פסח, חודש ניסן חשבון המכות

[געגועים]

ר"א אומר מ' מכות לקו המצרים במצרים ומאתים על הים שכל מכה ומכה היתה של ד' מכות שנאמר ויהרוג וכו' הוי ה' משפט עשה.

עיין במפרשים מה שפרשו בכוונות משפט עשה.

ולדעתי נראה דכוונת המדרש להורות לנו דלכל שנה ושנה ששעבדו בישראל נתן להם הקב"ה מכה אחת, והנה במצרים היו רד"ו שנים, והיו על זה ר"י מכות.

ושלושים מכות הנשארים מר"ם מכות, לקו כי הגזירה היה לעבוד במצרים רד"ו שנים רק בחול, אבל לא בשבת, כמו שכתב בתורה וינפש עבדך, אך המצרים הרשעים עבדו בהם גם בשבת קודש כדאיתא בשמות רבה דמשה רבינו ע"ה ביקש מפרעה לתן להם יום הש"ק ונתן להם, וזה ישמח משה במתנת חלקו, ותיכף חזר בו, כדאיתא בשמות רבה על פסוק ואל ישעו בדברי שקר.

נמצא לפי זה מרד"ו שנים עולה השבתים שלושים שנים, וא"כ עבדו בישראל ר"מ שנים, לכן הכה אותם ה' ר"מ מכות, מכה לכל שנה. וזה כוונות המדרש הוי משפט צדק עשה הקב"ה מכה לכל שנה. ועיין בספר יערות דבש להגאון ר' יונתן ז"ל [1] שפירש בזה מה שמזכירין בקדוש של שבת זכר ליציאת מצרים, ונכון.
(ר' אברהם דרוקר המו"ל ספר יד הקטנה שנת תרכ"ח)
​

---

[1] וזה לשונו: אבל כבר אמרתי במה שכתבו התוספות למה אמרינן בשבת קדש זכר ליציאת מצרים, מה ענין שבת ליציאת מצרים, אבל הענין כי כתיב ומושב בני ישראל בארץ מצרים ת"ל שנה, וכבר עמדו בזה דאף דגירות משנולד יצחק, אין כאן רק ת' שנים, שלשים שנים מה עבידתייהו, אבל הענין, על ישראל נגזר שעבוד ועבודה בימי החול, אבל לא בימי שבת, למען ינפש עבדך כתיב, ומצרים קלקלו השורה והיו משתעבדים בישראל שבת גם כן, לשמור פרות וכדומה מלאכות בשבת, ושעבודם היה רד"ו שנים, ואם כן יום שביעי היה מותר, צא חלק שביעית מרד"ו הוא שלשים, וזהו השלושים שנה שנחשב לשעבוד יותר מת' שנים, ולכן לולי שבת היו צריכים להיות במצרים שלשים שנה יותר חס וחלילה, והיו נשקעים חס ושלום כנודע, רק שבת מהרה הגאולה, ולכך אמרינן בשבת זכר ליציאת מצרים, והבן.​