חרדי מיהו?

[מאן דהו]

מיהו חרדי?
"וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
האנשים האלה (לאחת הדעות היו נושאי ארונו של יוסף) פונים למשה ואהרן ומבקשים מהם: "גם אנחנו רוצים לקיים את מצוות הפסח! תאפשרו גם לנו לקיים את המצווה!"
מבחינה הלכתית הם היו פטורים מקיום המצווה, משני טעמים: האחד, שהרי העוסק במצווה פטור מן המצווה. השני, הם היו טמאים בזמן הפסח הראשון ופטורים ממנו. אבל הם לא הסתפקו בכך, הם לא רצו להיות פטורים מהמצווה, הם דרשו לקיימה בכל זאת...

מבאר הספרי: "ויאמרו האנשים ההמה אליו" - מגיד שהיו בני אדם כשרים וחרדים על המצות
איך שאדם מגיב לפטור ממצווה תדע עד כמה הוא חרדי...
לא פעם שאומרים שאין תחנון בבית הכנסת ניתן לראות על פניהם של האנשים אנחת רווחה... הצילו אותם...

סיפר פעם הרב רוזנבלום שהוא נכנס פעם לבית הכנסת בצפון הארץ.
לאחר שסיים החזן את תפילת החזרה, הגבאי דפק על השולחן וצעק: "קדיש"...
במבט לאחור לא היה נראה לרב שיש מוהל בבית הכנסת או אבא צעיר והוא חשב אולי יש סנדק.
הוא ניגש לגבאי ושאל: "נו... למי מגיע מזל טוב?!" הגבאי ענה מיד: "לא מזל טוב זה יום הפטירה של האדמו"ר.." תוך שהוא נקב בשמו...
הרב התפלא ושאל: "היום יום שני וכמה שזכור לי יום פטירתו של האדמו"ר הוא ביום רביעי?!" הגבאי לא איבד את העשתונות ואמר לרב תוך שהוא מניח את כף ידו על הלב: "תאמין לי הרב... הוא היה כבר חולה יומיים קודם"...
"מי נקרא חרדי?" אחד שפטור ממצווה ומחפש דרך איך לקיים אותה...מתוך דבר תורה.

 

[מאן דהו]

בהקשר לזה מצאתי משהו מעניין.
אני רוצה לשתף אתכם בתובנה די פשוטה שהגעתי אליה לא מזמן בעקבות אירועים כאלה ואחרים. הציבור החרדי גדל וגם השוליים מתרחבים. ועל כן כיום יותר מתמיד דרושה הפרדה [בהגדרה] בין ציבור חרדי אותנטי ובין ציבור חרדי מסוג אחר. לא בהכרח לכאלה המוגדרים חרדים מודרנים או חרדקי"ם.. וכיוצא בזה. אלא הגדרה עניינית שתעשה אבחנה בין חרדי ממושמע לדעת גדולים ובין חרדי שבחר לו דרך משלו.
נתפוס דוגמא שתמחיש זאת. מועמד חרדי מטעם מפלגה חילונית במוצהר. להגדירו כחלוני או חרדי מודרני זה לא מדוייק. מצד שני הוא גם לא נכלל בהגדרה חרדי, שפירושה: מי שנשמע וכפוף לגדולי ישראל וההלכה.
ועל כן נציע הגדרה שתהלום אותו ורבים שכמותו. לא חרדי אלא 'אורתודוכסי'. לא גילנו את אמריקה.. וזה תואר ידוע רק שבארץ פחות משתמשים בו. אבל אם נתבונן זו הגדרה הולמת לרבים מבין הציבור החרדי, שלא עונים להגדרה חרדי ומאידך לא משתייכים לציבור הדל"י חילוני וכדומה.
ההגדרה הזו חשובה לא בשביל להוקיע לגנות או לזלזל [בשונה מקוראי החרדקי"ם למיניהם] רק לעשות סדר לנו הציבור החרדי ולהם לציבור החילוני שיש הפרדה גם בהגדרה וממילא במעשים בין חרדי הכפוף למסגרות התורניות ובין חרדי שסלל דרך משלו בניגוד לדעת רבים וגדולים.
הבהרה: מי שחושב שגם אדם שהבאנו בדוגמה, נמצא על רצף החרדיות..אין בינינו הסכמה. אני יוצא מנקודת הנחה שאחד כזה איננו חרדי. ומכאן באה שאלתי ועצתי האם לא יותר נכון להגדירו 'אורתדוכסי'?
דרך אגב, חרדי מודרני איננה הגדרה נכונה. וכשנפשפש מה הופך אותו למודרני, פעמים רבות נאלץ להשמיט ממנו את התואר חרדי. אבל זה ענין אחר.

 

[מתחילים מחדש]

אכן אורטודוכסי הוא גם שם נרדף לחרדי.
והיינו אורטודוכסי והיינו חרדי.
וצריכים למצוא כינוי חדש להכמו חרדים.

 

[איך]

אני בכלל לא בטוח שההגדרה נכונה, יתכן שיש הרבה מזרחים שנכללים בתואר אורתודוקסים. (בפרט שיש נאו-אורתודוקסים, ואורתודוקסים מודרניים)

 

[חכימא]

אכן אורטודוכסי הוא גם שם נרדף לחרדי.
והיינו אורטודוכסי והיינו חרדי.
וצריכים למצוא כינוי חדש להכמו חרדים.

זה אינו נכון.
אורטודוכסי הוא זרם דתי, ואינו נוגע כלל להשקפה על החיים וכדומה, ולכן כל דתי-לאומי כאן בא"י, וכ"ש חרדי-מודרני או פוסט-חרדי- זכאים להכלל בתואר אורטודוכסי.

 

[מתחילים מחדש]

זה אינו נכון.
אורטודוכסי הוא זרם דתי, ואינו נוגע כלל להשקפה על החיים וכדומה, ולכן כל דתי-לאומי כאן בא"י, וכ"ש חרדי-מודרני או פוסט-חרדי- זכאים להכלל בתואר אורטודוכסי.

האמת הוא שאודטודוכסי הוא "שומר מצוות באדיקות". ואכן יש בכלל זה קצת מזרחיסטים וכדו'. אבל ברוב המקרים, אלו הפגומים בהשקפות, בסוף זה משפיע גם על דקדוק הלכה.

 

[איך]

האמת הוא שאודטודוכסי הוא "שומר מצוות באדיקות". ואכן יש בכלל זה קצת מזרחיסטים וכדו'. אבל ברוב המקרים, אלו הפגומים בהשקפות, בסוף זה משפיע גם על דקדוק הלכה.

זה לא משנה, סכ"ס ההגדרה איננה נכונה - אי אפשר לקרוא לזה 'הגדרה' כשיש כאלו ויש כאלו.

 

[מגנא ומצלא]

לא פעם שאומרים שאין תחנון בבית הכנסת ניתן לראות על פניהם של האנשים אנחת רווחה... הצילו אותם...

נושא התחנון הנו דבר שיש לעשות עליו מחקר מעמיק....

שהרי אותם אנשים המקפידים על אי אמירת תחנון הם לפעמים כאלה שמקדימים בא
לביהכנ"ס ואומרים את כל הקרבנות כולל פרשת העקדה. הם גם כאלה שמאריכין בד"כ
בתפילות בשבתות וי"ט ואפילו אומרים יוצרות....

וא"כ אולי ואולי יש כאן משהו עמוק יותר ב"תחנונופוביה" הזו?....

 

[ארזי ביתר]

נושא התחנון הנו דבר שיש לעשות עליו מחקר מעמיק....

שהרי אותם אנשים המקפידים על אי אמירת תחנון הם לפעמים כאלה שמקדימים בא
לביהכנ"ס ואומרים את כל הקרבנות כולל פרשת העקדה. הם גם כאלה שמאריכין בד"כ
בתפילות בשבתות וי"ט ואפילו אומרים יוצרות....

וא"כ אולי ואולי יש כאן משהו עמוק יותר ב"תחנונופוביה" הזו?....

יש ויש. אין עתי בידי להאריך בדברים, אך יש בכך כמה וכמה רבדים.

 

[חסיד המתחסד]

נושא התחנון הנו דבר שיש לעשות עליו מחקר מעמיק....

שהרי אותם אנשים המקפידים על אי אמירת תחנון הם לפעמים כאלה שמקדימים בא
לביהכנ"ס ואומרים את כל הקרבנות כולל פרשת העקדה. הם גם כאלה שמאריכין בד"כ
בתפילות בשבתות וי"ט ואפילו אומרים יוצרות....

וא"כ אולי ואולי יש כאן משהו עמוק יותר ב"תחנונופוביה" הזו?....

ידוע מצדיקים שכאשר היו יוצאים לדרך, או שנמצאים על אם הדרך (כל הדרכים בחזקת סכנה) היו מחפשים כל עצה שלא לומר תחנון על פי הלכה, כנראה יש בזה משהו יותר עמוק.

 

[חכימא]

ידוע מצדיקים שכאשר היו יוצאים לדרך, או שנמצאים על אם הדרך (כל הדרכים בחזקת סכנה) היו מחפשים כל עצה שלא לומר תחנון על פי הלכה, כנראה יש בזה משהו יותר עמוק.

את העמקות שבדברים אני לא יודע,
אבל בזמננו אצל הרבה אנשים תחנון נתפס כמשהו עצוב, ומעט דכאוני, ועל כן ששים להתפטר מזה בכל הזדמנות.
תפיסה זו ביחס לתחנון שוה אצל הליטאים והחסידים, אבל לחסידים יש יותר "אלרגיה" לעצבות [אולי יש ליטאים שאפילו אוהבים קצת עצבות, כמו הווארט הידוע על המגילה].

 

[מידה טובה]

את העמקות שבדברים אני לא יודע,
אבל בזמננו אצל הרבה אנשים תחנון נתפס כמשהו עצוב, ומעט דכאוני, ועל כן ששים להתפטר מזה בכל הזדמנות.
תפיסה זו ביחס לתחנון שוה אצל הליטאים והחסידים, אבל לחסידים יש יותר "אלרגיה" לעצבות [אולי יש ליטאים שאפילו אוהבים קצת עצבות, כמו הווארט הידוע על המגילה].

יש סיפור ידוע על יהודי אחד שהרג גוי, וחשש מהגויים שיגלו זאת וירצו להורגו.
היהודי הגיע לרבו וביקש עצה, והוא אמר לו לומר תחנון במלוא הרגש והכוונה מעל המת.
וכך הוא עשה, נעמד מעל המת ואמר תחנון בכוונה עצומה, ואכן - הגוי חזר לפתע לחיים ובצעד נמרץ החל לרוץ כאחוז טירוף לעבר הנהר, הפיל עצמו לתוכו והתאבד.

וכאן יש את הבדיחה: אם כה גדולה כוחה של אמירת תחנון, מדוע בקהילות החסידים (עכ"פ בחלק מהן) נמנעים מלאומרה בכל הזדמנות שמתאפשרת?
והתשובה כמובן - מה, אתה רוצה שכל הגויים יחזרו לתחייה?

 

[צריך עיון]

ידוע מצדיקים שכאשר היו יוצאים לדרך, או שנמצאים על אם הדרך (כל הדרכים בחזקת סכנה) היו מחפשים כל עצה שלא לומר תחנון על פי הלכה, כנראה יש בזה משהו יותר עמוק.

כמדו' התפיסה היא שתחנון מעורר הדינים [עי' סופ''ד דב''מ ויש להאריך] ועל כן נזהרים מזה טובא במנחה קטנה שהוא זמן הדינים, וכן בדרך משום סכנה וכו'.

 

[אושר ומנוחה]

בשו׳׳ע הרב כתב שתחנון זה רק מנהג

 

[איש יהודי]

אני לא חושב שבימינו מישהו (האנשים הפשוטים, לא הגדולים וכו) מעמיק במחשבות ומכוון כוונות אודות השמחה שיש לו כשלא אומרים תחנון.
כל קיצור שיש לבן אדם בחיים (בתור בסופר, בפקק בכביש, בטלפון לבנק) הוא שמח עליו. זה אוטומטי.
זה עצוב? בגדול נכון, כי זה הרי תפילה ונשגב וכו, אבל סוף סוף זה גם לא קטע של לבקש בקשות אישיות והבן אדם הפשוט בימינו פחות מתחבר לזה באופן שהוא ממש מתענג על הוידוי.
למה דווקא תחנון? כי זה יש הרבה פעמים שמורידים, ויש כל מיני מנהגים וימים שמדלגים עליו, ולכן אנשים יותר משתדלים לקצר בו מאשר שאר החלקים (שגם אם משהו מדלג על קווה הוא יודע שזה לא משהו תקין הלכתית מאשר תחנון שכבר הוקל)

 

[גנזי נסתרות]

למה דווקא תחנון? כי זה יש הרבה פעמים שמורידים, ויש כל מיני מנהגים וימים שמדלגים עליו, ולכן אנשים יותר משתדלים לקצר בו מאשר שאר החלקים (שגם אם משהו מדלג על קווה הוא יודע שזה לא משהו תקין הלכתית מאשר תחנון שכבר הוקל)

ברוך שכיוונת לדעת אחד מגדולי הפוסקים שבדורנו...
כשהייתי בישיבה הביאו פעם את אותו פוסק לשו"ת בהלכות תפילה, ואחד הבחורים שאל האם כשאין לו כח מותר לו לדלג על תחנון
התשובה הייתה שהשאלה הייתה יכולה להיות גם על אשרי ובא לציון וכל קטע אחר בתפילה, כי כשצריך לומר תחנון הרי זה חיוב גמור ככל התפילה, אך אפשר להבין את השאלה כי כמו שאתה אמרת

 

[איך]

בשו׳׳ע הרב כתב שתחנון זה רק מנהג

אכן, אבל נראה לי שחלקים גדולים מהתפילה זה רק מנהג. (אתה מכיר מישהו שלא אומר אלוקי נצור, כי זה רק מנהג?)

 

[אמת נהדרת]

כמדו' התפיסה היא שתחנון מעורר הדינים [עי' סופ''ד דב''מ ויש להאריך] ועל כן נזהרים מזה טובא במנחה קטנה שהוא זמן הדינים, וכן בדרך משום סכנה וכו'.

כמדו' ג"כ זו הסיבה כשאין ס"ת.
ונדמה לי שיש נוסחאות לומר פרק אחר בתחנון וג"כ מאותה סיבה.

 

[פסיק פומיה]

בהקשר לזה מצאתי משהו מעניין.
אני רוצה לשתף אתכם בתובנה די פשוטה שהגעתי אליה לא מזמן בעקבות אירועים כאלה ואחרים. הציבור החרדי גדל וגם השוליים מתרחבים. ועל כן כיום יותר מתמיד דרושה הפרדה [בהגדרה] בין ציבור חרדי אותנטי ובין ציבור חרדי מסוג אחר. לא בהכרח לכאלה המוגדרים חרדים מודרנים או חרדקי"ם.. וכיוצא בזה. אלא הגדרה עניינית שתעשה אבחנה בין חרדי ממושמע לדעת גדולים ובין חרדי שבחר לו דרך משלו.
נתפוס דוגמא שתמחיש זאת. מועמד חרדי מטעם מפלגה חילונית במוצהר. להגדירו כחלוני או חרדי מודרני זה לא מדוייק. מצד שני הוא גם לא נכלל בהגדרה חרדי, שפירושה: מי שנשמע וכפוף לגדולי ישראל וההלכה.
ועל כן נציע הגדרה שתהלום אותו ורבים שכמותו. לא חרדי אלא 'אורתודוכסי'. לא גילנו את אמריקה.. וזה תואר ידוע רק שבארץ פחות משתמשים בו. אבל אם נתבונן זו הגדרה הולמת לרבים מבין הציבור החרדי, שלא עונים להגדרה חרדי ומאידך לא משתייכים לציבור הדל"י חילוני וכדומה.
ההגדרה הזו חשובה לא בשביל להוקיע לגנות או לזלזל [בשונה מקוראי החרדקי"ם למיניהם] רק לעשות סדר לנו הציבור החרדי ולהם לציבור החילוני שיש הפרדה גם בהגדרה וממילא במעשים בין חרדי הכפוף למסגרות התורניות ובין חרדי שסלל דרך משלו בניגוד לדעת רבים וגדולים.
הבהרה: מי שחושב שגם אדם שהבאנו בדוגמה, נמצא על רצף החרדיות..אין בינינו הסכמה. אני יוצא מנקודת הנחה שאחד כזה איננו חרדי. ומכאן באה שאלתי ועצתי האם לא יותר נכון להגדירו 'אורתדוכסי'?
דרך אגב, חרדי מודרני איננה הגדרה נכונה. וכשנפשפש מה הופך אותו למודרני, פעמים רבות נאלץ להשמיט ממנו את התואר חרדי. אבל זה ענין אחר.

ולדעתי הענייה עד שימצא מר שם לאותם חרדים מודרניים כביכול, כבר לא יהיה מהם שארית וזכר.
והטעם הפשוט שהדבר היחיד שמחזיק אותם בתוך החרדיות כביכול זוהי העובדה שגדלו במסגרת חרדית, וממילא אין בידם האומץ הכוח והרצון לחצות את הקווים להתנתק מהמקור ולהתחיל חיים חדשים, ומתוך כך משמרים למסגרת החיצונית, אך בתוכם פנימה בוערת בלהב אש שנאת עמי הארצות לתלמידי חכמים בחינת תן לי ת''ח ואנשכנו כחמור, ליבם מלא מורך ונחיתות מאחינו החילוניים, וכל מגמתם למצוא מעט מעט חן בעיניהם.
וילדיהם שנולדים לתוך מעטפת כזו של אב ששונא את הדת והדוסים בכל ליבו, לא מוכן להקריב מעצמו מינימום לקיום תו''מ, כל חייו בילויים והנאות, וכל כולו חלחלה ונחיתות למראה ספק חילוני ברחוב, אין שום סיבה שאותו ילד לא יבעט בחרדיות החיצונית המסכנה הזו ויהפוך לאדם חילוני מהשורה.
ויש לזה תקדימים בהיסטוריה ושם עוד היה מדובר באנשים עם רמה רוחנית גבוה יותר (יעוי' ערך פא''י) ובן בנו של ק''ו בדידן שבגרועים מן המזרוחניקים עסקי'
ונתעוררתי לכל זה לאחר שבשבת עקב השעה הלכתי להתפלל באחד מבתי הכנסיות של אותם ליצנים, ואחזתני חרדה למראה הליצנות שעושים מהתפילה והדת, הופכים כל דבר שבקדושה לבדיחה צינית תת רמה, הופכים את בית הכנסת למועדון משועממים עם נייעס לאורך כל התפילה וקרה''ת קולות גרעינים מתפצחים משמונה עשרה ועד סיום התפילה והכל כמובן באוירה טובה ויהודית, דיבור כבד ביידיש ריח של הרניג וביפרים של ''הצולה''

נ.ב כמובן שכוונתי לשולי הציבור אותם שפלים שמסתפחים למחנינו כביכול חלק מעמנו, ובאו מים עד נפש קצה סבלנותנו לאמר לכו מאיתנו חפשו מגזר עדה ואומה שתסכים לקבל אתכם הרפו מעמנו !!

 

[עוזי ומגני]

אולי צריך לשנות את נושא האשכול לאמירת תחנון
עכ"פ חזרה לענין האשכול:
רציתי לפתוח כאן דיון בנושא וגילתי שכבר יש כותרת כזו:
לענ"ד ההבדל בין חרדי לדתי, והוא המגדיר את החרדי,
הוא שהתורה היא הוראה, ודרך חיים המקיפה את כל החיים כולם ללא יוצא מן הכלל, ועל כל שעה וכל מקום יש לתורה מה לומר, ואין פינה שיוצאת מחוץ לתורה זוהי התפיסה של חרדי. [ואף שלפעמים נכשל מ"מ הוא מעידה נקודתית אבל התפיסה קיימת]
משא"כ דתי, אף אדוק ביותר, הדת היא חלק מהחיים, בצורה שיש את החיים, ויש את הדת שהיא מעטפת ומסגרת חברתית.
והנפק"מ המעשית האם הוא שואל את עצמו בכל רגע נתון מה התורה דורשת ממני ברגע זה, וכן בסוגיות שאינם מפורשות בתורה הוא נשמע לדעת גדולי התורה, שמביעים לנו מהו רצון התורה.
וע"כ המאפין הגדול של חרדי הוא מי שנשמע ומציית באופן מחולט לדעת תורה, משום שהם המוסמכים לפרש את רצון התורה.