצמו, וראיתי שלא כתוב שם כמו שכתוב בילקוט שמעוני וברבינו בחיי, שבנימין נולד בחודש מרחשון, וראובן בחודש כסלו, ושמעון בטבת וכו'. לא כתוב את שם החודש, אלא כתוב 'בחודש הראשון', 'בחודש השני', 'בחודש השלישי' וכו'. כך הלשון של מדרש תדשא. לפי"ז, כבר נפתרה לנו הבעיא. דהיינו, מסורת חז"ל היתה מדורי דורות, על כל שבט ושבט, בחודש השני, השלישי, השמיני, התשיעי וכו'. על כל אחד, באיזה מספר חודש. אבל מה שם החודש, אם זה תשרי או מרחשון, זה כבר פירוש. כל אחד מפרש כפי שיטתו. מי שסובר ש'בתשרי נברא העולם', א"כ בנימין שנולד בחודש השני, נולד בחודש מרחשון. כי אם תשרי הוא הראשון, מרחשון הוא השני. ולפי רבי יהושע שסובר 'בניסן נברא העולם', א"כ החודש השני הוא חודש אייר. הדבר הפלא ופלא. ומה שהתקבל שהיארצייט של רחל הוא בחודש מרחשון, זה משום שאנו פוסקים 'בתשרי נברא העולם', כי ההלכה כרבי אליעזר. לכן העולם נוהג, וכך מקובל כבר מאות שנים, לקבוע את היארצייט ביום י"א מרחשון, כי להלכה קיי"ל כרבי אליעזר. אמנם, גם דבר זה אינו כ"כ פשוט, אבל רוב הראשונים אוחזים, שהלכה כרבי אליעזר. כך סובר הרמב"ם, והרמב"ן והרשב"א ועוד הרבה ראשונים. ובעצם יש לכך מקור בגמ' [ר"ה דף כז ע"א] א"ר שמואל בר יצחק, כמאן מצלינן האידנא 'זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון'? כמאן, כרבי אליעזר, דאמר בתשרי נברא העולם. הרי אומרים במוסף של ראש השנה, נקבע בנוסח לומר, 'זה היום תחלת מעשיך'. אנחנו כעת בראש השנה, בא' בתשרי, ואנו אומרים שהוא 'זכרון ליום ראשון'.

מהרי"ץ כותב [עץ חיים ח"ג דף ע"ד ע"ב], על היום הרת עולם, ש'הרת' זה מלשון הריון. כך היא הפשטות. הפסוק בנביא אומר וְרַחְמָהֿ הֲרַת עוֹלָם [ירמיהו כ', י"ז]. יש מפרשים 'הרת', שהכוונה ליום הדין. לפי דבריהם, אין ראיה. כך כתוב בספר הפרדס של רש"י, שבכל מקום שנזכר בספר משלי המלה 'דין', תרגומו 'הרת'. אבל לפי מה שמפרשים בד"כ, הכוונה להריון. דהיינו, מתכוונים לאדם הראשון, שנולד ביום זה. הרי העולם נברא בעשרים וחמשה באלול, וביום הששי נברא אדם הראשון, א"כ א' תשרי זהו יום בריאת אדם הראשון. מתכוונים על הלידה, אבל קוראים לזה בלשון הריון, כי זה תכלית העולם. זהו סוף ההריון, ולכן זה נקרא 'היום הרת עולם'. כך כותב מהרי"ץ, ואתיא כרבי אליעזר דאמר בפרקא קמא דר"ה, זו טעות דפוס, זה לא פרקא קמא אלא פרק שלישי דר"ה, כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך, כרבי אליעזר, דאמר בעשרים וחמשה באלול נברא העולם, וביום ששי הוא ר"ה נברא אדם הראשון, ובו ביום נידון, ובו ביום יצא בדימוס. יצא זכאי. פירוש, חפשי מן העוונות. ולפיכך הוקבע היום הזה יום משפט לכל הדורות, כדאמרו רז"ל, אמר הקב"ה לאדם, אתה סימן לבניך. כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך להיות עומדין לפני בדין ביום זה ויוצאים בדימוס. וזה שאמר היום הרת עולם היום יעמיד וכו'.

לכאורה התירוץ שאמרנו, הוא תירוץ נפלא. אבל מצד שני, אולי יבוא מישהו ויאמר, טוב, אבל אינני יכול להגיע לקבר רחל בחודש מרחשון, עכשיו צפוף שם, אולי אלך באחד עשר באייר, שהרי לפי רבי יהושע, יוצא שהיארצייט הוא בחודש אייר. בסדר, אנחנו לא נמנע ממנו, שילך להתפלל באיזה יום שהוא רוצה, אבל א"א לעשות מזה יארצייט. לא נשמע דבר כזה.

אמנם, יש פה קושיא. אנחנו אמרנו, שלהלכה פוסקים כרבי אליעזר, שבתשרי נברא העולם. והראיה מהרמב"ם בפרק ט' מקידוש החודש ה"ג, ומהלכות שמיטה פרק י' ה"ב. כך מדייק ממנו הברכי יוסף [בסימן רכ"ט]. גם הרמב"ן כותב כך, וכן הרשב"א והר"ן במסכת ר"ה. מצד שני, הרי"ף והרא"ש שם מביאים את המחלוקת, אולם בלי להכריע. הרי בד"כ, כשיש מחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע, הלכה כרבי יהושע. א"כ יש כאלה האומרים, לפי שיטתם, שהלכה כרבי יהושע. בתיקוני הזוהר [בהתחלת תיקון ל"ה], כתוב על הפסוק בראשית, 'בראשית אותיות בתשרי'. כבר במלה בראשית רמוז שזה היה בחודש תשרי. יש כאלה שמוסיפים "א' בתשרי", וזו המלה בראשית. נדבר נפלא. בכל אופן, גם אם הדבר מוסכם לפי רוב הראשונים, אבל כבר התוספות במקום אומרים בשם רבינו תם, 'אלו ואלו דברי אלד'ים חיים'. דהיינו, גם רבי אליעזר וגם רבי יהושע צודקים, כי בתשרי עלה במחשבה להיבראות, ולא נברא עד ניסן.

צריכים להבין זאת, לכאורה מה זה מתרץ? אם אמרת ש'בתשרי נברא העולם', איך כעת אתה אומר שזה רק במחשבה? אלא התשובה היא כך. כשאתה אומר 'עולה במחשבה' אצל בן אדם, זהו דבר שיכול להשתנות. 'ביום ההוא אבדו עשתונותיו'. אדם חושב ורוצה, אבל בסוף לא נהיה שום דבר. אולם אצל הקב"ה, מחשבה זה כמו מעשה. כי מה שהוא חושב, בטוח שייעשה. לכן אפשר לקרוא לזה מעשה.

אבל יש פה משהו יותר עמוק. התוס' פה באים לתרץ איזו קושיא. מצד אחד אנו אומרים, הלכה כרבי אליעזר. כמו שהגמ' אומרת, כמאן מצלינן? אם קבעו זאת בתפילה, פירושו שכך נפסק להלכה. מצד שני, לגבי התקופות קיי"ל כרבי יהושע. דהיינו, הרי יש ארבע תקופות. תקופת ניסן, תקופת תמוז, תקופת תשרי, תקופת טבת. החשבון בזה הולך לפי רבי יהושע. דהיינו, ביום רביעי של תחילת בריאת העולם, ממנו החשבונות הולכים, אבל לפי מה שאמר רבי יהושע. כגון, לגבי ברכת החמה. מתי אנו מברכים ברכת החמה? בניסן או בתשרי? בחודש ניסן. פעם בעשרים ושמונה שנה, אומרים ברכת החמה ביום רביעי של בריאת העולם, וזה הולך לפי רבי יהושע. א"כ לכאורה אנו סותרים את עצמנו. כי לגבי התקופה, אנחנו עושים כרבי יהושע. הרש"ש כבר שואל את השאלה הזאת, ונשאר בתמיהה. איך אנחנו תופסים את החבל בשני ראשיו, ולגבי התקופה אנו פוסקים כר' יהושע?

ישנם כמה תירוצים כיצד להסביר זאת, אבל תירוץ נפלא אומר הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש. הוא כותב הפלא ופלא, ממש דבר גאוני. הוא מביא מדרש חז"ל, שבבריאת העולם, המאורות והמזלות היו פועלים במהירות עצומה. מה שבד"כ לוקח אצלנו ששה חדשים, אז זה לקח ששה ימים. כאשר הגיע בריאת אדם הראשון, לפי המזלות זה כבר היה חודש תשרי. אבל אחרי חטא אדם הראשון, המזלות הולכים באיטיות, כמו במשך כל הדורות. אולם לפני כן, הדבר הלך במהירות עצומה. א"כ צודק רבי יהושע, וגם רבי אליעזר. מה שאמרת רבי יהושע, שבניסן נברא העולם, זה אמת. ומה שר' אליעזר אומר, שאדם הראשון נברא בחודש תשרי, גם זה אמת. שני הדברים צדקו יחדיו. ומה שאנו הולכים לתקופה לפי חודש ניסן, זה גם נכון, כי אז השמש נתלתה בבריאת העולם, אבל המזלות אז הלכו במהירות עצומה. הרי המזל של חודש ניסן הוא טלה, ושל חודש תשרי הוא מאזניים. א"כ זה הגיע במהירות עצומה, ונהיה מזל מאזניים. דרך אגב, גם המאזניים זה סימן של המשפט, ששוקלים את מעשי בני אדם במאזניים. הקב"ה כבר עשה זאת בטבע, אפשר לראות באופן מוחשי את העניין של המשפט.

וכך כותב בעל יערות דבש, זה בדרוש הראשון שלו [דף ז' ע"א], והדבר ממש מתוק מדבש. כשמו כן הוא. הוא כותב כך, מה שאמרו דבתחילת הבריאה בניסן או בתשרי, הכוונה אי תליית המאורות היה בראש מזל טלה, או בראש מזל מאזנים. וכמבואר במדרש רבה בראשית [פ"י ד] כי קודם חטא אדה"ר היו המאורות גלגלים הולכים במהירות למאוד, ואח"כ הולכים במתינות למאוד בקלקול החטא. ובזה יובן, כי המאורות נתלו בתחילת ליל ד' במזל טלה, כי הוא ראש למזלות, ולכן ניסן ראשון לחדשים, וגם ראוי שבו יתחילו המאורות להלך, ומשם יקחו דרכם, אך מיהרו לסבב גלגל המזלות בהלוכן ממערב למזרח, עד שכאשר הגיע יום הששי אחר חצות, הגיעו המאורות למזל מאזנים שהוא תשרי וכו'.

א"כ מובן למה לתקופה אנו הולכים לפי רבי יהושע, כי אדם הראשון נברא ביום הששי. דהיינו, כשאתה אומר שזה היה בניסן, זה לא שבפועל זהו חודש ניסן כמו שאצלנו, כי מה שאצלנו לוקח ששה חדשים, בזמן ההוא זה היה במהירות של כמה ימים. לפי"ז כל הדברים מסתדרים. והוא כותב בסוף, וזה ברור ואמת. ומה עמקו מחשבות חכמינו ז"ל, ואיש בער לא ידע.

יוצא לפי"ז, שכאשר אנו אומרים שי"א במרחשון זהו תאריך הפטירה של רחל, זה לפי מאן דאמר שבתשרי נברא העולם, ממילא זהו החודש השני. לא שייך לבוא ולהגיד שזה יהיה בחודש אייר אליבא דר' יהושע, וכפי המדרשים ההם. לפי תירוצו, הדבר לא הולך. כי זה היה רק בשנת הבריאה כמובן.

בתשובה להערה מהקהל: אבהיר את הדברים יותר, לא נערבב את כל השיטות והדעות, כי יש פה כמה פירושים, אבל התשובה היא כזאת. המדרשים שאמרו שרחל מתה בין פסח לעצרת, סוברים כרבי יהושע, שבניסן נברא העולם. המסורת היתה, שהיא מתה בחודש השני, אבל כל אחד פירש לשיטתו. מי שסובר שבתשרי נברא העולם, ממילא היארצייט הוא בחודש מרחשון, וא"כ הוא לא יפרש 'כברת ארץ' שזה ככברה, אלא יפרש כהפירושים האחרים, מלשון כביר או שזו מדת ארץ. הפירושים במדרשים ויתר הפרטים, הם תולדות של המקור. אבל הדבר בעצמותו, הוא אמיתי, ואין סתירה בזה. רק איך לפרש את הפסוק, כל אחד מפרש לפי שיטתו. בכל אופן, זה לא הולך לפי הפירוש של רבי יהונתן אייבשיץ. ויש עוד להתעמק בכוונת דבריו, ולא באתי אלא להזכיר.

עניין זה, שכל הדברים, הן ר' אליעזר והן ר' יהושע, הם אמיתיים, מובא בקיצור גם בספר נחלת יוסף [פרק כ' דף קי"ח ע"ב], אבל הוא מוסיף עוד פירוש. בהתחלה הוא כותב כך, ראוי להתבונן, היאך נחלקו אבות העולם בדבר המציאות, וכי אחד יהיה שקרן ח"ו? אבל שמע בעיון הזך יראו כי אלו ואלו דברי אלד'ים חיים. הוא מביא פה את המהלך שאמרנו, וכותב זאת בשם הגאון הר"י מפראג. דהיינו ר"י אייבשיץ שהזכרנו. אח"כ הוא מביא את המקובלים, שיש להם דעה אחרת בזה, איך שניהם אמת. יסוד תירוצו הוא, ששני הדברים נכונים. יש הריון, ויש לידה. כאשר למשל שואלים על בן אדם, האם הוא נמצא או לא? אחד אומר שהוא נמצא, והשני אומר שהוא לא נמצא. מדוע הוא אומר שאינו נמצא? כי לא רואים אותו. אבל השני שאומר שהוא כן נמצא, הוא מתכווין שהוא נמצא בבטן אמו. זו המחלוקת בין רבי יהושע לר"א. אחד מדבר על התקופה הראשונה, כמו שרבינו תם אמר, "במחשבה". דהיינו, השלב הראשון, שבעצם העולם לא קיים. אבל אם תגיד שהוא קיים, גם אתה צודק, כי הוא קיים בצורה נסתרת. והשני מדבר, מתי שבפועל זה קרה. כך הוא כותב. אני חושב שהוא מתכוין לדברי רבינו האר"י זיע"א בשער הכוונות ענייני ר"ה. בכל אופן, יסוד הדברים הוא אותו דבר. האדם הוא עולם קטן, והעולם הוא עולם גדול. כל מה שאירע לזה, אירע לזה. יש באדם בחינת עיבור, ובחינת לידה. האדם הוא בבחינת עיבור בבטן אמו. אם ישאל עליו השואל, אם יש אדם זה בעולם, ואחד ישיב כי אינו, אמת דיבר. שהרי עדיין לא נראה ולא נמצא כי אם בכח ולא בפועל, והווייתו היא בהעלם גדול. ואם אחר ישיב לשואלו, כי ישנו בעולם, גם כן אמת דיבר, שהרי כריסה בין שיניה, ואנו ממנו מרגישים התנועה, מרגישים את תנועות העובר בבטן אמו, אף על פי שהוא עדיין בהעלם, אבל הוא בעולם. זה לגבי האדם, שהוא עולם קטן. כך הדבר בעולם הגדול. רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, הכוונה על בחינת עיבור העולם, שהיה בהעלם ובכח. ור' יהושע אומר, בניסן נברא העולם, הכוונה על בחינת הלידה, שנתהווה העולם בגלוי ובפועל בחודש השביעי להריון, כי יולדת לשבעה יולדת למקוטעין, וזהו סוד היום הרת העולם, לשון הרה והריון. לפי דבריו, נקטו בדוקא את הלשון הריון.

השלמה בעניין תאריך פטירת רחל אמנו, ביאור דברי רש"י בפרשת וישלח, מהו "סתיו", ושיבוש השפה העברית. תירוצים נוספים לסתירה בעניין זמן פטירתה, והערות עליהם.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי של מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק ויצא ה'תשע"ג.

דיברנו בשיעור שעבר על זמן פטירתה של רחל אמנו ע"ה, שלכאורה ישנה סתירה מתי היא מתה, האם בי"א במרחשון, או באייר. מפורסם וידוע שעולים לקברה ומתפללים בי"א במרחשון. ביום זה במיוחד, מגיעים הכי הרבה אנשים. גם אם מגיעים כל ימות השנה, אבל בי"א מרחשון מגיעים המונים. דבר זה קיים כבר מאות שנים. כבר בעל מעם לועז, לפני שלש מאות שנה, כותב שיהודי ירושלם הולכים לקבר רחל. הוא לא אומר באיזה יום, כנראה רק אח"כ התפרסם היום הזה.

בכל אופן לכאורה, יש לכך סתירה מדברי רש"י, ודיברנו כיצד לתרץ את הסתירה. בכדי להבין יותר טוב את העניין, נביא את לשון רש"י בפרשת וישלח, על הפסוק וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ [בראשית ל"ה, ט"ז]. מה זה 'כברת ארץ'? אומר רש"י, ואגדה, בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה (ב"ר), שהניר מצוי הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא. בזמן הזה, שהארץ חלולה ומנוקבת, דהיינו מרוב החום נתייבשה הקרקע, והניר מצוי, הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא. לכאורה זהו חודש אייר. השרב היינו, החום הגדול של חודש תמוז, הוא עדיין לא בא.

חושבני, שמי שקצת ידקדק בלשון רש"י, ייראה לו הדבר משונה. מה הפירוש 'הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא'? איפה הסתיו ואיפה השרב...? מה זה 'סתיו'? באיזה חודש הוא הסתיו? איך רש"י קפץ ודילג מתחילת השנה, לסוף השנה?

רק תדעו לכם רבותי, איך בלבלו את כולנו. העברית של היום, בלבלה לנו את המושגים. במושגים של העברית היום, הסתיו הוא בתחילת החורף. חושבים שבין הקיץ לחורף יש את הסתיו. כך הכניסו לילדים בבתי הספר, ובלבלו אותם. אבל ברוך ה', לא לנצח.

שאלה מהציבור: אבל יש ארבע עונות, וכל עונה היא שלשה חדשים.

תשובת מרן שליט"א: אתה אומר ארבע עונות, אבל אינני יודע, בואו נראה מה כתוב בתורה, עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ [בראשית ח' כ"ב]. 'וקיץ וחורף' תרגומו וקֵיטָא וסִתְוָא. הרי שאונקלוס מתרגם את המלה חורף, כמו סתיו. לכן צריכים לדעת, מישהו בלבל אותנו.

אקדים לכם, ישנו ספר שנקרא שפה ברורה, שם הוא מביא את כל השגיאות של השפה העברית של היום, אם ברצון או בלי כוונה, וזהו אחד מהם. הרבה מלים השתבשו בעברית של היום. ישנם שיבושים גמורים, וישנם חצאי שיבושים, ויש שהרחיבו מושגים או קיצרו מושגים, וערבבו עניינים. הוא כותב בדף מ"ט כך, סתיו. הנכון, זה חורף. השגוי, עונת המעבר בין קיץ לחורף. כך בעברית של היום. זוהי שגיאה, והוא צודק בהחלט.

ראשית, משום שהתרגום הוא הוכחה. כי תרגום 'חורף', 'סתוא' כמו שאמרנו. אבל יתרה מכך, ישנה גמרא מפורשת בבא מציעא [דף ק"ו ע"ב], ולפי כל התנאים שם, הדבר הוא כך, רק שהפרטים הם אחרים. הרי מבואר בתורה שישנן שש עונות בשנה. זֶרַע, וְקָצִיר, וְקֹר, וָחֹם, וְקַיִץ, וָחֹרֶף. 'זרע', היינו זמן הזריעה. 'קציר', זה יותר מאוחר, אבל הפסוק הביא את שניהם יחד, 'זרע וקציר'. אח"כ, 'וקור וחום'. ואח"כ 'וקיץ וחורף'. קור וחום אינם בדיוק קיץ וחורף, משמע שהם שני דברים שונים, זה לא שהאחד מסביר את השני. 'וקור וחום וקיץ', זה לא לפי הסדר, אלא שהפסוק הסמיך את הקיץ לחום, מפני שהם קרובים זה לזה. בכל אופן, יש לנו שש עונות השנה. זרע, וקציר, וקור, וחום, וקיץ, וחורף. באים התנאים ומסבירים לנו מתי זה. כתוב בגמ' שם כך, רשב"ג משום ר"מ אומר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו, חצי תשרי, מרחשון, וחצי כסליו, זרע. חצי כסליו, טבת, וחצי שבט, חורף. חצי שבט, אדר, וחצי ניסן, קור. חצי ניסן, אייר, וחצי סיון, קציר. חצי סיון, תמוז, וחצי אב, קיץ. חצי אב, אלול, וחצי תשרי, חום. רבי יהודה מונה מתשרי, ר"ש מונה ממרחשון. א"כ כל עונה היא חדשַיים. רק שלפי דברי התנא הראשון, הוא מתחיל מחצי תשרי. התנאים האחרים, גם עושים חדשַיים רצופים, אבל כאן יש ביניהם ויכוח, האם להתחיל מתשרי או ממרחשון. לפי דעת רבי יהודה, 'זרע' מתחיל מתשרי, וא"כ החדשיים המלאים הם תשרי ומרחשון. וכן הלאה. והתנא השני, ר' שמעון, מתחיל ממרחשון, ולפי דבריו יוצא שנגמר החום בסוף תשרי, ולא בחצי תשרי.

מסביר רש"י כאן כך, קציר, כנגד זרע. זה בתחילת גשמים, זה בתחילת החמה. וקיץ, כנגד חורף. וחורף, מסביר רש"י מה זה חורף, הוא חָזקו וחָרפו של סתיו, דהיינו הסתיו החזק, וימי צינה. לשון (איוב כ"ט) כאשר הייתי בימי חרפי חוזקי ועיקרי. דהיינו, כשהייתי עוד צעיר וחזק. קיץ, הוא חזקו של יובֶש. ועל שמייבשין באותו פרק תמרים ותאנים לקציעות, והן נקראין קיץ, כדכתיב (שמואל ב טז) הלחם והקיץ לאכול הנערים וגו'. קור, הוא סופו של סתיו. וכן חום, סופו של שמש. וכן כל אחד שני חדשים, י"ב חדשים לששה עתים. א"כ, החורף הוא הסתיו החזק. לפי"ז יוצא, שהסתיו הוא ארבעה חדשים. יש עונה שנקראת חורף, ויש עונה שנקראת קור, כל אחד מהם הוא חדשיים, אבל ארבעתם יחד נקראים סתיו. לא כמו בעברית החדשה, עִוְרית.

ממילא, לאחר שאנו כבר יודעים זאת, שאף אחד לא יתפלא על רש"י, כי הוא כתב יפה מאד, 'הסתיו עבר'. הוא מתכוון לומר, במלים שלנו, שהחורף עבר. אחרת, מי שיקרא סתיו, לא יבין איך רש"י קפץ מהתחלת השנה לסוף השנה. אבל כעת הדבר מובן.

והנה האמת היא, שרש"י שינה קצת מלשון המדרש. חז"ל אמרו לשון 'שהגשמים עברו'. כך בבראשית רבה, שזהו מקורו של רש"י. לא כתוב שם 'שהסתיו עבר'. אבל כנראה רש"י העדיף לקחת את לשון הפסוק בשה"ש, כי הנה הסתיו עבר. כי אם אתה אומר 'שהגשמים עברו', הדבר תלוי באלו חדשים. לכן הוא העדיף לדבר על כל חָדשי הסתיו.

בכל אופן לעניינינו, שאלנו קושיא חזקה מאד. רש"י אומר 'הסתיו עבר', פירושו שהיגענו לניסן, ו'השרב עדיין לא בא'. א"כ מה נשאר לנו? חודש אייר, שהוא באמצע. אבל מצד שני הכתוב אומר, וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ [בראשית ל"ה, ט"ז], וגם אח"כ יעקב אבינו אמר זאת ליוסף, וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה [בראשית מ"ח, ז']. חז"ל מסבירים לנו, שהכוונה 'כברת ארץ', לזמן שבין הסתיו דהיינו החורף, לבין ימות הקיץ החמים דהיינו השרב. ממילא זה יוצא בחודש אייר או סיון. א"כ איך עושים זאת בחודש מרחשון?

אמרנו תירוץ נפלא על קושיא זאת. כתוב, שבנימין מת בחודש השני. לא כתוב שם החודש, אלא מספרו. א"כ זה תלוי במחלוקת מתי נברא העולם. האם בתשרי, או בניסן. דהיינו, קבלת חז"ל היתה מדורי דורות שבנימין מת באחד עשר בחודש השני. ובאותו יום ובאותה שעה, מתה רחל. ממילא בדורות המאוחרים, כל אחד פירש את 'החודש השני' לפי שיטתו. מאן דאמר שבתשרי נברא העולם, אמר שזה היה בחודש מרחשון, שהוא החודש השני. וכך התקבל, משום שהלכה כרבי אליעזר, שבתשרי נברא העולם. העיקר הוא כשיטתו. ומאן דאמר שזה היה בחודש אייר, הסביר כך את הפסוק, בגלל שהוא סבר כרבי יהושע. תירוץ זה נראה לי לאמיתה של תורה.

אבל ראיתי גם תירוצים אחרים. חכם אחד רוצה לתרץ, שכל העניין של קיץ וחורף, דהיינו קביעות החדשים, נהיה רק אחרי מתן תורה. אבל לפני מתן תורה, הדבר היה שונה. כמו להבדיל, אצל הערבים. הרי אצל הערבים, כל שנים עשר חדשים זה שנה, בלי קשר לשנות החמה. הרי בני ישמעאל, הערבים, מונים ללבנה. ובני אדום, הנצרים, מונים לחמה. א"כ בכל חודש וחודש, הזמנים אצלם משתנים. יש להם חגים, ובמשך השנים, פעם זה יכולים להיות בקיץ, ואחרי כמה זמן יכולים שיהיו בחורף. אצלם השנה יותר קצרה, אין להם התאמה עם החמה, כמו שיש אצלנו. הם שניהם בקצוות, ואנחנו באמצע. הישמעאלים מונים רק לפי הלבנה, וא"כ כשנגמרו שנים עשר חדשים, נגמרה שנה ומתחילים שנה חדשה. ואצל הנצרים, הכל הולך לפי החמה. אבל אצל עם ישראל, אנו עושים את החדשים גם לפי החמה וגם לפי הלבנה. לכן אנו מוסיפים שנה מעוברת כל כמה שנים, כדי להשלים את מה שחסר. לתאם את החמה והלבנה. זוהי חכמה המצויה רק אצל עם ישראל. הערבים בכלל אינם מבינים בין ימינם לשמאלם, הם לא יודעים לעשות את החשבונות. הרי גם לפי דתם אסור לעשות חקירות. א"כ הם נשארו בלי שכל, בלי להבין.

יש חידה בספרים, איך יכול להיות על בן אדם, אחד יגיד עליו שהוא בן שבעים ושמונה, והשני יגיד שהוא בן שמונים? ושניהם לא טעו. כי יש הבדל. הערבי יגיד שהוא בן שמונים, כי הוא עשה חשבון לפי השנים שאצלם, שזה נגמר יותר מהר. אבל אצלינו, הוא פחות בשנתיים. בגלל תוספת אדר שני לפעמים, יוצא הבדל בהפרשי השנים.

א"כ בא החכם הזה, ואומר תירוץ. מה אתה שואל? איך יכול להיות שמרחשון היה בין הסתיו לבין השרב? פשוט מאד, כך זה יצא. הזמן התחלף במשך השנים. לדוגמא, חג הפסח, שכבר לפני מתן תורה, כבר בזמן אברהם אבינו היה פסח, א"כ לפני מתן תורה לא חייב היה שיחול פסח דוקא בחודש האביב, זה יכול היה להיות גם בחודש מרחשון. כך הוא כותב לתרץ [קובץ זרע יעקב כ"ו], ידוע ששנות החמה יותר משנות הלבנה אחד עשר יום. לכן אנו מצרפים י"א ימים אלו שבכל חודש כל שלוש שנים, ועושים אדר שני. בצאת ישראל ממצרים, ניתנה מצות קרבן פסח בחודש האביב. משום הכי נתחדשה מצוות עיבור השנה. בלי עיבור, אם לא היה עיבור שנה, היה פסח פעם באמצע החורף, ובתחילת החורף, ובאמצע הקיץ. לכן עושים עיבור, כמו שכתב הרמב"ם [פרק ח' מקידוש החודש סוף הל"א]. ויש לומר, שכל עניין עיבור השנה, נתחדש אחרי יציאת מצרים, כדי לעשות את הפסח בזמן. אבל לפני זה, לא היתה המצוה, ולא היה עיבור שנה, וגם לא היה בית דין הגדול שיעבר את השנה. לא היה משה רבינו, אין מי שיעבר את השנה, אם כן הזמן מתחלף. תשמעו, לכאורה זה נשמע תירוץ גאוני. אם כן היו שני הלבנה הולכות בלי עיבור, ושפיר היה שזמן הסתיו עבר, והשרב עדיין לא בא. א"כ אין בעיא. יכול להיות לפי"ז, שחודש מרחשון יהיה בין החורף לקיץ. כך הוא טוען.

לכאורה גם התחדש לנו דבר, מהפסיקתא רבתי פ"ג. אנחנו ידענו רק על כך שאבותינו עשו קרבן פסח, אבל פה רואים שהם עשו גם את חג השבועות, חג מתן תורה. כי כתוב בפסיקתא שיעקב אמר ליוסף שרחל מתה בין פסח לעצרת, דהיינו חג השבועות. ולטענתו זה יכול להיות במרחשון וטבת.

אולם פירכא לדבריו, שדבר זה אינו נכון. כי גם לפני מתן תורה, היו עיבורים. הדבר מפורש בפרקי דרבי אליעזר פרק ח', בעשרים ושמונה באלול נבראו חמה ולבנה. ומניין שהוא שנים וחדשים וימים ולילות שעות וקצים ותקופות ומחזורות ועיבורין, היו לפני הקב"ה, והיה מעבר את השנה. ואחר כך, מסרן לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר (בראשית ה, א): "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם". מניין עולם לכל תולדות בני אדם. אדם, מסר לחנוך, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה, שנאמר (בראשית ה, כ"ב): "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים" וגו'. ויתהלך חנוך, בדרכי מניין העולם, שמסר אלהים לאדם. וחנוך מסר לנֹח סוד העיבור, ועיבר את השנה. ואמר (בראשית ח, כ"ב) "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף". זרע, זה תקופת תשרי. קציר, זו תקופת ניסן. קור, זו תקופת טבת. וחום, זו תקופת תמוז. וקיץ בעתו, וחורף בעתו. מניין החמה ביום, ומנין הלבנה בלילה, לא ישבותו. נֹח, מסר לשֵׁם, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה. ושם מסר לאברהם, ונכנס בסוד העיבור ועיבר השנה. אברהם מסר ליצחק, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה לאחר מותו של אברהם, שנאמר (בראשית כה, יא ): "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ", שנכנס בסוד העיבור. יצחק מסר ליעקב, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה. מפורש פה, שבכל הדורות היו מעברים. היה להם את החכמה הזאת, לדעת לתאם את החמה עם שנת הלבנה. יעקב מסר ליוסף, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה במצרים. מת יוסף ואחיו, נתמעטו העיבורין מישראל. אז הם כבר היו במצרים, אבל מה שדיברנו על רחל זה היה קודם. אח"כ זה התחדש שוב, שנאמר (שמות י"ב, א), "וַיֹּאמֶר יְ"יָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". מהו 'לאמר'? אמור להם לישראל, עד עכשיו אצלי היה סוד העיבור, מכאן ואילך שלכם הוא לעבר את השנה. בין יוסף למשה, בתקופה שהיו בגלות מצרים, לא היה מי שיעבר, אבל מעכשיו תמשיכו אתם לעבר.

בכל אופן כתוב כאן במפורש, שמימות עולם, מזמן אדם הראשון, תמיד היו עיבורים. א"כ לא יכול להיות שבחודש מרחשון יהיה פסח, בין הסתיו לימות השרב. לכן חייבים להגיד את התירוץ שאמרנו. (יש דעות נוספות, כגון שלפני מתן תורה מנו לפי שנות החמה בלבד וכו'. אבל לפי הלבנה כדבריו, לא מצאנו).

יש תירוץ נוסף על קושיא זאת, אבל גם הוא תמוה. יש שרצו להגיד, שהיא התחילה להקשות בלִדתה בחודש אייר, אז התחילו לה צירים ובדקי מיתה, וא"כ היא היתה צריכה שמירה בכל החדשים הללו, עד מרחשון. כך רצו לתרץ, כאילו שהיא מתה פעמיים. היא מתה באייר, והיא מתה גם במרחשון. זהו תירוץ מחוכם, אבל קצת מוזר. וכי בגלל שהיא התחילה אז להקשות בלִדתה, אפשר לקרוא לזה שהיא מתה? אלא מה, הם רוצים להגיד, כך מובא פה בספר אוסרי לגפן, שהיא התכוננה חצי שנה למות, לכן הדבר נקרא שהיא כבר מתה. לדבריו מקצת מיתה כמיתה.

אבל לכאורה, בשביל מה היה צריך יעקב אבינו לספר ליוסף מתי זה התחיל? הרי הוא רצה להסביר לו למה הוא קבר אותה בדרך, א"כ מה זה משנה מתי היא התחילה להקשות? בסוף הוא אומר, שהיא רצתה להגיד לו שהיא מוותרת על חלקה במערת המכפלה, כדי להיקבר בדרך אפרתה ע"מ שיוכלו להתפלל שם. אינני סובר כי זה תירוץ. עכ"ל.

 

[ספרייה תורנית]

https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=49653#p=210&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr=

https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=53907&st=&pgnum=122