מאמר תורני חזקה נגד ספק אחד מספק ספיקא (5 צופים)

חזקה נגד ספק אחד מספק ספיקא​

א.
כתובות יב. אמר רבה זאת אומר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתבה מנה וכו' (כלפי בתולה אלמנה מן הנישואין שנמצאת בעולה) וליחוש שמא תחתיו זינתה אמר רב שרביא כגון שקידש ובעל לאלתר, וכתבו שם התוס' (ד"ה כגון) וכן צריך נמי להעמיד שהראשון אחר שקידש כנסה לאלתר ומת מיד וכו', ומבואר דבל"ז חיישי' שמא נבעלה תחת הראשון ואסורה לכהונה, וצ"ע למה אסורה הא איכא חזקת היתר וגם חזקת הגוף לומר שלא נבעלה תחת הראשון [דבשלמא גבי כל אשת כהן שיש ספק אם היה תחתיו או לאו תחתיו, הרי חזקת הגוף מורה שהיה תחתיו ומנגדת להחזקת היתר, ומש"ה כתבו התוס' לעיל (ט. ד"ה לא צריכא) דנשאר ספק ומספק אסורה, אבל כאן שניהם מורין להיתר, ואף לפי סברת הגרנ"ט שכתב בתוס' שם (וכן מבואר בדברי הגרע"א יו"ד סי' ט"ו) דלא מהני חזקת הגוף בעצם כיון דאינו על גוף הבעילה אלא רק על בתוליה שלא נשברו קודם שקידשה וחזקה לדבר אחד לא מהני לדבר אחר [א] עי"ש, מ"מ הא חזי' דמהני לאורועי החזקת היתר וה"ט דאם באנו לומר דהיה דוקא בזמן המוקדם כגון התם לומר מכח החזקת היתר שהיה לאו תחתיו אלא קודם, בזה הרי מוכח דכיון דהיו בתוליה שלמים הרי לא נבעלה, ורק לחדש מזה ולומר דהיה דוקא בזמן המאוחר זה א"א ודוק, וא"כ ה"נ הרי החזקה מורה דאין לאסור מכח מה שהיה תחת הראשון שהרי נשארו בתוליה שלמים אח"כ ודוק], ואף חזקת צדקות יש כאן, וכבר עמד בזה הפנ"י וצ"ע.

ואין לומר דמשום מעלה עשו ביוחסין נגעו בה דלא תועיל החזקה להתיר, דדוחק לומר דמשום מעלה עשו ביוחסין גזרו אף באשת ישראל אטו אשת כהן כמבואר בסוגיא, ועוד דכבר כתב ההפלאה לעיל (ט. בתוס' ד"ה לא צריכא) וכן צידד הגרע"א (שם) דלא אמרי' שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא גבי מעלה עשו ביוחסין וכאן הלא אינה אסורה אלא מטעם שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא [ואולי י"ל דגם בשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא הוא עצמו אסור בה בדבר שעשו בו מעלה, ורק כלפי ב"ד אינו נאמן, אמנם בדברי ההפלאה שם ודאי א"א לומר כן].

ב.
וצ"ל דאיירי בגוונא דאיכא חשש דלפסול נבעלה, וא"כ איכא ס"ס דאפי' אי לאו תחתיו שמא לפסול נבעלה, [ודלא כההפלאה (שם) שכתב דחשיב שם אחד אלא כשאר האחרונים שחלקו עליו], וס"ס מהני נגד חזקה כמ"ש הרשב"א בתשובה (סי' ת"א), אך צ"ע דכבר כתבו האחרונים (הגרע"א בתשובה ח"א סי' ל"ז, ש"ש ש"א פי"ח, חוות דעת בבית הספק סקכ"ז) דהיכא דהחזקה היא על ספק אחד ולא על ב' הספיקות אף הרשב"א מודה דאזלי' בתר חזקה דכיון דאין כאן ס"ס המנגדת להחזקה הרי החזקה בתוקפה עומדת ומכרעת ספק אחד ואין כאן אלא ספק אחד וספיקא לחומרא, וכאן הרי חזקת הגוף אינה אלא נגד ספק דלאו תחתיו ואמאי לא תכריע ספק זה וצ"ע.

ושמא י"ל דכל סברת האחרונים הנ"ל אינה אלא היכא דאין ב' הספיקות מורין דבר אחד אלא זה מורה שהיה לאו תחתיו וזה מורה שהיה באונס דבכה"ג דנין כל ספק בפנ"ע והרי הוכרע ספק אחד ע"י החזקה, אבל היכא דב' הספיקות מורין דבר א' כגון הכא דשניהם מורין דלפסול נבעלה הרי ב' הספיקות מחזקין אהדדי בגוף המעשה ודנין שניהם יחד ואין ספק אחד נפשט ע"י החזקה לבדו אם אין חבירו נפשט משום דחשיב דהחזקה באה נגד ב' הספיקות יחד ודוק.

ג.
ויש סימוכין לדבר זה מנוסח אחר בתשובת הגרע"א הנ"ל מכת"י המובא בחדושי רעק"א הנדמ"ח (מהדו' אריאלי) שכתב שם דסברא זו מהני אף לגבי רוב היכא דאיכא רוב נגד ספק אחד ולא נגד ב' הספיקות דלא מהני וז"ל ולפמ"ש א"ש דבההיא דפ"פ אין לומר סמוך מיעוטא לפלגא דהמיעוטא אינו מסייע לפלגא דהפלגא אינה תחתיו אינו מתנגד להרוב אונס יש לו קול וממילא אמרי' דהיה ברצון מכח הרוב וכודאי דמיא ונשאר רק חד ספק אם היה הרצון אינו תחתיו או תחתיו דהא אותו ספק אינו נוגע להרוב ובין כך ובין כך מחזקי' לודאי רצון משא"כ בההיא דשליא ובההיא דיבמות ע"י המיעוט מפילות אמרי' דהוי רוב צדדים אין אשה יולדת זכר בן קיימא משא"כ לענין התירא דאונס ואינה תחתיו אינם משם א' ואינם מחזקים אהדדי לא אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא והוא נכון עכ"ל, הרי שעירב כאן הסברא דאין ב' הספיקות נגד הרוב [כמו שכתב קודם לזה גבי חזקה וכלשונו בריש דבריו דהפלגא אינה תחתיו אינו מתנגד להרוב אונס יש לו קול] יחד עם הסברא דאין מורין דבר א' [כמו שכתב שם גבי ההיא דשליא ודיבמות וכלשונו בסו"ד משא"כ לענין התירא דאונס ואינה תחתיו אינם משם א' וכו', ואף שכבר כתב סברא זו במק"א (ח"א סי' פ"ה וסי' ק"ז) שם כתבה לבדה והיא סברא בעיקר דינא דסמוך מיעוטא לפלגא דא"א לצרפם אא"כ מורין דבר א', אבל כאן צירפם יחד וצ"ע בכונתו], ונראה דכונתו כנ"ל דהיכא דאינם מורין דבר א' דנין כל ספק לבדו וע"כ לא מהני הס"ס נגד החזקה כיון דכבר נפשט ספק אחד ע"י החזקה ודוק.​

---

[א] וכמו דאם יהיה ספק על כלי אם נגע בטומאה קודם טבילתו או אחר טבילתו ואנו יודעים שבעת הטבילה נשבר לו ידית לא נגיד שיש חזקת הגוף שלא נשבר הידית רק כמה שיותר מאוחר וממילא נכריע שהיה הטבילה אחר הטומאה, כיון דהוא דבר חיצוני שאינו בגוף הספק ודוק.​