קדושים חיוב ערלה בעץ שפריו ראוי לסיכה (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו (יט כג)

יש לעיין בעץ שפריו אינו ראוי למאכל, אבל ראוי לסיכה, האם חייב בערלה, משום דסיכה כשתיה ושתיה בכלל אכילה, וממילא יחשב "עץ מאכל". וכמו כן יש לדון האם הקוצץ אילן כזה יהיה חייב משום "לא תשחית את עצה", האמור באילן מאכל.

[והנה לדעת הרבה ראשונים סיכה כשתיה היא רק מדרבנן, אך הנידון הוא להסוברים דהוי מן התורה, ודוקא להסוברים דסיכה כשתיה היינו גם בכל איסורי התורה ולא רק ביוהכ"פ ובתרומה].

ויש מקום לומר דנהי דסיכה כשתיה וכאכילה, היינו רק דהמעשה חשוב כאכילה, אבל להחשיב את החפץ להיות דבר מאכל, אינו מועיל על ידי סיכה, וצ"ע בזה. ועי' בחזון איש דמאי סי' ד' סקי"ג שדן לומר דסיכה כשתיה היינו דוקא בדבר הראוי לאכילה, וכן עי' שם בסי' ט"ו סק"א שדן לומר דטבל שאינו ראוי לאכילה אלא רק לסיכה אינו חשוב טבל משום זה, עי"ש. ולכאורה היינו כסברא הנ"ל, דסיכה כשתיה אינו מועיל להחשיב החפץ ל"מאכל". ובפרט הכא לענין ערלה ולענין בל תשחית דכתיב בקרא בהדיא "עץ מאכל".

אך באמת נראה דמעוד טעם אין שייך ערלה משום דראוי לסיכה, דהרי כל הדברים חוץ מזיתים וענבים משקין היוצאין מהן אינם כמותם דחשובים זיעה בעלמא, וא"כ אי אפשר לומר דיחול איסור ערלה על הפרי משום דהמשקין שלו ראוים לסיכה, דאין זה אלא זיעה בעלמא, וק"ל.​