האם ראוי לתת לילד דמי כיס?

[שייף נפיק]

שמעתי בעבר שיש דיון בין המחנכים האם הדבר ראוי או לאו.
אשמח לשמוע דעות בענין או לקבל חומר ע"ז כאן.

 

[שלומי]

כמדומה שברמב'ם כתב שיש ליתן לו כמה פרוטות שיהיה לו רצון ללמוד.
ומתוך שלא לשמה בא לשמה.

 

[זעירא דמן חבריא]

לכאו' ברור שהוא ענין ראוי [ללא קשר לתגמול על לימוד וכדו']
תמיד טוב שלילד יש כמה שקלים [ממש כמה שקלים] שהוא יכול להיות קצת תלוי בעצמו ולנהל את עצמו ולומד לקחת אחריות
וכן בפן המעשי כולנו מכירים את הסיפורים על הילדים שנאלצים "לקחת" מהחנות...

 

[י"ג מידות]

הכל ענין של מינון.

 

[שייף נפיק]

ממה ששמעתי הנידון בענין זה הוא משום שהילד שאין אצלו ענין חשיבות הממון מתרגל בבזבוז ואי שמירה נכונה ע"ז
אבל באמת צדקו דברי ה

שהכל ענין של מינון.

ומ"מ גם לילדים מה שחשוב אצלם זהירים בהם, וכנודע מה שאמרו שלפרק לילד משחק שבנה עליו זה כמו להרוס בנין וכו'.

 

[אם היו]

משום שהילד שאין אצלו ענין חשיבות הממון מתרגל בבזבוז

ומה רע בכך שכאשר הוא ילד הוא יהיה קצת משוחרר וירשה לעצמו לבזבז?
לענ"ד בדר"כ ברגע שריחיים על צווארו לומד שצריך לחשוב לפני הוצאה גם אם עד היום לא היה אצלו כך

 

[חלקינו בתורתך]

כמדומה שברמב'ם כתב שיש ליתן לו כמה פרוטות שיהיה לו רצון ללמוד.
ומתוך שלא לשמה בא לשמה.

לא כתוב ברמב"ם שצריך לתת
הרמב"ם נמצא בפיה"מ בתחילת פרק חלק
וזה לשונו:
ואתה המעיין בספר זה תבין זה המשל שאני ממשל לך, ואז תכין לבך ותשמע דברי בכל זה:
שים בדעתך כי נער קטן הביאוהו אצל המלמד ללמדו תורה, וזהו הטוב הגדול לו לעניין מה שישיג מן השלמות, אלא שהוא למיעוט שניו וחולשת שכלו אינו מבין מעלת אותו הטוב, ולא מה שיגיעהו בשבילו מן השלמות.
ולפיכך בהכרח יצטרך המלמד שהוא יותר שלם ממנו, שיזרז אותו על הלימוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו, ויאמר לו "קרא, ואתן לך אגוזים או תאנים, ואתן לך מעט דבש".
ובזה הוא קורא ומשתדל לא לעצם הקריאה לפי שאינו יודע מעלתה, אלא כדי שיתנו לו אותו המאכל, ואכילת אותן המגדים אצלו יקר בעיניו מן הקריאה, וטוב הרבה בלא ספק.
ולפיכך חושב הלימוד עמל ויגיעה, והוא עמל בו כדי שיגיע לו באותו עמל התכלית האהוב אצלו [והוא אגוז אחד או חתיכה דבש].
[וכשיגדיל ויחזיק שכלו ויקל בעיניו אותו הדבר שהיה אצלו], וכשיהיה נכבד מלפניו וחזר לאהוב זולתו, יזרזו אותו ויעוררו תאותו באותו הדבר החמוד לו, ויאמר לו מלמדו "קרא, ואקח לך מנעלין יפים, או בגדים חמודים".
ובזה ישתדל לקרוא, לא לעצם הלימוד אלא לאותו המלבוש, והבגד ההוא נכבד בעיניו מן התורה, והוא אצלו תכלית קריאתו.
וכאשר יהיה שלם בשכלו יותר ויתבזה בעיניו זה הדבר גם כן, ישים נפשו למה שהוא גדול מזה, ואז יאמר לו רבו "למוד פרשה זו או פרק זה, ואתן לך דינר אחד, או שני דינרין", ובכך הוא קורא ומשתדל ליקח אותו הממון.
ואותו הממון אצלו נכבד מן הלימוד, לפי שתכלית הלימוד אצלו הוא שיקח הזהב שהבטיחוהו בו.
וכשיהיה דעתו גדול ונקלה בעיניו זה השיעור ויודע שזה דבר נקל, יתאוה למה שהוא נכבד מזה, ויאמר לו רבו "למוד כדי שתהיה ראש ודיין, ויכבדוך בני אדם, ויקומו מפניך כגון פלוני ופלוני", והוא קורא ומשתדל כדי להשיג מעלה זו.
ותהיה התכלית אצל הכבוד שיכבדו אותו בני אדם, וינשאוהו וישבחו אותו.
וכל זה מגונה, ואמנם יצטרך למיעוט שכל אדם שישים תכלית החכמה דבר אחר זולתי החכמה, ויאמר לאיזה דבר נלמד אלא כדי שנשיג בו זה הכבוד, וזה הוללות על האמת. ועל למוד כזה אומרים חכמים "שלא לשמה", כלומר שיעשה המצות וילמוד וישתדל בתורה לא לאותו הדבר בעצמו אלא בשביל דבר אחר. והזהירו החכמים על זה ואמרו [אבות פרק ד משנה ה] "לא תעשה עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בה". והם רומזין למה שבארתי לך, שאין לשים תכלית החכמה לא לקבל כבוד מבני אדם ולא להרויח ממון, ולא יתעסק בתורת השם יתברך להתפרנס בה, ולא תהיה אצלו תכלית למוד החכמה אלא לדעת אותה בלבד.

 

[איש יהודי]

לא כתוב ברמב"ם שצריך לתת
הרמב"ם נמצא בפיה"מ בתחילת פרק חלק
וזה לשונו:
ואתה המעיין בספר זה תבין זה המשל שאני ממשל לך, ואז תכין לבך ותשמע דברי בכל זה:
שים בדעתך כי נער קטן הביאוהו אצל המלמד ללמדו תורה, וזהו הטוב הגדול לו לעניין מה שישיג מן השלמות, אלא שהוא למיעוט שניו וחולשת שכלו אינו מבין מעלת אותו הטוב, ולא מה שיגיעהו בשבילו מן השלמות.
ולפיכך בהכרח יצטרך המלמד שהוא יותר שלם ממנו, שיזרז אותו על הלימוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו, ויאמר לו "קרא, ואתן לך אגוזים או תאנים, ואתן לך מעט דבש".
ובזה הוא קורא ומשתדל לא לעצם הקריאה לפי שאינו יודע מעלתה, אלא כדי שיתנו לו אותו המאכל, ואכילת אותן המגדים אצלו יקר בעיניו מן הקריאה, וטוב הרבה בלא ספק.
ולפיכך חושב הלימוד עמל ויגיעה, והוא עמל בו כדי שיגיע לו באותו עמל התכלית האהוב אצלו [והוא אגוז אחד או חתיכה דבש].
[וכשיגדיל ויחזיק שכלו ויקל בעיניו אותו הדבר שהיה אצלו], וכשיהיה נכבד מלפניו וחזר לאהוב זולתו, יזרזו אותו ויעוררו תאותו באותו הדבר החמוד לו, ויאמר לו מלמדו "קרא, ואקח לך מנעלין יפים, או בגדים חמודים".
ובזה ישתדל לקרוא, לא לעצם הלימוד אלא לאותו המלבוש, והבגד ההוא נכבד בעיניו מן התורה, והוא אצלו תכלית קריאתו.
וכאשר יהיה שלם בשכלו יותר ויתבזה בעיניו זה הדבר גם כן, ישים נפשו למה שהוא גדול מזה, ואז יאמר לו רבו "למוד פרשה זו או פרק זה, ואתן לך דינר אחד, או שני דינרין", ובכך הוא קורא ומשתדל ליקח אותו הממון.
ואותו הממון אצלו נכבד מן הלימוד, לפי שתכלית הלימוד אצלו הוא שיקח הזהב שהבטיחוהו בו.
וכשיהיה דעתו גדול ונקלה בעיניו זה השיעור ויודע שזה דבר נקל, יתאוה למה שהוא נכבד מזה, ויאמר לו רבו "למוד כדי שתהיה ראש ודיין, ויכבדוך בני אדם, ויקומו מפניך כגון פלוני ופלוני", והוא קורא ומשתדל כדי להשיג מעלה זו.
ותהיה התכלית אצל הכבוד שיכבדו אותו בני אדם, וינשאוהו וישבחו אותו.
וכל זה מגונה, ואמנם יצטרך למיעוט שכל אדם שישים תכלית החכמה דבר אחר זולתי החכמה, ויאמר לאיזה דבר נלמד אלא כדי שנשיג בו זה הכבוד, וזה הוללות על האמת. ועל למוד כזה אומרים חכמים "שלא לשמה", כלומר שיעשה המצות וילמוד וישתדל בתורה לא לאותו הדבר בעצמו אלא בשביל דבר אחר. והזהירו החכמים על זה ואמרו [אבות פרק ד משנה ה] "לא תעשה עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בה". והם רומזין למה שבארתי לך, שאין לשים תכלית החכמה לא לקבל כבוד מבני אדם ולא להרויח ממון, ולא יתעסק בתורת השם יתברך להתפרנס בה, ולא תהיה אצלו תכלית למוד החכמה אלא לדעת אותה בלבד.

התכוונת כתוב שצריך לתת. מפורש.
אומנם לא סתם על עצם העובדה שנשם הבוקר אלא על מעשה טוב לימוד וכו, אבל כותב לתת מפורש

 

[חלקינו בתורתך]

התכוונת כתוב שצריך לתת. מפורש.
אומנם לא סתם על עצם העובדה שנשם הבוקר אלא על מעשה טוב לימוד וכו, אבל כותב לתת מפורש

הוא כותב משל איך מרגילים ילד ללמוד,
ובכל שלב נותנים לו משהו שימריץ אותו,
ובאיזשהו שלב זה גם כסף,
אבל מכאן ועד להפוך את זה שהרמב"ם אומר שצריך לתת יש עוד זמן.
למעשה רואים רק שזה לא פסול לתת לילד כסף.

 

[עד נאמן]

למעשה רואים רק שזה לא פסול לתת לילד כסף.

הרמב"ם עצמו מונה חסרונות הדרך הזה.

 

[חלקינו בתורתך]

הרמב"ם עצמו מונה חסרונות הדרך הזה.

זה נכון,
אבל -
"וְאָמְנָם יִצְטָרֵך לְמִיעוּט שֵׂכֶל אָדָם שֶׁיָשִׂים תַּכְלִית הַחָכְמָה דָבָר אַחֵר זוּלָתִי הַחָכְמָה"

 

[נחלי מים]

שמעתי בעבר שיש דיון בין המחנכים האם הדבר ראוי או לאו.
אשמח לשמוע דעות בענין או לקבל חומר ע"ז כאן.

אפשר להפוך את זה לעניין חינוכי מאוד - לחנך את הילד לתת מעשר, לחנך אותו לקנות חטיף לכבוד שבת, לחנך אותו לחסוך כסף ולא לבזבז וכו.

פעם אמר לי מישהו רוב חיינו הגשמיים מסובבים סביב שלש נושאים: כסף, אוכל ואישות. בשו"ע יש 4 חלקים: חלק אחד בלבד מתמקד בדברים רוחניים (או"ח) השאר בנושאים אלו.

על ההורים לחנך את ילדיהם לא רק בהלכות אורח חיים אלא גם בחושן משפט! יהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה

 

[אחד יחיד]

על ההורים לחנך את ילדיהם לא רק בהלכות אורח חיים אלא גם בחושן משפט! יהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה

החינוך הטוב ביותר הוא דוגמא אישית. ופשוט.

 

[נחלי מים]

החינוך הטוב ביותר הוא דוגמא אישית. ופשוט.

נכון.

אבל יש גם חיוב לתרגל איתם את ההלכות. מישהו פעם אמר לי - בהלכות נידה כולנו בעלי תשובה - כאשר כוונתו שבהלכות אלו אין לנו הרגל מילדות. אנחנו כמו בעל תשובה טרי שלומד הלכות שבת בפעם הראשונה.

בהלכות נידה אין מה לעשות - אין דרך לתרגל ילד בקיום מצוה שכזו. אבל בהלכות חושן משפט בהחלט אפשר להקנות לו הרגלים טובים.