סדרת מאמרים הכנה לליל הסדר | ח"ב | השפעות המצוות בליל הסדר | קרבן פסח (אפיקומן)

השפעות המצוות בליל הסדר
קרבן פסח (אפיקומן)​

קרבן פסח התייחד בכך שאף שהוא קרבן דמועד פסח, הוטל על כל אחד ואחד, ולא בא כקרבן ציבור, ועוד שהמבטלו חייב כרת, מה שלא מצינו בשום קרבן, וכמו"כ מיוחד בכך שהשתוקקו בנ"י להקריב עד שהתיחד לכך פסח שני, לכל מי שהיה בדרך רחוקה ולא הצליח להקריב קרבן פסח, וצ"ב מהו המעלה המיוחדת שיש בקרבן זה.

פסח על שום מה, על שום שפסח הקב"ה על בתי מצרים, וכבר תמה האברבנל [זבח פסח קו' צ"ה], שהרי הקב"ה הפליא את עמ"י גם במכת ערוב שנא' והפלה ד' את עמו, וכן בדבר, ובחושך לכל בנ"י היה אור, וכן בכל המכות, ובים סוף היה הפלאה, ומה התחדש בפסיחה של מכת בכורות שלזכר זה מקריבים כל שנה קרבן פסח כל אחד ואחד מכלל ישראל, וכן הק' המהר"ל בגבורות ד'.

ותי', דחלוק כל ההפלאות שהיה בכל המכות שזה שידוד הטבע, והטבע הוא משועבד לשלמים, וכלל ישראל שהם בני האבות הם למעלה מן המזל והטבע, משא"כ מכת בכורות שהיה ע"י הקב"ה א"א להמלט ממנו, וכיון שמידת הדין טענה הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז, הוצרכו בנ"י לקרבן פסח ולברית מילה כדי שיפסח הקב"ה עליהם.

וביאר שם המהר"ל, דמה שנצלו לא משום ריבוי המצוות שניתן להם, אלא משום שע"י הקרבן פסח נתקשרו בהקב"ה ונעשו חלק ד' עמו, וא"כ בדין הוא שלא ילקו.

וא"כ נמצא שהקרבן פסח לא הוי היכי תימצי להנצל ממכת הבכורות, אלא הוא עצם סיבת הגאולה, שע"י הקרבן התחברו להקב"ה ונעשו לעם ד', דזה כל ענינו של הקרבן פסח ליצור קשר וחיבור עם הקב"ה ועי"כ היו זכאים לגאולה.

וע"כ הנמנע מלהביאו חייב כרת, דלמשנ"ת אין זה עונש, אלא תוצאה, שכל שנה מחדשים את הקשר עם הקב"ה ע"י קרבן פסח, ומי שלא הקריב במזיד לא חידש את הקשר עם הקב"ה, וממילא הוא בכרת, וע"כ התחדש בו קרבן פסח שני, שמי שהיה בדרך רחוקה יכול לחדש את הקשר שלו עם הקב"ה ע"י קרבן פסח ולא יהיה נדחה לחוץ.

וזה המבואר הס"ד דהמכילתא, [הובא ברש"י שמות יב' מח'], "יכול כל המתגיר יעשה פסח מיד, תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ, מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר", דמה השיכות בין המתגייר לק"פ, שיהא ס"ד שיצטרך קרבן פסח מיד, ולמשנ"ת הביאור הוא דענין הקרבן פסח הוא היצירת הקשר עם הקב"ה, וא"כ כל מתגייר כל עוד שלא הקריב הקרבן פסח, חסר לו ביהדותו, וע"כ היה ס"ד שיקריב מיד.

וזה המובאר בפרקי דר"א פכ"א, "והיה קין אוהב לעבוד אדמה לזרוע והבל היה אוהב לרעות צאן, זה נותן ממלאכתו מאכיל לזה וזה נותן ממלאכתו מאכיל לזה, הגיע יום טוב של פסח, אמר להם אדם לבניו, בליל זה עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחים, הקריבו גם אתם לפני בוראכם", ותמוה למה שיקרבו דווקא קרבן פסח, ולמשנ"ת א"ש דהקרבן פסח ענינו יצירת קשר עם הבורא, וזה אמר להם אדה"ר שיעשו כן שהוא תכלית האדם בעולם.

והשתא שבעוונותינו אין לנו קרבן פסח,[1] וודאי כל השפעות הללו מושפעים בעת אכילת האפיקומן, שהוא כנגד אכילת הפסח.

---

[1] לא משום החורבן, דאפשר להקריב אף בעת החורבן, עי' עמק דבר ויקרא כ', דהוא משום שלא נאמר בו ריח ניחוח, וא"כ הוא לא בכלל ולא אריח בריח ניחוחכם, ולמשנ"ת הביאור הוא משום דאינו כתוספת מעלה כמו שאר הקרבנות שהם לריח ניחוח, אלא הוא הבסיס של יצירת הקשר עם הקב"ה, ואינו בא לריח ניחוח, אלא משום שיעבוד מלכויות.