סיפורי חיזוק הטנדר של השכן

[מאן דהו]

מספר בעל המעשה: "אני גר בבני ברק, בקצה אחד של העיר, והוריי גרים בקצה השני. מפעם לפעם אנו מתארחים אצלם בשבת, וכדי להגיע אליהם אני לוקח טנדר ומעלה עליו את משפחתי הברוכה ברוך ה', וכך יוצאים לדרך כשעה לפני שבת.

בשבת האחרונה, לצורך ישועה של אחד מבני הקהילה, התגייסה הקהילה כולה לקבל על עצמה לקבל שבת עשר דקות לפני הזמן. גם אני ובני ביתי הצטרפנו לקבלה החשובה, ורצינו מאוד לעמוד בה. מכיוון שכך, באותו יום שישי החלטנו לצאת אל ההורים שעה וארבעים דקות לפני שבת, כדי שנוכל להתארגן בנחת ולהדליק נרות בזמן המוקדם. אולם, בדיוק באותו יום שישי, צצו עיכובים שונים ומשונים. רק שעה ועשר דקות לפני הזמן היינו מוכנים לצאת, אולם אף אחד לא הסכים לקחת אותנו. לא מצאתי טנדר וגם לא מוניות, והייתי אובד עצות. כל כך רציתי להצליח לעמוד בקבלה. ראיתי שאין לי שום רעיון אחר, רק לבקש מה' שיעזור לי. עמדתי והתחננתי אליו מעומק לבי שיזמן לי טנדר, ואוכל להגיע במהירות אל ההורים ולקבל שבת יחד עם כל בני קהילתי.

סיימתי את הדיבורים עם הקב"ה, והנה אני רואה את השכן שלי יושב בטנדר שלו ושואל אותי אם אני צריך להגיע למקום כלשהו. - " כן, אני צריך לנסוע, אבל אל תטרח". - "זה בסדר. לאן?" - " לקצה השני של בני ברק". הוא מאיץ בי לעלות על הטנדר. אני מציע תשלום אבל הוא לא מוכן: "אני שמח לעשות את זה. הכול כבר מוכן אצלי לשבת ואין לי מה לעשות, מה אכפת לך שאסיע אותך?".

אנחנו עולים, כל המשפחה. שתים עשרה נפשות, ויש מקום לכולם. בדרך הוא מספר לי שבאזור שבו גרים הוריי, ממוקמת הישיבה הקטנה בה לומד בנו, וכל שבוע, כשעה וחצי לפני שבת, הוא נוסע לשם כדי להביא את הבן שלו הביתה, להתארגן לקראת שבת, ובכך לחסוך לו את הדרך הארוכה ברגל. "זה הבן השלישי שלי שלומד שם", הוא אומר, "וכבר חמש שנים אני עושה את הדרך הזאת בכל שבוע". וכך נודע לי, שחמש שנים [!] שיש לי טנדר ליד הבית, שבחינם ובחפץ לב, יכול לקחת אותי להורים לפני שבת . ואנכי לא ידעתי! חמש שנים שאני 'מסתדר לבד', לוקח נהגים בתשלום ומתמרן עם מוניות וטנדרים בזמן לחוץ , והנה, פעם אחת שאני לא מוצא שום דרך הגיונית לעשות זאת, מתפלל מעומק הלב, ומקבל את הפתרון הנוח ביותר שיכול להיות. מי יודע, אולי אם הייתי מתפלל קודם לכן על הנסיעה אל ההורים, הייתי מגלה מהר יותר את הטנדר של השכן...