הקטרת אברים שמשלה בהם האור

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולא ילין לבקר זבח חג הפסח (לד כה)

בפסחים נט: הקשה רב ספרא, דמשמע דרק עד הבקר לא ילין, הא כל הלילה ילין, היינו דיכול לאחר את ההקטרה של אימורי הקרבן פסח עד הבקר של יו״ט, והרי אין עולת חול קריבה ביו״ט, א״כ אסור להקטיר את האימורים מתחילת הלילה.
ותירץ רב דמיירי בערב פסח שחל להיות בשבת, דאז האימורים הוו אימורי שבת שקרבים ביו״ט, ואע״ג דזה דוחק, שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה.

והקשו האחרונים [עי׳ בגליון הש״ס להגרעק״א] לפי מש״כ התוס׳ בשבת כ. דהיכא דמשלה בהם האור מבעוד יום, גם חלבי שבת קרבים ביוה״כ, משום דנעשו לחמו של מזבח.
א״כ איכא לאוקמי קרא בכה״ג דאם משלה בהם האור לא ילין עד הבוקר.

ובהגהות מלא הרועים בפסחים שם ובמרכבת המשנה על המכילתא ויקהל אות ד׳, כתבו דאי אפשר לאוקמי בכה״ג, משום דמבואר בזבחים פה: שפסולים שמשלה בהם האור אף אם ירדו מעל גבי המזבח יעלו, וא״כ לא שייך פסול לינה היכא דמשלה האור, ושוב לא שייך לומר "לא ילין לבקר".
וביאור התירוץ דכיון שאינו נפסל בלינה, ממילא ליכא בזה ג״כ האיסור של "לא ילין", וכמו כאשר מעלה ומלינה בראש המזבח דאין לינה מועלת ויכול להקטיר למחר, אזי ליכא ג״כ הלאו דל״לא ילין" וכמבואר בפסחים נט. עי״ש.

והנה עיקר הדבר שבפסולים שמשלה בהם האור לא חל פסול לינה, כן כתב בקרן אורה זבחים פז. עי״ש, אמנם כבר הקשה עליו באחיעזר ח״ב סי׳ כ״ו אות ט׳ מהגמ׳ בכריתות יד. דאבר פיגול שמשלה בו האור ופקע פיגולו, ושוב נעשה נותר, חל בו איסור אכילה של נותר, עי״ש, ועל כרחך דהיכא דהיה פסול ואח״כ משלה בו אור פקע הפסול, אבל פסול שחל לאחר שמשלה בו האור לא פקע.



ואולי יש לתרץ דהנה במעילה י. מבואר שאם נהנה מאימורי קדשים קלים לאחר שהעלן פטור [ועי׳ בפירוש רש״י שם דבעינן ג״כ משילת האור], דחשיב נעשה מצוותו ואין בו מעילה. והקשו בתוס׳ שם מאי שנא מאיברי עולה דמועלין בהם עד שיצאו לבית הדשן, וכתבו בשם רבינו פרץ דשנא ושנא, דמסברא כיון דהעלן אין בו עוד מעילה משום דנעשית מצוותו, אך בעולה גלי רחמנא בדין תרומת הדשן דלא נעשית עדיין מצוותו, והוא הדין בשאר קדשי קדשים,
ויש לבאר דלא רק מצות תרומת הדשן גרידא איכא בעולה ובקדשי קדשים, אלא כל מה שנאמר בריש פרשת צו בענינא דתרומת הדשן, היינו דכתיב זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה וגו׳, הכל הוא בעולה ובקדשי קדשים, אבל בקדשים קלים כיון שהעלן נעשה מצוותן.
מעתה נראה דהגם דזה ודאי משמע דגם אימורי קדשים קלים לאחר שהעלן ומשלה בהם האור, עדיין שייכא בהם מצות הקטרה, כמבואר בגמ׳ שם דאיכא בהם דין היפוך בצינורא, וכן לכאורה הוא הדין אם פקעו מעל גב המזבח צריך להחזירן דלא מצינו בזה חילוק בין קדשי קדשים לקדשים קלים [וכן נקטו כל רבותינו האחרונים הנ״ל בקושייתם הכא בפשיטות, דאיכא גם לאו דלא ילין אפילו לאחר משילת האור, וגם בקדשים קלים], ורק מעילה ליכא כיון דעיקר המצוה נתקיימה.
מ״מ יש לחדש דעכ״פ אינו דוחה שבת, כיון דבאמת חשיב "נעשה מצוותו", וכל הדין הקטרה שלו הוא שיירי מצוה בעלמא,
וכל מה שחידשו התוס׳ דבמשלה בהם האור הקטרתן דוחה שבת מדין לחמו של מזבח, היינו דוקא באיברי עולה וכל הקדשי קדשים דילפינן מיניה, דנאמר בהם "היא העולה על מוקדה וגו׳ כל הלילה", והויא הקטרתן עיקר המצוה ועוד לא חשיב נעשית מצוותו, ועי'.​

 

[גרינפלד]

א״כ איכא לאוקמי קרא בכה״ג דאם משלה בהם האור לא ילין עד הבוקר.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובתוס׳ שם נסתפקו בשם הריב"א האם דוקא באיברי תמיד הדין כן, ומשום דתמיד עצמו דוחה את השבת, או גם באיברי שאר הקרבנות. ולכאורה הקושיא היא גם להצד דרק איברי תמיד הותרו, דמ״מ הוא הדין ג"כ פסח שהוא דוחה שבת, וכ"נ במלא הרועים שם, אמנם ביד דוד לרבי דוד זינצהיים זצ"ל כתב דלפי הך צד שרק באיברי תמיד נאמר דין זה, ל"ק מאימורי פסח, וביאור דבריו דתמיד שאני שהותר בכל יום וגם ביום זה הוא זמנו של התמיד, משא"כ הפסח שזמנו רק בערב יו"ט, אין זה יכול להתיר ביו"ט שאינו זמנו של הפסח.​

 

[גרינפלד]

והנה עיקר הדבר שבפסולים שמשלה בהם האור לא חל פסול לינה, כן כתב בקרן אורה זבחים פז. עי״ש, אמנם כבר הקשה עליו באחיעזר ח״ב סי׳ כ״ו אות ט׳ מהגמ׳ בכריתות יד. דאבר פיגול שמשלה בו האור ופקע פיגולו, ושוב נעשה נותר, חל בו איסור אכילה של נותר, עי״ש, ועל כרחך דהיכא דהיה פסול ואח״כ משלה בו אור פקע הפסול, אבל פסול שחל לאחר שמשלה בו האור לא פקע.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:

ויש מקום לומר, דהנה במה שמועילה משילת האור איכא ב׳ חידושים, חדא שגם אם ירדו מעל גבי המזבח יעלו וזה מבואר בזבחים דף פה: ועוד דפקע פיגולו היינו האיסור אכילת פיגול פקע ממנו, כדאמרינן בזבחים מג. עי"ש. ומעתה י"ל דהא דאינו מועיל על פסולים דלהבא היינו רק שלא יחול כלל השם נותר מדין "פקע פיגולו", דלזה בעינן מעשה משילת האש במזבח כדי להפקיע הפסול, ול"ש בנפסל לאחר שירד, אבל עכ"פ אע"פ שהוא נפסל מ"מ נשאר בו הדין שאף אם ירד יעלה, דדין זה אינו תלוי בזה שאין פסול כלל, אלא גם אם יש בו פסול, כיון שמשלה בו האור דינו לעלות ולהיקרב, והדין הזה אינו תלוי במעשה משילת האור, רק כל שהם איברים שמשלה בהם האור הם לחמו של מזבח ולעולם יעלו [וכמו פסולים שעלו על גבי המזבח ולא משלה בהם האור, דמהני להו שיהיה מותר להעלותם, ולא מהני שיפקע הפסול]. ולכן ל"ק מהגמ׳ בכריתות שמבואר דחל הפסול נותר, אבל מ"מ דינו שאף אם ירד יעלה, רק דמ"מ האוכלו הוא בכרת דבזה מיירי הסוגיא שם.
ולפי"ז י"ל דלענין איסור "לא ילין" תליא במחלוקת רש"י ותוס׳, דהנה שיטת רש"י בפסחים נט. דהא דמעלה ומלינה ע"ג המזבח הוא גם למ"ד דלינה מועלת בראש המזבח, דמ"מ כיון שהדין הוא שלא ירדו, אין איסור להלין. ומבואר דאע"ג דחל פסול לינה מ"מ כיון שאינו מעכב את ההקטרה אין בו איסור "לא ילין", וה"נ במשלה בהם האור לפי דברינו, דאיכא פסול רק הדין הוא דיעלו, דכיון דסו"ס אינו מעכב את ההקטרה ויעלו, אין בזה איסור לא ילין. אבל שיטת התוס׳ בראש השנה ל: דלמ״ד דלינה מועלת בראשו של מזבח איכא איסור להעלות ולהלין בראש המזבח. ולפי"ז ליכא למימר כנ"ל.
[ולפי דרכינו הנ"ל מתורץ גם מה שהקשה האחיעזר שם מהמשנה בתמיד דכשמסדר המערכות מסלק איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב וסודרן בצידי המערכה כדי שלא יפסלו בלינה, וקשה על דברי הקר"א דלאחר שמשלה האור אין פסול לינה, וי"ל לפי דברינו דשפיר נפסל רק דינו דיעלו, מ"מ לכתחילה בודאי אין לעשות כן דיהיה בו פסול, אע"ג דאין בזה הלאו של "לא ילין", מ"מ אין לפסול קדשים בחנם, ובהא דפסחים נט. הוי היתר מיוחד משום עשה דאכילת קדשים של המחוסר כיפורים, והוי כבדיעבד, אך לכתחילה בודאי אין לעשות כן].​