ניסן ט' ניסן - יום פטירת ר' אריה לוין

[גרינפלד]

הרב אריה לייב לוין (ו' בניסן ה'תרמ"ה – ט' בניסן ה'תשכ"ט) היה משגיח ירושלמי שנודע כאיש חסד. כונה הצדיק הירושלמי, אבי האסירים או רב האסירים. בירושלים היה ידוע בשם ר' אריה.

נולד בזבוש עיירה קטנה סמוכה לאורלה שליד ביאליסטוק, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בפולין) לבנימין ביינוש שעבד לפרנסתו כיערן ולעטיל. הוא למד בסלוצק, בסלונים, בבריסק ובפינסק. בגלל גילו הצעיר לא התקבל בהתחלה ללמוד בישיבת וולוז'ין. הוא פנה ללמוד בישיבה בהלוסק ולאחר כשנה התקבל לוולוז'ין, שם למד תורה מהרב רפאל שפירא.

עלה לארץ ישראל באדר ה'תרס"ה עם המלצה לעבודה כפקיד בבנק אפ"ק. התגורר זמן מה ביפו אצל משה-בצלאל טודרוסוביץ. אחר כך עלה לירושלים, שבה למד בישיבת תורת חיים. הוסמך לרבנות על ידי הרב חיים ברלין, והרב שמואל סלנט. סמוך להגעתו לירושלים (ח' בתמוז ה'תרס"ה) נשא את צפורה חנה, בתו של הרב דוד שפירא, רב בקובנה, ובנו של הרב חיים יעקב שפירא (נפטרה בכ"ו אדר תשי"ב). הרב דוד שפירא היה גם חותנו של הרב צבי פסח פרנק. נולדו לרב שתי בנות. כמו רבים מבני היישוב, עברו שנות מלחמת העולם הראשונה על בני הזוג ברעב. שתיים מבנותיהם נפטרו בשל התנאים הקשים. בשל כך עבר לגור בלונדון על פי עצתו של רבו הרב חיים אהרן ברלין.

החל משנת ה'תרע"ז היה משגיח בתלמוד תורה עץ חיים בירושלים. לאחר עלותו של רבי שלמה אלישיב בעל ה"לשם" לארץ ישראל היה לתלמידו.

בשנת תש"ח הקים את הישיבה הנקראת על שמו "בית אריה" והעמיד בראשה את חתנו הרב אליעזר פלצינסקי, נכדו של הרב נתן צבי פינקל. כיום עומד בראשות המוסד הרב שלמה יהודה פלצינסקי.

הרב לוין נפטר בערב שבת הגדול ה'תשכ"ט במרכז רפואי הדסה, ונטמן באותו היום אחרי חצות היום בבית הקברות סנהדריה, ובכך נתמלאה צוואתו שלא להספידו (הן בשל קדושת השבת והן בשל חודש ניסן שאין מספידין בו).

על פי צוואתו נרשם במצבתו שהוא מבקש ממי שעולה לקברו שיאמר "אני מאמין באמונה שלמה שתהא תחיית המתים בעת שתעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים". סמוך לפטירתו עוטר הרב לוין בעיטור לוחמי המדינה על פועלו בתקופת המחתרות.

הרב לוין התגורר במשך שנים רבות ברחוב הר גריזים שבשכונת משכנות ישראל. לאחר מותו נקרא הרחוב על שמו. רחובות נוספים נקראו על שמו בבני ברק, נתניה, בית שמש, פתח תקווה וקריית שמואל.

בשנת תשס"ה הוקם "מרכז מורשת הרב אריה לוין" להנצחת מורשתו.​

 

[גרינפלד]

היה ידוע כבעל חסד, חי בצנעה, וברח מהכבוד והשררה. ביקש שלא יעניקו לו תואר אזרח כבוד של ירושלים. עסק רבות בצדקה וחסד, ואסף לביתו ילדים עזובים. ידועים דבריו לד"ר נחום קוק: "רגלה של אישתי כואבת לי". לא חס על כבודו, והיה מקפיד להקדים בברכת שלום כל אחד שנקלע בדרכו, ואף לבקש ברכה מתלמיד.

נודע בכינויו "רב האסירים" מפני שהיה נוהג במשך כעשרים וחמש שנה, כבר בתקופת המנדט הבריטי, ללכת רגלית בכל שבת לבקר את האסירים בבתי הכלא, לעודד את רוחם ולכתוב להם מכתבים. בפרט נודעו ביקוריו אצל אסירי ואסירות המחתרות ועולי הגרדום בירושלים, בלטרון, בעכו ובבית לחם וכן אסירים פליליים. בביקוריו סייע לשמירת הקשר בין ארגוני המחתרות לבין אסיריהם. הוא המשיך במנהגו גם לאחר קום המדינה. ביקר בקביעות גם בבית החולים למצורעים, והלין בביתו חולי שחפת וטיפוס.

לאחר מלחמת העצמאות, כאשר הוחזרו לישראל גופות אנשי מחלקת הל"ה, ערך את גורל הגר"א על מנת לזהות גופות החללים.​

 

[גרינפלד]

מרבית כתביו יצאו לאור לאחר פטירתו.

• משנת אריה - פירוש על המשנה, הוועד להוצאת כתבי רבי אריה לוין, א-ב, ירושלים תשע"א. - על סדרי: מועד, נשים, נזיקין, קדשים
• ר’ אריה היה אומר: מסכת אבות מבוארת בידי רבי אריה לוין; מפי השמועה: דברי תורה שנאמרו על ידו, בעריכת שמחה רז, הוצאת קול מבשר, ירושלים תשנ"ז​
• הקדמה לספר הקבלי, גליונות לשם שבו ואחלמה. מאת ר' שלמה עליאשאוו. ההקדמה מאת מחותנו של המחבר ר' ארי' לוין​

 

[גרינפלד]

 

[אלטע ירושליימע'ר]

 

[בן ליש]

חתנו הרב אליעזר פלצינסקי,​

כמו"כ היה חותנם של הרב אלישיב ור' שמואל אהרן יודלביץ.

 

[לענ"ד]

מספר הגאון רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א, רבה של שכונת שיכון ה' בני ברק: שני סיפורים מופלאים סיפר רבן של ישראל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, אשר סיפר לו זקנו הגה"צ רבי אריה לוין זצוק"ל:

פעם אחת אמר לו שהוא זכה לגילוי אליהו, אך חבל שהוא התגלה אליו בצורה שכזו, וכך סיפר:

בכל שנה בערב פסח הוא היה עמל וטורח להשיג לעניי ירושלים 'קמחא דפסחא' כפשוטו, דהיינו קמח בשביל אפיית המצות.

שנה אחת הקמח היה נדיר ביותר להשגה מחמת הבצורת הקשה שהייתה אז בא"י, ולמרות כל השתדלותו לא הצליח רבי אריה להשיג את הקמח בעבור העניים.

הוא הלך לשוק והתיישב באחת מפינותיו והתפלל להקב"ה שיחוס על עניי עמו ויזמן לו קמח.

כעבור מספר דקות הופיע שם לפתע רוכל ערבי ושאל אותו: "אתה רוצה קמח?" והגיש לו שק מלא קמח. כשבא לשלם לו, נעלם הרוכל כאילו בלעה אותו האדמה.

סיים הצדיק רבי אריה לוין ואמר לרבינו שליט"א: "ברור לי למעלה מכל ספק שאותו רוכל היה אליהו הנביא, אבל חבל שהוא התגלה אלי בדמות ערבי ולא זכיתי לגילוי אליהו בצורה של יהודי!"

עוד סיפר רבן של ישראל שליט"א, שרבי אריה לוין זצוק"ל סיפר לו:

פעם הוא הלך בשוק מחנה יהודה וראה אשה מבוגרת מגיעה עם שק מלא ספרי קודש ושופכת את הספרים על הדוכן למכירה. למרות שממונו היה מועט, לא יכול היה רבי אריה לוין לראות בביזיון הספרים, וניגש לאותה אשה. שאל אותה בכמה היא מוכרת את הספרים, והיא נקבה במחיר של כמה פרוטות ונתנה לו את הספרים. כשהגיע רבי אריה לביתו, נדהם לראות שם כמה ספרים נדירים ובראשם תנ"ך עם הגהות בכתב יד קודשו של הגאון מוילנא זיע"א, ואכן בעקבות כך הוציאו לאחר מכן את התנ"ך עם הגהות הגר"א, וזכה העולם לאור מופלא זה.

(מתוך 'במה')

 

[עוזי ומגני]

אומרים, שנכדתו הרבנית קנייבסקי, היתה בבואה שלו, באהבת התורה, ואהבת ישראל [באשר הוא אפי' צרוע או ...], ואהבת חסד.

 

[שומת נזיקין]

מזל שיש אוצר החכמה ואפשר לראות בקלות, אחרת מי היה מאמין לי,,,,,
הגרא"ל מספר בספרו על הלשם
שבלויה של הלשם כולם ראו עמודא דנהורא לפני המיטה
והראי"ה דיבר ע"ז בהספד,
לא נתפס.