ויקרא טעם איסור חלב משום שקרב לגבוה

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כל חלב וכל דם לא תאכלו (ג יז)

בתרגום יונתן תרגם, כל תריב וכל אדם לא תיכלון, על גבי מדבחא יתקריב לשמא דה', ע"כ. מבואר דטעם איסור חלב הוא כיון שהוא קרב לגבי המזבח. ולכן נאמר איסור חלב בתוך פרשת הקרבנות, ואמרינן בקידושין לז: דסלקא דעתין למימר דהואיל ובענינא דקרבנות כתיב, אינו נוהג אלא בזמן דאיכא קרבן, וצריך קרא לזה שנוהג גם בזה"ז, והיינו כיון שהאיסור הוא מחמת שקרב לגבוה. ומטעם זה רק החלבים הקרבים לגבי מזבח אסורים באכילה, כמו דילפינן בתורת כהנים לקמן פרשת צו מדכתיב (ז' כ"ה) כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה. וכן מטעם זה חלב חיה מותר, כיון שאינו קרב על גבי המזבח, וכמ"ש במושב זקנים מבעלי התוס' בריש הפרשה.

והנה קשה איך מקריבים חלב ודם על גבי המזבח, הא אין מקריבים דבר האסור באכילה מפני שאינו "ממשקה ישראל", ובחולין צ: מבארת הגמ' דשאני חלב ודם משום דמצוותן בכך. וכתבו בתפארת יעקב שם ובכתב סופר שם לבאר ע"פ הנ"ל, דכל איסור חלב ודם הוא משום שהם קרבים לגבוה, וא"כ לא שייך לאסור לגבוה משום שאסור להדיוט.

אמנם בחולין קכ. איתא דאיסור חלב הותר מכללו, ומפרשינן שם שהותר מכללו אצל גבוה, דהיינו שמותר בהקרבה אע"פ שאינו "ממשקה ישראל", והעיר הר"ר מרדכי ויזל שליט"א לפי הנ"ל, למה דבר זה שהותר מכללו אצל גבוה נחשב "קולא" באיסור חלב, הרי כל טעם איסור חלב הוא משום שהוא חלק גבוה בקרבנות, א"כ ממילא אין זה קולא באיסור חלב מה שמותר לגבוה, שהרי לגבוה אין סיבה כלל לאסור, ואדרבה כל סיבת האיסור להדיוט הוא משום שעומד לגבוה, וצ"ע.​

 

[צריך עיון]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כל חלב וכל דם לא תאכלו (ג יז)

בתרגום יונתן תרגם, כל תריב וכל אדם לא תיכלון, על גבי מדבחא יתקריב לשמא דה', ע"כ. מבואר דטעם איסור חלב הוא כיון שהוא קרב לגבי המזבח. ולכן נאמר איסור חלב בתוך פרשת הקרבנות, ואמרינן בקידושין לז: דסלקא דעתין למימר דהואיל ובענינא דקרבנות כתיב, אינו נוהג אלא בזמן דאיכא קרבן, וצריך קרא לזה שנוהג גם בזה"ז, והיינו כיון שהאיסור הוא מחמת שקרב לגבוה. ומטעם זה רק החלבים הקרבים לגבי מזבח אסורים באכילה, כמו דילפינן בתורת כהנים לקמן פרשת צו מדכתיב (ז' כ"ה) כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה. וכן מטעם זה חלב חיה מותר, כיון שאינו קרב על גבי המזבח, וכמ"ש במושב זקנים מבעלי התוס' בריש הפרשה.
​

ברמב''ם פ''ז ממאכ''א כתוב שהטעם שקוראים לו חלב הוא משום דקרב על גבי המזבח [ודו''ק]
ולפי שמרימין דברים אלו מן הקרבן לשריפה לשם נקראו חלב שאין שם דבר טוב אלא המורם לשם ולכך נאמר בתרומת מעשר בהרימכם את חלבו ממנו.

[ודו''ק שלא משום שהוא משובח קרב על גבי המזבח אלא משום שקרב על גבי המזבח הוא משובח]

 

[בן ליש]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כל חלב וכל דם לא תאכלו (ג יז)

בתרגום יונתן תרגם, כל תריב וכל אדם לא תיכלון, על גבי מדבחא יתקריב לשמא דה', ע"כ. מבואר דטעם איסור חלב הוא כיון שהוא קרב לגבי המזבח. ולכן נאמר איסור חלב בתוך פרשת הקרבנות, ואמרינן בקידושין לז: דסלקא דעתין למימר דהואיל ובענינא דקרבנות כתיב, אינו נוהג אלא בזמן דאיכא קרבן, וצריך קרא לזה שנוהג גם בזה"ז, והיינו כיון שהאיסור הוא מחמת שקרב לגבוה. ומטעם זה רק החלבים הקרבים לגבי מזבח אסורים באכילה, כמו דילפינן בתורת כהנים לקמן פרשת צו מדכתיב (ז' כ"ה) כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה. וכן מטעם זה חלב חיה מותר, כיון שאינו קרב על גבי המזבח, וכמ"ש במושב זקנים מבעלי התוס' בריש הפרשה.
​

אך הלא דם חיה אסור, ואף שאינו קרב.

 

[הרב מרודוש]

אך הלא דם חיה אסור, ואף שאינו קרב.

כמדומני לדם התורה נתנה טעם אחר
כי הדם הוא הנפש ואני נתתיו על המזבח לכפר
משמע דהאיסור כי הדם הוא הנפש

 

[הרב מרודוש]

בתרגום יונתן תרגם, כל תריב וכל אדם לא תיכלון, על גבי מדבחא יתקריב לשמא דה', ע"כ. מבואר דטעם איסור חלב הוא כיון שהוא קרב לגבי המזבח.

לא הבנתי מה כתוב בתרגום יותר מהתורה בעצמה

 

[אוהב ספר]

לא הבנתי מה כתוב בתרגום יותר מהתורה בעצמה

העברי של המילים "על גבי מדבחא יתקריב לשמא דה' " לא מופיע בפסוק, והתרגום הוסיף את זה לומר שזה טעם האיסור

 

[הרב מרודוש]

העברי של המילים "על גבי מדבחא יתקריב לשמא דה' " לא מופיע בפסוק, והתרגום הוסיף את זה לומר שזה טעם האיסור

כונתי היתה שיש פסוקים מפורשים בתורה
בפרשית אחרות

 

[אוהב ספר]

כונתי היתה שיש פסוקים מפורשים בתורה
בפרשית אחרות

והם?