מאמר אגדה יוֹם הַשָּֽׁלֶג/ ליקוט

בעקבות האשכול המעניין שלג במבט תורני

אין הארי מסוכן כמו ביום השלג/ בבית אלקים נהלך ברגש נוטריקון ברד רוח גשם שלג/ מה הקשר בין השלג לפרשת ויגש/ מי זה ר' אייזיק דרשן/ איזה סגולה יש בשלג/ מדוע ר' סעדיה גאון הוצרך לגלגול שלג

וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶֽת-הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּֽׁלֶג, כל השנה כולה אין הארי מסוכן כמו ביום השלג כשבא אדם נגדו זורק את השלג עם רגליו בין עיני האדם עד שלא יכול לראות והורגו. (רש"י דהי"א יא, כב)

קדימו וחשיכו בבי כנישתא כי היכי דתוריכו חיי, ואם ישיאך יצרך לא כל השעות שוות, היום קצר, מלאכתך מרובה לעשות, גשמים יורדים, שלג בא על הארץ, רוחות נושבות בזעף, אל תצא מהר מביתך ושמור נפשך, אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו זו היא דרך הישרה שיבור לו האדם לעבוד את ה', ואדרבה בברד רוח גשם שלג אתהלך לפני ה' בארצות החיים, ובבית אלקים נהלך ברגש נוטריקון ברד רוח גשם שלג. (רבי שמואל אבוהב בצוואתו משמרת הקדש שבראש ספרו דבר שמואל)

והמפרשים אמרו דרך רמז בבית אלקים נהלך ברגש ראשי תיבות בחמה רוח גשם שלג, שהיצר הרע מפתה לאדם שיתפלל בביתו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, או ברוח סערה ישב רוחו יזלו מים, או בשלג כצמר כפור כאפר יפזר משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמוד, והוא יכפה את יצרו וילך לבית הכנסת ולפום צערא אגרא. (אורחות יושר פ"י)

שבט ראש חודש שלו באחד מימי בגדה"ז. (לבוש סי' תרפ"ה). מצאתי כתוב לעולם כשחל ר"ח שבט ביום ד' אז הוא קר ושלג גדול באותו חורף, והסי' הוא ויגש ר"ת יום ו' ג' שבט, כי אז הוא כך בדוק ומנוסה, והיירא דבר ה' הניס וגו'. [אייזק דרשן [1]]. (אליה רבה שם סק"ד)

בפרי מגדים או"ח סוף סי' תרפ"ה באשל אברהם מביא מספר אליה רבה שמצא כתוב [2] בשם הגאון ר' אייזיק דרשן כשחל ר"ח שבט ביום ד' אז יהיה קור גדול ושלג גדול באותו חורף וסימנך ויג"ש. בילדותי היו מראים בבי מדרשא דקהילת טארנוב דבר זה לחידוש גדול, ושאלו ע"ד פירוש הסימן ויג"ש ופתרונה [3], והיו פותרים באופן זה עפ"י ראשי תיבות, ו' יהיה ג' שבט שלג וקור גדול יהיה. ופעם אחת אירע בשנה כיו"ב שהיו בה שריפות גדולות ר"ל, אז הוסיפו אח"כ לרמז וגם שריפות גדולות יהיו, ה' ישמרנו. (דור דעה ח"א עמוד צ"ה). ובשם ר' לוי יצחק מברדיצ'וב זצוקללה"ה אומרים להיפך שזה סימן טוב, כי סימן הנוטריקון הוא שובע גדול יהיה וזול. [עיטורי תורה בשם האוצר] (ילקוט חמישאי)

סגולה לשכחה, כתבו המקובלים [4] יטול משלג ראשון שנופל על הארץ וירחץ עיניו ומצחו, כי שלג גימטריא שכחה. (ספר זכירה להר"ר זכריה סימנר ז"ל)
סגולה לזכרון, ירחץ מצחו בשלג שלש פעמים כי שלג בגי' שכחה. (משנת חסידים מסכת שארית יום ראשון פ"ב מ"ד, פע"ח שער הנהגת הלימוד)

על דרך ששמעתי בשם רב סעדיה גאון, שפעם אחת בא אצלו אחד מתלמידיו פתאום בלילה ומצא אותו שהיה מתגלגל בשלג, והיה התלמיד עומד משתומם ונחרד ונרתת, ואמר לו רבי כלום ח"ו אתה צריכין לתשובה ביסורים וסיגופים גדולים כאלו, ואם הדרת כבודו שמעולם נשמר מכל ליכלוך והרהור עבירה מסגף עצמו כך, מה נעשה עוד אנחנו איזובי קיר מלאים פשעים ועונות מנעורינו, הלא לא יספיק לנו כל מיני צער ויסורים בסיגופים גדולים מרים כמות לפי ערך הדרת מעלת כ"ת שיהיה צריך לגילגול שלג. והשיב לו תדע שמעולם לא עשיתי כזאת, כי ידעתי בנפשי שלא עברתי על עבירה כזו ח"ו שאהיה צריך לכזה, ואך למדתי דרך הזה מבעה"ב אחד שבאתי לבית מלונו ונתאכסנתי אצלו, והוא לא היה מכיר בי אם אני בעל תורה או לא, וכבדני כערך הכבוד שעושין לכל אדם מהמוני עם ב"י, ואח"כ יצא הקול בעיר שאני באתי לשם, ונתאספו כל בני העיר אנשים ונשים וטף ובאו כולם לכבודי כדרך אנשי ישראל שכבוד ת"ח יקר בעיניהם, וכולם מכבדין אותי ומספרין בשבחי ומשמשין אותי למאוד, וכראות הבעה"ב שכן הוא התחיל גם הוא אח"כ לכבדני בכבוד גדול ונורא מאוד ולעשות לי כל מיני יקר וגדולה כפי השגת ידו ויותר, וכשרציתי לצאת משם לשום לדרך פעמי וכל בני הקהילה עומדים ללויני, ויפול הבעה"ב לפני רגלי ויבך ויתחנן לי לאמור ימחול נא כ"ת לי על כבודו, ואמרתי הלא כל הכבוד הזה עשית לי מאשר היה בידך ובכוחך לעשות, ומה היית יכול לעשות עוד בכבודי, והשיבני אני מפייסו על השעה הראשונה שלא הייתי יודע במעלות גדולות אדמו"ר, ולא כבדתו בכבוד הראוי לכבודו הרמתה, רק כפי שמכבדין שארי אנשים, ע"ז אני נופל לפני רגלי אדומ"ר ומבקש מלפניו יסלח אדוני לעבדו על מעט הכבוד שעשיתי לו, שלא ידעתי אז בגדולת אדמו"ר. ואלה הדברים נכנסו בתוך מעמקי לבי, אם בכבוד בשר ודם נפל לפני בבכי ובתחנונים שאסלח לו על העבר, מכש"כ דכש"כ בגדולת יוצר בראשית שידעתי בטוב אשר עתה נתרבה הדעת וההכרה אצלי ביותר ויותר מאשר ידעתי מאז, ועתה גדלה עבודתי ויראתי ואהבתי אליו ביתר שאת לפי ערך גדולת ההכרה בו, ועל העבר אני מתחנן ומבקש מלפניו ומסגף עצמי בסיגופים האלה שימחול לי על מיעוט עבודתי וקטנות יראתי ואהבתי בימים שעברו, כי מצער הוא מאוד לפי ערך העבודה שראוי לעבדו בפחד ובאימה כאשר עתה אני מכיר בו, ולא זו בלבד שהוא בחינת הכלליות תשובה על העבר, אף גם בעזה"י בכל יום ויום אני מכיר יותר בגדולתו לפי שכלי ועבודה רבה נוספת אלי בכל עת, ובכל יום אני מתחרט ועושה תשובה שלימה על יום אתמול כי יעבור במיעוט הכבוד הראוי לפי אשר ידעתי ביום זה. (סידורו של שבת ח"ב דרוש ג' פרק ג')
​

---

[1] אולי מדובר בר' יצחק אייזיק דרשן ב"ר יהונתן מפוזנא שהיה בין החותמים על הסכמת וועד ד' ארצות בשנת שע"ח.

[2] לכאורה לא דק, כי המתבונן באליה רבה יראה שלא כתב "מצאתי בשם ר' אייזיק הדרשן" אלא מצטט את לשונו של ר' אייזיק הדרשן בעצמו שהוא מצא כתוב כן. ודו"ק.

[3] לכאורה לא היה לנגד עיניהם את הספר אליה רבה אלא את הפמ"ג והפמ"ג מקצר ולא מביא את הראשי תיבות שמביא האליה רבה: והסי' הוא ויגש ר"ת יום ו' ג' שבט. ורק צריך להשלים החלק השני של הראשי תיבות.

ובקובץ וילקט יוסף (מחברת ט' קונטרס ו' עמוד 48): כותב ר' יוסף שוורץ: דבר בעתו! בפרמ"ג וכו' באשל אברהם הביא וכו' מספר לבוש מצא כתוב בשם ר' אייזיק דרשן וכו' וסימן ויגש עכ"ל והוא פלא! והנה נשאלתי האיך מרומז זה בויגש, והשבתי תוכ"ד דהר"ת של ויגש ב' פעמים הוא כך: ואם יהיה ג' שבט ו' יהיה שלג גדול, דאם ר"ח הוא ביום ד' אז ג' בחודש הוא ביום ו', וליכא מידי דלא רמיזי באורייתא!

ושם (בקונטרס ט' עמוד 68) מגיב לו ר' דוד בר"י סג"ל סימאנזען: בסימן ויגש (שהעיר בקונטרס ו' לעיל) איננו בלבוש כי אם בס' אלי' רבה הערות על הלבוש, ושם נמצא כתב ויגש ר"ת יום ו' ג' שבט, ע"כ, קרוב לפירושך. ונראה לי שהגירסא האמיתית היה כתב ויגש וישב, ופתרונו: יום ו' ג' שבט בא יבא שלג וקור, ודו"ק. עכ"ל עיי"ש עוד.

והיינו כי ודאי חסר באליה רבה החלק השני של הראשי תיבות וצריך להשלימו והיות שפרשת ויגש אינו נופל בשבט על כן הבינו שזה רק לסימן בעלמא ואפשר לעשות סימן מכל הפרשיות.

ובספר תפארת רפאל-תפארת גנוזה (עמוד קל"א) יש העתק הגהות מכת"י של בעל הלשם זצ"ל על גליון השו"ע שלו, ועל דברי הפמ"ג וסי' ויגש הוא כתב: "ואז הנה חל יום ו' בי' שבט, וזהו סי' ויגש, ו' י' שבט, יהיה ש' גדול וקר (חסר ו' הוא ג"כ גי' ש') גדול". ע"כ מפי כתבו. דהיינו שגם תיבת קר בלי ו' בגימטריא ש' שהוא נוטריקון שלג.

וכמו כן מובא בעץ חיים למהריי"ץ דף קצ"ד ע"ב כך אמרו חכמי ישראל שבארץ יוון וכו' אם יבוא ראש חודש שבט בשלישי בשבת יהיה סתיו ושלג הרבה וכו' עיי"ש.

ובודאי יש סוד גדול בשיחת חולין של ת"ח הללו ולא לחינם הביא ר' אייזיק הדרשן את הפסוק הירא את דבר ה' הניס שכתב שם בשער הפסוקים להאריז"ל: שפסוק זה נאמר על איוב הנקרא ירא אלקים והענין הוא כי איוב מה שנתיירא היה כי דבר ה' יתהפך לאותיות ברד כאשר לא ישמעו אל דברו, וזהו הבנת אומרו הירא את דבר ה' כי נתיירא משם דבר כי יהפך אל ברד וכמו שנתבאר בזוהר מכת הדבר נהפך לברד. ועיקר המכות היו בחודש שבט כדאי' במדרש לקח טוב, ולכן הביא הפסוק הזה בענין השלג בחודש שבט.

[4] בהגהות "זכירת מנחם" על ספר זכירה מעיר כמה הערות, [ואציגם לפני הקורא עם כמה הוספות ושינויים]:

ולכאורה שני דברים עלומים ותמוהים מאיתנו, חדא מ"ש ליטול משלג ראשון, וחדא מ"ש לרחוץ העיניים דשניהם לא נזכרו בספרי המקובלים שלפנינו המסודרים ע"פ דברי האר"י. ועוד דבר עלום ותמוה, והוא מה שלא כתב לכוין ברחיצת המצח עם השלג כפי שמבואר בספרי המקובלים שלפנינו המסודרים ע"פ דברי האר"י.

הנה בספר עמק המלך (שער י"ד פרק ק"ג) כתב וז"ל: וגם שלג גימטריא שכחה, ואם ירחץ אדם את מצחו בשלג שלשה פעמים ויכוין בכל פעם לשלשה אלפי"ן מלאים של קס"א קנ"א קמ"ג שלשתן גימטריא שלג, יועיל הרבה להעביר השכחה. עכ"ל.

ובספר משנת חסידים [שלכאורה נראה דהמחבר דידן לא השתמש בחיבורו באשר שהוא נדפס לראשונה בשנת תפ"ז ואילו ספר זכירה נדפס כבר בשנת תס"ט] (מסכת שארית סדר יום ראשון פ"ב מ"ד) כתב וז"ל: וכדי שלא ישכח ויוכל לתקן אף עלמא דדוכרא, יתגלגל בשל"ג שמספרו שכחה, וירחץ מצחו בה שלש פעמים, ובכל פעם יכוין לאלף אחד מלאה, הרי שלשה אלפין, אחת דקס"א ואחת דקמ"ג ואחת דקנ"א שמספרם של"ג. עכ"ל.

וכן הוא בפע"ח (שער הנהגת הלימוד): ותיקונו הוא כדי להסיר השכחה, יתגלגל בשלג שעולה כמנין שכחה, ויכוין לג' אלפין של ג' אהי"ה, דיודי"ן דאלפי"ן דההי"ן, וזה יועיל לו הרבה, וירחץ מצחו ג"פ בשלג, ובכל פעם יכוין במלוי א', ויועיל הרבה לזכירה. עכ"ל.

[והכוונה היא כי ג' פעמים אל"ף בגימטריא שלג, ובפעם הראשונה שרוחץ בה פניו יכוון על אהי"ה שגימטריא שלו קס"א, דהיינו אהי"ה במילוי יודי"ן: אל"ף ה"י יו"ד ה"י, ובפעם השניה יכוון על אהי"ה שגימטריא שלו קמ"ג, דהיינו אהי"ה במילוי אלפי"ן: אל"ף ה"א יו"ד ה"א, ובפעם השלישית יכוון על אהי"ה שגימטריא שלו קנ"א, דהיינו אהי"ה במילוי ההי"ן: אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה.]

וכיו"ב בספר מעשה חושב (למהר"א אזולאי מהדורת שערי זיו ברימון התשיעי עמוד ל"א). וכיו"ב כתב בספר כנפי יונה (ח"ד סי' מ"ח). וכן הוא בשער היחודים (פרק ה' מענף הג'). ומכאן ואילך העתיקו דבריהם שאר האחרונים.

והנה בספר ליקוטי מהרי"ח (ח"א בסדר התפלה דף ק"ז ע"א) כתב וז"ל: עיין במשנת חסידים סדר יום ראשון שירחוץ מצחו בשלג ג"פ כי שלג בגימטריא שכחה, ועיין בספר זכירה דהכוונה הוא בשלג ראשון עכ"ל. ועיין בספר יד שלום (לר' שלום לוקיאנובסקי סימן ד' דף כ"ט ע"ב טור ב') שמביא כן בשם ספר משפט צדק (לר' משה מזאלשין אות ע"א) ומעיר שבכנפי יונה לא נזכר שלג ראשון. [ועיין עוד בעשרה מאמרות מאמר תקוני תשובה פרק כ"ג מ"ש על הגלגולי שלג עם הכוונות הנזכרות שם שיש בכוחם לשכח עוון].
​

עכ"ל הגהות זכירת מנחם​