והייתה צעקה וגו' אשר כמוהו וגו'

[שש וארגמן]

בפרשת בא, יא' ו' 'והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסף'.
ולפי ההבנה הפשוטה של הפסוק שסוף הפסוק מתייחס לצעקה, א"כ מדוע נכתב 'כמוהו' שהוא לשון זכר, היה לא לכתוב אשר כמותה לא הייתה וכו', וגם אם צעקה היא מהמילים שנאמרות בתורה גם כזכר וגם כנקיבה מדוע הגמרא בקידושין או התוס' שם לא מביאים את זה לדוגמא כמו נר, דרך, שמש וכו'.
ולכאורה היה נראה לפרש שסוף הפסוק הוא תוכן הצעקה, ולא תיאור הצעקה, היינו שתהיה צעקה גדולה, שכולם יצעקו שכמו מה שאנחנו רואים (מכת בכורות) לא היה מעולם, ולפי"ז מובן למה ה'כמוהו' הוא לשון זכר.
אך קצת קשה לפי"ז מהו 'וכמוהו לא תוסיף', אך נראה גם זה הוא חלק מהצעקה, שההבנה והמודעות שלהם לגודל השבר והמכה תהיה כ"כ טראומטית ועוצמתית עד כדי שהם יצעקו שכמו הדבר הזה, לא היה ולא יהיה, ובעקבות האירועים בשנתיים האחרונות, ניתן להבין את הנכתב אפילו קצת יותר מבדרך כלל, אשמח להערות ומקורות שונים לביאור הפסוק.

 

[הדעת והדיבור]

לעוצמת הקושיא (שהרי לא יתכן שתוס' פספס מקום לכאו')
באמת הראב״ע בביאורו על התורה שינה באופן מודגש את ההבנה הפשוטה
בפי' הקצר כתב: "כמוהו , על שבר כמוהו. או כמוהו - על הקול"
והפי' הארוך ביאר במפורש: "כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסף. ותחסר מלת 'על' , וככה הוא: אשר כמוהו לא נהיתה , ועל כמוהו לא תוסף - צעקה. וטעם כמוהו - שוד או שבר או מות או הדומה להם." - היינו במפורש שבאמת היה צריך לכתוב שהייתה זו צעקה על השבר שכמוהו לא היה.
אך אמנם תימה שכמדומה שהוא המפרש היחיד שנזקק לעניין.

 

[שש וארגמן]

לעוצמת הקושיא (שהרי לא יתכן שתוס' פספס מקום לכאו')
באמת הראב״ע בביאורו על התורה שינה באופן מודגש את ההבנה הפשוטה
בפי' הקצר כתב: "כמוהו , על שבר כמוהו. או כמוהו - על הקול"
והפי' הארוך ביאר במפורש: "כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסף. ותחסר מלת 'על' , וככה הוא: אשר כמוהו לא נהיתה , ועל כמוהו לא תוסף - צעקה. וטעם כמוהו - שוד או שבר או מות או הדומה להם." - היינו במפורש שבאמת היה צריך לכתוב שהייתה זו צעקה על השבר שכמוהו לא היה.
אך אמנם תימה שכמדומה שהוא המפרש היחיד שנזקק לעניין.

פירוש מעניין, אך דחוק מאד, כפי שהוא עצמו כתב, מה אתה אומר על הפירוש שלי?

 

[הדעת והדיבור]

פירוש מעניין, אך דחוק מאד, כפי שהוא עצמו כתב,

לא ראיתי שהוא כותב שהפירוש שלו דחוק

מה אתה אומר על הפירוש שלי?

הייתי קורא לו ווארט חסידי, ובפרט שהוא לא עונה על השאלה ולא רק מפני מה שאתה כתבת מצד סוף הפסוק, אלא מכל הפסוק: "אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסיף", וזה הרי ודאי מדבר על המכה שמקודם (במילה כמוהו) נכתבה בלשון זכר.

 

[שש וארגמן]

לא ראיתי שהוא כותב שהפירוש שלו דחוק

הייתי קורא לו ווארט חסידי, ובפרט שהוא לא עונה על השאלה ולא רק מפני מה שאתה כתבת מצד סוף הפסוק, אלא מכל הפסוק: "אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסיף", וזה הרי ודאי מדבר על המכה שמקודם (במילה כמוהו) נכתבה בלשון זכר.

עצם זה שחסר בתורה תיבת 'על' זה דחוק, וגם הפירוש שלו שהייתה צעקה על שבר כה גדול שכמו הצעקה לא היה מעולם, הוא פירוש דחוק לכל המתבונן.
אך לפי פירושי, למכת בכורות אין מילה מסוימת שאותה אפשר לנסח לזכר או לנקיבה, לכן הפירוש שהצעקה הייתה שכמוהו - כמו מכת בכורות, לא נהייתה - לא אירע מעולם, והוא פירוש מתקבל על הדעת, עכ"פ לדעתי, (ואגב, אינני חסיד, ולצערי עוד לא התנסיתי בפירושים חסידיים על התורה, ככה שאם יצא לי, יצא לי במקרה...)

 

[שש וארגמן]

בפרשת בא, יא' ו' 'והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסף'.
ולפי ההבנה הפשוטה של הפסוק שסוף הפסוק מתייחס לצעקה, א"כ מדוע נכתב 'כמוהו' שהוא לשון זכר, היה לא לכתוב אשר כמותה לא הייתה וכו', וגם אם צעקה היא מהמילים שנאמרות בתורה גם כזכר וגם כנקיבה מדוע הגמרא בקידושין או התוס' שם לא מביאים את זה לדוגמא כמו נר, דרך, שמש וכו'.
ןלכאורה היה נראה לפרש שסוף הפסוק הוא תוכן הצעקה, ולא תיאור הצעקה, היינו שתהיה צעקה גדולה, שכולם יצעקו שכמו מה שאנחנו רואים (מכת בכורות) לא היה מעולם, ולפי"ז מובן למה ה'כמוהו' הוא לשון זכר.
אך קצת קשה לפי"ז מהו 'וכמוהו לא תוסיף', אך נראה גם זה הוא חלק מהצעקה, שההבנה והמודעות שלהם לגודל השבר והמכה תהיה כ"כ טראומטית ועוצמתית עד כדי שהם יצעקו שכמו הדבר הזה, לא היה ולא יהיה, ובעקבות האירועים בשנתיים האחרונות, ניתן להבין את הנכתב אפילו קצת יותר מבדרך כלל, אשמח להערות ומקורות שונים לביאור הפסוק.

שו"ר בספורנו שביאר שהכמוהו לא נהייתה קאי על הלילה, שהיה ליל שלום במצרים.
וב'העמק דבר' כ' (מבלי שביאר מה הצריכו לכך) וז"ל 'היינו שיצעקו כי מכה כזו לא הייתה להם', והיינו כמש"כ.

 

[הדעת והדיבור]

שו"ר בספורנו שביאר שהכמוהו לא נהייתה קאי על הלילה, שהיה ליל שלום במצרים.

לא הבנתי איך מתרץ על הסתירה, וכי לילה הוא זכר ששיך לכתוב בו 'כמוהו'

וב'העמק דבר' כ' (מבלי שביאר מה הצריכו לכך) וז"ל 'היינו שיצעקו כי מכה כזו לא הייתה להם', והיינו כמש"כ

שוב לא הבנתי, איך זה מתרץ על הסתירה?

 

[הדעת והדיבור]

עצם זה שחסר בתורה תיבת 'על' זה דחוק, וגם הפירוש שלו שהייתה צעקה על שבר כה גדול שכמו הצעקה לא היה מעולם, הוא פירוש דחוק לכל המתבונן.
אך לפי פירושי, למכת בכורות אין מילה מסוימת שאותה אפשר לנסח לזכר או לנקיבה, לכן הפירוש שהצעקה הייתה שכמוהו - כמו מכת בכורות, לא נהייתה - לא אירע מעולם, והוא פירוש מתקבל על הדעת, עכ"פ לדעתי, (ואגב, אינני חסיד, ולצערי עוד לא התנסיתי בפירושים חסידיים על התורה, ככה שאם יצא לי, יצא לי במקרה...)

א. אני לגמרי מסכים איתך שאין בעיה לכתוב על מכת בכורות הן בלשון זכר והן בלשון נקבה, אך זה דחוק להחליף באמצע הפסוק, ולכן עד כמה שיש את הפירוש של ראב״ע, זה נראה לי עדיף.
ב. ח״ו לא באתי לומר שאתה חסיד, ואף לא ללגלג, פשוט זה ווארט חסידי, מהבחינה הזו שהוא לא באמת עונה על שאלה קשה באופן מוצלח ואמיתי, אלא מביא פירוש מעניין עם לקח לחיים, ואכן הפירוש מאד מעניין, אבל לא נראה הפשט האמיתי בפסוק.

 

[שש וארגמן]

לא הבנתי איך מתרץ על הסתירה, וכי לילה הוא זכר ששיך לכתוב בו 'כמוהו'

שוב לא הבנתי, איך זה מתרץ על הסתירה?

1. כן. לילה הוא זכר.
2. דברי ההעמק דבר מתרצים נפלא וכפי שביארנו.

 

[שש וארגמן]

א. אני לגמרי מסכים איתך שאין בעיה לכתוב על מכת בכורות הן בלשון זכר והן בלשון נקבה, אך זה דחוק להחליף באמצע הפסוק, ולכן עד כמה שיש את הפירוש של ראב״ע, זה נראה לי עדיף.
ב. ח״ו לא באתי לומר שאתה חסיד, ואף לא ללגלג, פשוט זה ווארט חסידי, מהבחינה הזו שהוא לא באמת עונה על שאלה קשה באופן מוצלח ואמיתי, אלא מביא פירוש מעניין עם לקח לחיים, ואכן הפירוש מאד מעניין, אבל לא נראה הפשט האמיתי בפסוק.

1. בהרבה מאד מקומות מתייחסים לדבר ערטילאי גם כזכר וגם כנקיבה, וא"ז דחוק כלל. ואילו פירוש הראב"ע דחוק גם לפי"ד וכמו שכתבנו.
2. למה ח"ו? ואגב, אין כאן שום לקח לחיים, אלא שימוש תורני בביטוי שהיום אנו מבינים את משמעויותיו.
והאם זה הפשט האמיתי? כבר ראינו שלושה פירושים שונים מגדולי המפרשים, מה הפשט האמיתי? כל הפשטים אמיתיים, והתורה ניתנה כך שיוכלו לפרש בה פירושים רבים,
אגב נוסף, אין צורך לחלק ציונים, אפשר לדבר לגופו של עניין, ולא לתאר את התחושות שלך כלפי התוכן.

 

[הדעת והדיבור]

1. כן. לילה הוא זכר.
2. דברי ההעמק דבר מתרצים נפלא וכפי שביארנו.

1. אני מתנצל על טעותי, התכוונתי לשאול הפוך - וכי לילה הוא נקבה ששיך לכתוב בו נהייתה?, אבל עיינתי בדברי הספורנו והבנתי את שלא הבנתי לפני כן, שבעצם כוונתו לומר שכביכול צריך להוסיף ב- "אשר {ב}כמהו לא נהיתה ו{ב}כמהו לא תסיף".
2. אכתי לא זכיתי להבין כיצד דבריו מתרצים וז״ל: "והנראה דלא קאי על הצעקה שתהי׳ גדולה כ״כ. אלא שכך תהיה הצעקה אשר כמהו וגו׳. היינו שיצעקו כי מכה כזו לא נהיתה", עד כאן כדבריך ממש, וק״ל דאכתי מה מתרץ? הרי חזרה והוקשתה לנו תיבת 'כמוהו', אמנם ראיתי שעל חלק זה הוא מתרץ בסוף דבריו "...ומעתה יובן שמש״ה עירבב המקרא ל״ז עם ל״נ. ללמדנו שהמכה היתה באה כעין דבר ממש שהוא בל״ז וגם מחלה משונה המכונה בל״נ". שהייתה סיבה לערבב בין הלשונות כדי ללמדנו שזו הייתה מכה (ל״נ) של דבר (ל״ז), וא״כ זוהי השלמה לביאור לביאור שלך, והדברים נפלאים.