פסח, חודש ניסן האם יש עניין שהתינוק ישאל?

[לענ"ד]

בגמ' מוזכר כמה פעמים את העניין של תינוק בעניין השאלות,
לדוגמה בכדי שיראו התינוקות וישאלו,
וכן בהלכה מוזכר.

ובפשטות זה לא נראה שיש עניין דוקא בתינוק,
אלא שבתינוק יש צורך לדאגה,
משא"כ בילד גדול שהוא דאוג לעצמו.

אלא שבקיצור שולחן ערוך סימן קי"ט סע"ד כותב וז"ל,
אח"כ מוזגים כוס שני והתינוק שואל, ואם אין תינוק, ישאל בן אחר.

 

[הצעיר שבחבורה]

פשטות לשון המשנה

וכאן הבן שואל אביו ואם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים​

 

[הצעיר שבחבורה]

וביותר, לגירסת הרי"ף במשנה (וכמדו' שכ"ה בירושלמי)
מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אם אין דעת בבן לשאול אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אין אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי

 

[הצעיר שבחבורה]

והר"י מלוניל כתב
וכאן הבן שואל את אביו, כאן במזיגת כוס שני, הבן שואל את אביו, אם חכם הוא, אומר מה נשתנה [ש]מוזגין לו כוס שני לברך עליו, והלא לא אכלנו עדיין. ואם אין דעת בבן לשאול אביו מלמדו, ושואל מה נשתנה וכו'.

 

[הצעיר שבחבורה]

וידועים דברי הרא"ש בתשובה שכתב שהטעם שאין מברכים על סיפור יציאת מצרים לפי שאין המצווה דוקא בהגדה בפה, אלא אם ישאל מספרין לו, (כלל כד סי' ב) יעו"ש.​

 

[לענ"ד]

מה אתה רוצה להוכיח מכל הנ"ל?

 

[הצעיר שבחבורה]

שיש ענין שהבן ישאל. הוא ודוקא הוא.

 

[אוהב ספר]

וביותר, לגירסת הרי"ף במשנה (וכמדו' שכ"ה בירושלמי)
מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אם אין דעת בבן לשאול אביו מלמדו

והר"י מלוניל כתב
וכאן הבן שואל את אביו, כאן במזיגת כוס שני, הבן שואל את אביו, אם חכם הוא, אומר מה נשתנה [ש]מוזגין לו כוס שני לברך עליו, והלא לא אכלנו עדיין. ואם אין דעת בבן לשאול אביו מלמדו, ושואל מה נשתנה וכו'.

לכאו' אין ראיה שדוקא הבן ישאל, אלא דיש ענין שאפי' הבן הקטן ישאל (כדי שיתעורר להבין ויוכל להבין סיפור יציאת מצרים)

 

[אוהב ספר]

וידועים דברי הרא"ש בתשובה שכתב שהטעם שאין מברכים על סיפור יציאת מצרים לפי שאין המצווה דוקא בהגדה בפה, אלא אם ישאל מספרין לו, (כלל כד סי' ב) יעו"ש.​

היכן רואים שזה דוקא בבן ששואל?
ס"ה בדרך כלל מי ששואל זה הבן

 

[הצעיר שבחבורה]

ובגבורות ה' למהר"ל כתב

והכתוב שאמר כי ישאלך בנך מחר דמשמע לשון שאלה שדווקא איירי במי שאינו יודע כל המצוה ואליו יש להשיב, היינו שקודם להשיב לו ממה שיספרו חכמים עצמם. דהכי אמרינן בפרק ערבי פסחים (דף קטז.) חכם בנו שואלו ואם אינו חכם אשתו שואלתו ואם לאו שואל לעצמו ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות פסח שואלין זה לזה מה נשתנה ע"כ. הרי כי שאילת בנו יותר עדיף כי כל אשר בא סיפור יציאת מצרים לפרסם נפלאות ונסים שעשה הקדוש ברוך הוא יותר עדיף, ולכך לבנו שאינו יודע המצוה לגמרי יותר מצוה שהוא פרסום אליו יותר לכך יש להודיע כל הדברים אשר שייכים ליציאה, אבל תלמידי חכמים שכבר יודעים ענין הפסח אין כל כך פרסום כיון שכבר ידעו כל ענין הפסח, ומכל מקום גם כן הם צריכים לספר ביציאת מצרים, כדי שאף על גב שידע המצוה מצוה לספר ולדבר מזה בפה שזה פרסום יותר לכך יש לו לשאול מה נשתנה הלילה וכו':​

 

[היושב בגנים]

ראה בתשו' והנהגות לר"מ שטרנבוך שכבר צווח על זה שיש שמסבים אצל אביהם ובניהם אינם שואלים אותם אלא את הסבא