היחס בין נגלה ונסתר ובין קבלה להלכה ובין אגדה להלכה כשיש סתירה

[קדוש ישראל]

כידוע בהכרעות שונות המקובלים הכריעו נגד תורת הנגלה, נגד הפוסקים. ויש בזה שיטות שונות לגבי ההכרעה הנכונה ואלו אני זוכר:
השיטה הקבלית המקובלת היא שההכרעה היא תמיד לפי חכמת הנסתר שהיא העומק הרוחני של התורה והאמת המוחלטת והיא תמיד מכריעה את הנגלה.
הרדב"ז שהיא גדול בנגלה ובנסתר כאחד, סבר בניגוד למקובל אצל המקובלים, שהנגלה מכריע תמיד את הנסתר.
מרן המחבר שהיה גדול גם בקבלה אף שלא היה כאר"י, דעתו הייתה שמגיעים כפי המקור הקדום. ולכן הזוהר מכריע את פוסקי הנגלה אך מכריעים לפי הפוסקים שלפני חכמי הקבלה נגד הכרעתם. ולכן מה שטענו וטוענים שאם השו"ע היה רואה את דברי האר"י היה פוסק כמותו אינו נכון כי לשו"ע הייתה שיטה אחרת ביחס לסתירות שבין הנגלה והנסתר, בין הכרעת הקבלה להלכה. וכן ההנחה שהדו"ע לא ראה את דברי האר"י היא לא ברורה כי הרי שניהם הכירו זה את זה ומן הסתם דיברו הרבה בענייני הלכה וקבלה ואפשרי מאוד שהשו"ע ידע את דעת האר"י ופסק אחרת ולמעשה ברור שיפסוק אחרת כי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, עמודי ההוראה שביניהם הכריע, קדמו לאר"י.
לשיטת הגר"א בעיקרון לא יכולה להיות סתירה בין החלק הנגלה של התורה לחלק הנסתר ומה שאנו רואים סתירות הוא לקוצר הבנתנו את נסתרות התורה (והכוונה להבנתם של אנשים גדולי עולם ולא אנשים מהרחוב) ולכן בפועל הכריע תמיד לפי הנגלה והכרעת הפוסקים.
אני הקטן והדל סבור שמי שבררמה של ידיעת הקבלה, אז ההכרעה המתאימה לו היא לפי הקבלה, ולשאר ההכרעה המתאימה היא לפי הנגלה.

לגבי היחס לסתירות בין אגדה להלכה, לא זוכר את השיטות.

 

[קדוש ישראל]

שיעורים של מרן הגרא"ז וייס שליט"א:

משקל הזוהר והקבלה בהלכה - מנחת אשר

בסוגיות רבות ובתחומים שונים בהלכה הביאו הפוסקים את דברי הזוהר והאר"י הקדוש, לפעמים הכריעו כדבריהם ולפעמים דחו דבריהם מפני דברי בעלי ההלכה. תרתי בלבי למצוא כללים מסויימים להבין פשר דבר ולמצוא נתיבות בים התלמוד, האם כלל יש בדבר או שמא אין בכלל אלא מה שבפרט, ובכל ענין וענין הכריעו לפי מה שהיה נראה...

minchasasher.com

R' Asher Weiss | משקל הקבלה בהלכה הפסוקה

Watch this lecture on Torah Anytime

www.torahanytime.com

האם למדין הלכה מדברי אגדה? - מנחת אשר

minchasasher.com

 

[אחד יחיד]

כידוע בהכרעות שונות המקובלים הכריעו נגד תורת הנגלה, נגד הפוסקים. ויש בזה שיטות שונות לגבי ההכרעה הנכונה ואלו אני זוכר:
השיטה הקבלית המקובלת היא שההכרעה היא תמיד לפי חכמת הנסתר שהיא העומק הרוחני של התורה והאמת המוחלטת והיא תמיד מכריעה את הנגלה.
הרדב"ז שהיא גדול בנגלה ובנסתר כאחד, סבר בניגוד למקובל אצל המקובלים, שהנגלה מכריע תמיד את הנסתר.
מרן המחבר שהיה גדול גם בקבלה אף שלא היה כאר"י, דעתו הייתה שמגיעים כפי המקור הקדום. ולכן הזוהר מכריע את פוסקי הנגלה אך מכריעים לפי הפוסקים שלפני חכמי הקבלה נגד הכרעתם. ולכן מה שטענו וטוענים שאם השו"ע היה רואה את דברי האר"י היה פוסק כמותו אינו נכון כי לשו"ע הייתה שיטה אחרת ביחס לסתירות שבין הנגלה והנסתר, בין הכרעת הקבלה להלכה. וכן ההנחה שהדו"ע לא ראה את דברי האר"י היא לא ברורה כי הרי שניהם הכירו זה את זה ומן הסתם דיברו הרבה בענייני הלכה וקבלה ואפשרי מאוד שהשו"ע ידע את דעת האר"י ופסק אחרת ולמעשה ברור שיפסוק אחרת כי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, עמודי ההוראה שביניהם הכריע, קדמו לאר"י.
לשיטת הגר"א בעיקרון לא יכולה להיות סתירה בין החלק הנגלה של התורה לחלק הנסתר ומה שאנו רואים סתירות הוא לקוצר הבנתנו את נסתרות התורה (והכוונה להבנתם של אנשים גדולי עולם ולא אנשים מהרחוב) ולכן בפועל הכריע תמיד לפי הנגלה והכרעת הפוסקים.
אני הקטן והדל סבור שמי שבררמה של ידיעת הקבלה, אז ההכרעה המתאימה לו היא לפי הקבלה, ולשאר ההכרעה המתאימה היא לפי הנגלה.

לגבי היחס לסתירות בין אגדה להלכה, לא זוכר את השיטות.

עיין במשנה ברורה סימן כ"ה ס"ק מ"ב וז"ל:

כתב הכנה"ג בכללי הפוסקים כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמרא והפוסקים הלך אחר הגמרא והפוסקים מיהו אם בעלי קבלה מחמירין יש להחמיר ג"כ ואם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים אע"פ שנזכר בקבלה אין אנו יכולין לכוף לנהוג כך ודין שאין מוזכר בהיפוך בש"ס ופוסקים יש לילך אחר דברי קבלה וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים דברי קבלה יכריע.