ואלה שמות בני ישראל (א, א)

[תורניק]

ידועים דברי בעל הטורים, שכאן נרמז העניין של שניים מקרא ואחד תרגום, שכן ראשי התיבות של "ואלה שמות" הם "וחייב אדם לקרוא הפרשה, שנים מקרא ואחד תרגום".

והנה, לכאורה היה מתאים יותר שחובת הקריאה של שניים מקרא ואחד תרגום תהיה רמוזה בתחילת התורה, בספר בראשית, ומדוע רמזה זאת התורה דווקא כאן בספר שמות?

על דרך המוסר מתרצים כך: טבע אנשים הוא, שבתחילת השנה כשמתחילים ספר בראשית, הם מקבלים על עצמם בהתלהבות ש"השנה בעז"ה יקפידו על שנים מקרא"; אך עם התקדמות הפרשיות ולאורך ספר בראשית, חלה התרופפות וירידה, ולכן החיזוק העיקרי נדרש כשמתחילים ספר שמות – לומר שגם מי שבמהלך חומש בראשית זנח מצווה זו והחל להתרשל בה, יחזור כעת ויתחזק בכך.

[תירוץ אחר ששמעתי – מי שחיבר את תקנת שנים מקרא הוא משה רבינו (עיין ערוך השולחן, רפה, ב, הדן במקור והטעם של שמו"ת, וכותב שמשה רבינו תיקן זאת: "ובוודאי בשעה שתיקן משה רבינו לקרות בתורה, תיקן גם כן תקנה זו…"). ולפיכך נרמזה מצווה זו בספר שמות, שהוא הספר שבו נולד משה, מייסד התקנה].