פסח, חודש ניסן וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ - היבט חדש על מצווה זו!

[גרינפלד]

מגילה י"ד א':​

חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה ממיתה לחיים לא כל שכן.​

ופירש רש"י שהכוונה לשירת הים, שאמרוה על הצלה מעבדות לחרות.
ועי' טורי אבן מה שהקשה על זה.
ועי' מרומי שדה ומשנת חיים עה"ת פר' בשלח להגרח"מ שטיינברג שליט"א.

ובטורי אבן ביאר שהכוונה להלל שאמרו בליל פסח.

ויש פירוש שלישי:
ספר הבתים אזהרה שי"ד:​

וצריך שנבאר עתה מאמר רבותינו. מ״ח נביאים עמדו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממגלת אסתר, ומאי דרוש מעבדות לחרות אמרו שירה ממות לחיים לא כ״ש. וזה שלא תחשוב שיהא מגלת אסתר תוספת על דברי תורה, כי כבר אמרנו שלא יוכלו להוסיף ולגרוע אלא לפי שעה, אמנם הכונה בו שלא גזרו דבר ולא תקנו דבר שיכתב שנראה כתוספת על דברי תורה רק מגלת אסתר, ובארו שאין זה תוספת אלא באור אחד מד״ת, והוא אמרם מאי דרוש. כי כאשר ראו מצות והגדת לבנך שהיא מצוה להגיד לבנים מה שעשה ה׳ לנו כדי להודיעם אמתת ההשגחה שהיא יסוד תורתנו, יכנס תחת מצוה זו גם כן כל נס שיעשה לנו ה׳, שנספר לבנינו ונכתבנו לספר לדורות ואין זה תוספת אך נכנס תחת והגדת לבנך.​

ומעניין ש"להודיעם אמתת ההשגחה" - נקרא שירה, כי לולי דבריו היה מקום לומר שזהו סוג של שבח, וכבגמ' פסחים קט"ז א': אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה פתח ואמר עבדים היינו.​

 

[געגועים]

ויש פירוש שלישי:
ספר הבתים אזהרה שי"ד: והוא אמרם מאי דרוש. כי כאשר ראו מצות והגדת לבנך שהיא מצוה להגיד לבנים מה שעשה ה׳ לנו כדי להודיעם אמתת ההשגחה שהיא יסוד תורתנו, יכנס תחת מצוה זו גם כן כל נס שיעשה לנו ה׳, שנספר לבנינו ונכתבנו לספר לדורות ואין זה תוספת אך נכנס תחת והגדת לבנך.
ומעניין ש"להודיעם אמתת ההשגחה" - נקרא שירה​

איני יודע אם כוונתו לפרש שה'שירה' היא והגדת לבנך, אלא שק"ו לבד אפשר לפרוך, ולא סמכו רק על הק"ו, אלא על הפסוק והגדת

 

[גרינפלד]

איני יודע אם כוונתו לפרש שה'שירה' היא והגדת לבנך, אלא שק"ו לבד אפשר לפרוך, ולא סמכו רק על הק"ו, אלא על הפסוק והגדת

לכאורה כוונתו שזה בכלל והגדת לבנך; והוא אומר שזה התשובה ל"מאי דרוש".

 

[געגועים]

לכאורה כוונתו שזה בכלל והגדת לבנך; והוא אומר שזה התשובה ל"מאי דרוש".

אם זה נלמד מוהגדת אין צורך לק"ו

 

[גרינפלד]

אם זה נלמד מוהגדת אין צורך לק"ו

הרי לא את כל את המאורעות שבעולם אפשר לכלול ב"והגדת", והק"ו מלמד אלו דברים להכליל בזה.
מסתמא אין הכוונה שנכלל ממש.

 

[גרינפלד]

מקפיץ שוב לעניינא דיומא

 

[הצעיר שבחבורה]

מסתמא אין הכוונה שנכלל ממש.

אבל, הרי כתב ש"אין זה תוספת".
ואיני מבין כוונתו בזה.

 

[גרינפלד]

אבל, הרי כתב ש"אין זה תוספת".
ואיני מבין כוונתו בזה.

הכוונה שלא אנו חידשנו זאת בעצמינו, אלא למדנו מהתורה.

 

[הצעיר שבחבורה]

הכוונה שלא אנו חידשנו זאת בעצמינו, אלא למדנו מהתורה.

הוא לא כותב שנלמד מילפותא.
הוא כותב שאינה תוספת במצוה אלא נכנס תחת מצוה זו של "והגדת לבנך".

 

[גרינפלד]

הוא לא כותב שנלמד מילפותא.
הוא כותב שאינה תוספת במצוה אלא נכנס תחת מצוה זו של "והגדת לבנך".

יל"ע בגדר זה.

 

[עוזי ומגני]

ובטורי אבן ביאר שהכוונה להלל שאמרו בליל פסח.​

כבר מבואר ברמב"ם שהוא חלק מסיפור יצ"מ והגדת לבנך

וז"ל הרמב"ם בספר המצוות מצווה קנז, "שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר מניסן בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר. וכל מי שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם ומה שעשו לנו המצרים מעול וחמס ואיך לקח השם נקמתנו מהם ולהודות לו יתעלה על כל טוב שגמלנו יהיה יותר טוב כמו שאמרו וכל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.​

 

[נתאי הארבלי]

מגילה י"ד א':

ופירש רש"י שהכוונה לשירת הים, שאמרוה על הצלה מעבדות לחרות.
ועי' טורי אבן מה שהקשה על זה.
ועי' מרומי שדה ומשנת חיים עה"ת פר' בשלח להגרח"מ שטיינברג שליט"א.

ובטורי אבן ביאר שהכוונה להלל שאמרו בליל פסח.

ויש פירוש שלישי:
ספר הבתים אזהרה שי"ד:

ומעניין ש"להודיעם אמתת ההשגחה" - נקרא שירה, כי לולי דבריו היה מקום לומר שזהו סוג של שבח, וכבגמ' פסחים קט"ז א': אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה פתח ואמר עבדים היינו.​

לפי הגדר שחידש המהרי"ל מטלז (שיעורי דעת ח"ב בעניין שירה) ששירה היא יציאה מגבולות הגוף, החומר והטבע, יש לומר שההגדה לבן נחשבת כשירה כי יש לה צד השווה איתו במה ששניהם הם יציאה וחריגה מגדרי הטבע, כי גם הגדה היא כמו אדם שיצא לחפשי משביה בידי האויב, שיש לו כמין אינסטינקט לומר לבנו את אשר היה לו, והתנועה האינסטינקטית הזו היא כמו שירה שהיא גם פעולה אינסטינקטית הנעשית כשהרוח פורצת את חומות הגוף והחומר השולט עליה.

 

[היא אוצרו]

כל זה הוא בבחינת "אמש הקרני אבא את ההלל", שזה מצוות והגדת.

 

[גרינפלד]

לפי הגדר שחידש המהרי"ל מטלז (שיעורי דעת ח"ב בעניין שירה) ששירה היא יציאה מגבולות הגוף, החומר והטבע, יש לומר שההגדה לבן נחשבת כשירה כי יש לה צד השווה איתו במה ששניהם הם יציאה וחריגה מגדרי הטבע, כי גם הגדה היא כמו אדם שיצא לחפשי משביה בידי האויב, שיש לו כמין אינסטינקט לומר לבנו את אשר היה לו, והתנועה האינסטינקטית הזו היא כמו שירה שהיא גם פעולה אינסטינקטית הנעשית כשהרוח פורצת את חומות הגוף והחומר השולט עליה.​

יישר כוח!

ועי' מהר"ל בביאור דברי הראשונים שהלל של ליל פסח הוא דרך שירה, ולכן אין על זה ברכה -
הכוונה שצריכים להגיד כאילו זה מתפרץ מעצמו, ולא בגדר חיוב,

וכמדומה שכן משמעות הריטב"א בהגדה של פסח.​